נמצאו 345 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: משה אידל, חגי פלאי, ירון בן-נאה
תיאור: באמצע המאה השש עשרה, למשך כשני עשורים, הפכה צפת למרכז יצירתי פורה בהלכה, בקבלה, בשירה ובפרשנות. אל צפת הגיעו אנשי הלכה ומקובלים רבים וריכוזם במקום קטן מאוד יצר מציאות ייחודית. בצפת עלתה ההתעניינות בחיבורים שנחשבו עתיקים – המשנה והספרות הזוהרית, וחכמי העיר האמינו שהם לא רק חיים באזור הגאוגרפי שבו נוצרו שני החיבורים אלא גם יכולים להשתטח על קברם של המחברים הקדומים ולקבל השראה מהם.
היצירות השונות שנכתבו בצפת השפיעו תוך זמן קצר השפעה נרחבת ומעמיקה על התרבות היהודית לדורותיה, הודות לאישים בעלי מעוף חריג, שהצליחו ליצור יצירות חדשניות ובעלות חשיבות לתרבות שבמסגרתה פעלו. זאת ועוד, בצפת חיו אישים שיצרו ביותר מאשר תחום יצירה רחב אחד, כמו ר' יוסף קארו. מגוון המפגשים התרבותיים בין חכמי ישראל מכל העדות, הן בינם לבין עצמם הן בינם לבין תרבויות הסביבה, חשובים להבנת יצירתם ופעילותם. כמה מן היצירות הצפתיות מתאפיינות בהיקף, בגיוון, במורכבות ובתחכום רב – במיוחד אלה של ר' יוסף קארו. משום כך היה צורך בכמה חוקרים כדי להציג את יצירתו של מרן במלוא היקפה, בעמקות מכאן ומתוך פנייה לציבור הרחב מכאן.
ר' יוסף קארו: היסטוריה, הלכה, קבלה בא להעמיד את ענק הרוח מצפת בשורה הראשונה של גדולי היוצרים בעם ישראל בכל הזמנים, ושלושת המחברים מציגים את רוב תחומי יצירתו יחדיו, על פי חידושי המחקר. החלק הראשון, 'ר' יוסף קארו ותקופתו', מאת ירון בן-נאה, מתאר את הרקע ההיסטורי ודן בחייו של ר' יוסף קארו. החלק השני, 'עיונים במפעל הפסיקה של ר' יוסף קארו', מאת חגי פלאי, דן בחיבוריו של מרן, רקעם והשפעתם. החלק השלישי, 'מרן איש הקבלה: "מגיד מישרים"', מאת משה אידל, משרטט קווים לדמותו הקבלית של ר"י קארו. הספר מציג את דמותו של ר"י קארו במלואה ומאפשר לקורא להבין את השפעתו העצומה עד ימינו אלה.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: ג'וני תומסון
תיאור: פילוסופיה נתפסת לעתים קרובות כדבר מרתיע ומסובך – אך למען האמת היא יכולה להיות נגישה, מעשית ובעיקר כיפית, כי היא נוגעת לכולנו, ויכולה לעזור לנו להבין כמעט כל רגע וכל חוויה בחיינו.
בספר המבריק הזה איגד ג'וני תומסון, מרצה פופולרי לפילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד, הסברים פשוטים ובגובה העיניים לרעיונותיהם של גדולי המוחות ב-2,500 השנים האחרונות – ולא רק שמות שיופיעו בכל ספר פילוסופיה כמו אפלטון, קאנט וניטשה, אלא גם (בין היתר) מהטמה גנדי, סימון דה בובואר, ואפילו הג'וקר מסרטי באטמן ונבל-העל הבדיוני תאנוס.
בעזרתם, הוא מציע תשובות אפשריות לשאלות הגדולות של הקיום האנושי, וגם על השאלות הקטנות – והחשובות לא פחות – של היומיום, כמו:
למה אנשים אוהבים סרטים מפחידים?
מדוע הנאה עדיפה על כאב?
איך אפשר לדעת אם אלוהים באמת קיים?
ומתי ברווז איננו ברווז?
פילוסופיה בקטנה הוא ספרו הראשון של ג'וני תומסון. הספר הפך לרב-מכר עם צאתו ותורגם לשפות רבות.
תכלת הוצאה לאור
מאת: חנוך בן פזי
תיאור: הדיון בדבר היחס שבין ההומניזם ובין היהדות חייב להתקיים, והוא אכן מתקיים, אך במעגלי שיח מצומצמים מדי. במובנים עמוקים ביותר, הדיון אודות היחס שבין היהדות וההומניזם הוא אחד מן האתגרים הגדולים ביותר של היהדות במאתיים השנים האחרונות. לדיון הזה יש היבטים שונים וכמה מישורים של דיון, וכמובן שאין הוא דיון תיאורטי בלבד. דומה, כי ביסודן של מחלוקות פוליטיות וחברתיות רבות המעסיקות את הציבור בישראל, עומדת שאלת היחס שבין היהדות להומניזם, ולעתים בין המחויבות ליהדות כדת או כלאום ולמחויבות להומניזם כעמדה אתית כלל אנושית.
ביסודו של הספר מצויה ההכרה במחויבות ההומניסטית ובמחויבות היהודית כשתי מערכות ערכיות והכרתיות שונות, אשר יכולות להיות שותפות זו לזו, משלימות זו את זו, ולעתים מתחרות זו בזו. חיבור זה מציג מגוון של גישות וביקורות אודות הגשר המחבר, או החומה המפרידה, החוטים הקושרים, או הסערה המאיימת בכל מפגש שבין שני העולמות. הספר כולו הוא בבחינת הזמנה להתמודד עם סדרה של שאלות המתעוררות במרחב הנפתח בין שני העולמות. ואולי, הוא מבקש להיות קריאה לעצב מחדש את הזהות היהודית במונחים של "הומניות עברית״.
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים
מאת: אבי אלקיים
תיאור: דִיוַאן אל־חַלַּאג֗ הוא קובץ שירה דתית מונומנטלית. זוהי יצירה מיסטית אקסטטית מהפכנית פרי עטו של המיסטיקן הצלוּב אל־חֻסַיִן בֶּן מַנְצוּר אל־חַלַּאג֗ (מ' 922). אל־חַלַּאג֗, שהתפרסם בעולם בקריאתו המיסטית האקסטטית אַנַא אל־חַקּ (=אני אלוהים), היה אחד מענקי הרוח בתולדות המיסטיקה במין האנושי, כפי שלימדנו חוקר המיסטיקה הצרפתי הדגול לואי מסיניון שהקדיש עשרות שנים מחייו לחקר חייו ויצירתו של אלחלאג֗. מפגשו המיסטי הֲרֵה הגּוֹרָל עם אהובו האלוהי הוביל אותו להרהורים יוצאי דופן במקוריותם על מהות הקיום האנושי, ועל מצבו הנשגב והטראגי של המיסטיקן. אל־חַלַּאג֗ היה כנראה המשורר הצוּפי האהוב ביותר בקרב הקהילות היהודיות בארצות האסלאם בימי הביניים ובראשית העת החדשה, כפי שעולה בין היתר מחיבורים שנתגלו בגניזות קהיר.
ספר זה פורש מהדורה דו־לשונית מנוקדת של דִיוַאן אל־חַלַּאג֗, המקור בשפה ערבית ולצדו התרגום לעברית בת־זמננו. מטרת הספר היא לפתוח שער להתוודעות מעמיקה ומרתקת של קוראי ערבית ועברית לתולדות השירה המיסטית לסוגיה, להעמקתה של הרוחניות הישראלית בכלל, ולהתחדשותו ולהתגוונותו של הזרם הצוּפי המוסלמי והיהודי בארץ הקדוש בפרט.
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים
מאת: ויליאם ג' פיטרס
תיאור: כל אחד מאיתנו ימות יום אחד, ולרוב, זה לא יקרה בתנאים שלנו... אבל ישנן דרכים להפוך את המוות לחוויה טובה יותר, מרפאת, לא רק לאדם שעובר לעולם הבא, אלא גם לנשארים מאחור.
בת שעשתה מדיטציה וראתה לנגד עיניה את דמות אימה מוארת מבלי שידעה שבאותו רגע היא נפטרה בבית החולים.
אישה חלמה חלום עוצמתי על חברתה הטובה נפרדת ממנה ומהעולם, כשהיא התעוררה היא קראה פוסט על פטירתה באותו לילה.
אם לעוברים תאומים חווה חיזיון במהלך הלידה בו היא נמצאת במסיבה ונפרדת מאחד התאומים שלא ישרוד את הלידה.
בשערי גן עדן הוא מחקר מוסמך ופורץ דרך, עשיר בסיפורים אישיים על הדרכים הרבות שבהן אנשים מלווים את המתים בהיפרדם מהעולם בתהליך שנקרא – "חווית המוות המשותף".
ויליאם פיטרס, עובד סוציאלי שהתמחה בטיפול בחולים סופניים, התנדב בשנת 2000 להשתתף בפרויקט הוספיס בסן פרנסיסקו וחווה חוויה בלתי רגילה. בזמן שהקריא בקול למטופל, הרגיש פתאום שהוא מרחף באוויר מחוץ לגופו ולצידו מרחף המטופל ומסתכל עליו בחיוך. כעבור רגע הרגיש פיטר שהוא חוזר לגופו... אבל המטופל לא שב להכרה ומת.
פיטרס, שהיה מבולבל והמום ממה שקרה, התחיל לחפש אנשים נוספים שעברו חוויות דומות. הוא הקדיש עשרים שנה לאיסוף הסיפורים ומצא שיש בהם דמיון רב החוצה יבשות ותרבויות.
אחרי שנים רבות שבו הרגעים העוצמתיים האלה נלחשו בבתי הוספיס ובקהילות הרפואיות, הם זוכים סוף-סוף לדיון פתוח ולהסברים. בשערי גן עדן מלא בסיפורים מרגשים עד דמעות של בני ובנות זוג שעזבו את העולם לאחר עשרות שנים של זוגיות, ושל הורים שכולים שהשתתפו בתהליך הפרידה של ילדיהם מהעולם. תהליך שלא היה בו רק כאב וצער, אלא גם שלווה, משמעות, המשכיות והמון אהבה.
פיטרס בוחן בכלים מחקריים את ההשפעות של "חוויות המעבר המשותף" – שחרור למראה אדם אהוב שמוצא אושר, או תחושה של התפייסות כשמערכת היחסים היתה טעונה. הוא דן בשאלות כמו מה יכול להסביר את "חוויות המעבר המשותפות"? כיצד נוכל להגביר את הסיכויים שנחווה זאת בעצמנו? האם החוויות הללו רומזות לנו על מה שמחכה לנו מעבר למוות? והחשוב מכול, כיצד הן יכולות לשכך את הפחד מהמוות, להכין אותנו בצורה מיטבית לרגעים האחרונים, ובדרך גם לגרום לנו ליהנות מהחיים בעוצמה.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: דני גליק
תיאור: מהי תודעה? מהו רצון חופשי? מדעי המוח שופכים אור על התעלומות ארוכות השנים הללו, אבל התשובות המתקבלות מטרידות מאוד. נראה שהתודעה אינה אלא אוסף של אותות חשמליים וכימיים, והרצון החופשי הוא אשליה ותו לא. אם זה נכון, כיצד אפשר לחיות חיים בעלי משמעות? אם כל מה שאנחנו עושים נקבע לפי חוקי הטבע, איזה ערך יכול להיות להתנהגות מוסרית, ואפילו להבחנה בין טוב ורע?
ספרו המעמיק והמקיף של דני גליק סוקר את הידע העדכני בתחום; הוא מציע גישה חדשה ומרעננת לשאלות הללו – לצד כמה תשובות מפתיעות. בין השאר עוסק הספר בשאלות הבאות:
האם ייתכנו מחשבים עם תודעה, ואיך ייראו מחשבים כאלה?
באיזו מידה ניתן לראות על מה אדם אחר חולם, לחזות מה הוא מתכנן לעשות, או להשתיל במוחו רצונות? – מבלי שהוא עצמו יידע על כך.
אילו מעגלי קסמים מנהלים את רגשותינו, ולעיתים גורמים לנו להתפרץ בזעם או לשקוע בדכדוך?
מהם הפתרונות שהציעו פרויד, ולפניו בודהה, למעגלי הקסמים האלה, ועד כמה הפתרונות הללו מבוססים מבחינה מדעית?
מה חיות יכולות לחשוב ולהרגיש, איך נראית ידידות בין שתי כבשים, ואילו ערכים מוסריים יש לגמלים ולזאבים?
מהו המקור האפשרי לערכים המוסריים של בני האדם – ומה המחקר המודרני אומר על כך?
המדע מחפש משמעות מציע הגדרה מדויקת למושג החמקמק של תודעה, וכן הגדרה חדשה לרצון חופשי, שמאפשרת לשמור על מה שחשוב בו עבורנו מבלי לסתור את ממצאי המחקר המדעי. כיצד גישה חדשה זו להבנת הרצון החופשי אמורה להשפיע על התפיסות המוסריות שלנו? שאלה זו עומדת במוקד חלקו האחרון של הספר.
רסלינג
מאת: חגי איתן
תיאור: עיר. רחוב. מונית. מוניות מסתובבות ברחבי העיר… באחת מהן יושב מחברו של ספר זה, מעביר נוסעים מפה לשם, ועל הדרך גם מנהל מחקר-שדה אוטו-אתנוגרפי. רואה ואינו נראה. במונית נרקמים דרך שגרה יחסי-גומלין בין זרים, בין בני-אדם שאינם מכירים זה את זה: עובדה יסודית זו עוררה את סקרנותו, ולמעשה דחפה אותו אל השדה, אל עורקי התנועה של הג'ונגל העירוני. תחילה הוא שאל את עצמו: מה קורה, מה עשוי לקרות, בין נהג לנוסע.ת במהלך נסיעה במונית? מהם המאפיינים המבניים של היחסים הללו? אילו דפוסים של יחסי-גומלין ניתן יהיה לזהות במונית (אם בכלל) – ומה כל זה עשוי ללמדנו אודות התרבות העירונית-ישראלית בת-זמננו? במהלך מחקר השדה, שנמשך כ-18 חודשים, עלו שאלות וסוגיות נוספות, כמו למשל "על בחירת מקום הישיבה במונית", "על שיחת החולין", "על התשר" ועוד.
"מה שאולי הכי מוצא חן בעיני בעבודה כנהג מונית זה הזמן הריק, הפתוח, של השוטטות ברחובות… נהיגה, מעין ריחוף קל על הכביש, מעוררת מחשבות, מעלה זיכרונות, מחוללת חלומות. רק צריך להתנתק מהקריזה שמעלה בך הפקק (ואולי גם מהתוגה שבאה עם הבדידות), ולהתמסר לקצב, לנהיגה, למה שקורה ברחוב. קצת כמו הליכה, רק יותר מהר ובלי להתאמץ. ובמזגן. ואז לפתע מישהו מגיח מאיזה בניין ומניף לעברך אצבע מורה. אתה מחסיר פעימה, מתגלגל לעברו, עוצר לצידו. בן-אדם נכנס לך למונית, מתיישב לצידך או מאחוריך, מבקש להגיע מפה לשם. עם או בלי מונה. רק בבקשה דרך המלך ג'ורג'. מרגע זה מתחיל לך סרט חדש. אתה עדיין משוטט בעיר, אלא שעתה יש לך יעד מוגדר וכיוון ברור, ובן-אדם בשר ודם שיושב פה אתך. לפעמים נשתוק ביחד, נתגלגל ונבהה ונאזין לרדיו; לפעמים תתלקח שיחה. כך או כך, בכל מקרה, תמיד יקרה שם משהו בין אדם לאדם. ואת ה'משהו' הזה יצאתי לחקור, על ה'משהו' הזה ניסיתי לעמוד…" (מתוך הספר).
רסלינג
מאת: תמר רוס
תיאור: תמר רוס סוקרת את האתגרים שהמהפכה הפמיניסטית מעמידה בפני המסורת היהודית ואת דרכי התגובה האפשריות. כמי שאינה מסתפקת בעמדת המשקיף מבחוץ, היא מבקשת לחשוף לא רק את מידת ההטיה האנדרוצנטרית הטבועה במסורת זו, אלא גם להתעמת עם השלכותיה. לדעתה, מעבר לבעיות ההלכתיות והמעשיות שהטיה זו יוצרת, עצם קיומה מאיים על לב־ליבה התיאולוגי של האורתודוקסיה: האמונה בתורה מן השמים.
רוס תובעת הודאה ברורה בהטיה הגברית של מקורותיה המקודשים של היהדות ומציעה צידוק להמרת חשיבותה של הטיה זו, תוך שמירה על סמכותם הפורמלית של מקורות אלה, היא גם מצביעה על אותן מגמות במסורת היהודית שכבר הכירו וקידשו מכניזם זה בגלוי ובמפורש. על סמך תקדימים אלה, שאותם היא משלבת בתיאוריות פרשנות ומשפט עדכניות, היא בונה רציונל תיאולוגי המכוון לדורנו.
עמדותיה של רוס מלמדות כי המהפכה הפמיניסטית באורתודוקסיה חורגת מעבר להשפעותיה המעשיות על חיי היחיד, וכי יש בכוחה להעביר בשורה מקיפה לגבי טיבם של התרבות, החברה והקיום האנושי בכלל.
למהדורה שנייה זו של הספר נוסף אפילוג חדש, המשקף את ההתפתחויות בשטח מאז הוצאתה של המהדורה הראשונה באנגלית בשנת 2004 .
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שמואל ויינשטיין
תיאור: האם קיים קשר התפתחותי סמוי בין תורת החסידות והתיאוריה הפסיכואנליטית? ״פסיכואנליזה מיסטית״ מציג ובוחן את ההשערה שהפסיכואנליזה ינקה, פיתחה והעשירה את רעיונות היסוד של תורת הסוד היהודית כפי שבאו לידי ביטוי בחסידות, תוך נטרול והסוואה של המרכיב המיסטי שבהם.
הספר ״פסיכואנליזה מיסטית״ מציע את רעיון ״הלא־מודע המטפיזי״ כמושג תשתית אשר מרחיב ומותח את עיקרון היסוד הפסיכואנליטי אל הממד המטפיזי. בדומה למנגנון הלא־מודע הפסיכואנליטי, אשר עוסק בפרשנות של תכנים רגשיים ודחפיים ובמינון החשיפה כלפיהם, ״הלא־מודע המטפיזי״ עוסק בפרשנות של החיבור האנושי־אלוהי ובמינון החשיפה כלפיו, האחד מארגן את התנהלותנו הנפשית והשני מדריך את חיינו הרוחניים, ברבדים שאינם גלויים לנו.
החזון המניע את הספר הוא הרחבת היסודות להשבתה של המיסטיקה אל תפיסת הלא־מודע הפסיכואנליטי, ממנו הודרה. חזון זה מהווה נדבך בהשקפה החברתית־ תרבותית אשר תופסת תאוצה בשנים האחרונות , החלת רעיונות החסידות על כל מרקם תחומי החיים מהם החלה לצמוח, תוך שילוב של היבטים חברתיים, נפשיים ורוחניים לכדי תפיסה אחדותית של האדם ושל העולם. הרחבת המשמעויות של מושג הלא־מודע אל התחום המטפיזי, עשויה להשפיע גם על גבולות הגזרה של המתודה הטיפולית הפסיכואנליטית. ״פסיכואנליזה מיסטית״ מציע אפשרות לפרש היבטים רוחניים לא־מודעים מנקודת מבט קלינית, ומתוך כך לאבחן ולהבחין בהתאם גם בין הזיה ואינטואיציה, פנטזיה ואמונה, שיגעון ושפיות, חולי ובריאות.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אדם רצון
תיאור: ספר זה עוסק בחיים לצד המוות ובדיאלוג שלנו עם שניהם ועם האנשים שסביבנו. זהו פרי מחקר ארוך, המבוסס על מפגשים עם נוטים למות, תיעוד דבריהם וקריאה בקטעים המתועדים בצד קריאה בהגותם של הוגים יהודים המשתייכים למסורת החשיבה הדיאלוגית. מסורת חשיבה זו נותנת קדימות לדו-שיח עם האחר (אנושי או רוחני) על פני הקיום האינדיבידואלי ורואה בדו-שיח עימו מקור עיקרי למשמעות קיומו של היחיד. הספר מפגיש בין דברי הגות המוגבהים מעל התיעוד העממי, היומיומי ובין קטעי תיעוד של בני אדם השקועים בחייהם ובמותם (או במות יקיריהם). אלו אף אלו , המוגבהים מן החיים והשקועים בהם , מורכבים, מלאי סתירות ואפופי סוד.
אין כאן השוואה שיטתית בין סוגי השיח הללו, אלא כוונה להנכיח את השיח החי על סף המוות ומולו. שני מצבי ההיות , על סף המוות ואל מול המוות , מייצגים שתי עמדות שונות ומשלימות ביחס למוות, ולמעשה הם עלו מתוך המחקר, התנסחו ממפגש למפגש ולבסוף הפכו לנושאי שני השערים המרכזיים בספר. ב"על סף המוות" נבחנים מצבי תודעה שונים, כגון סליחה, תודה, כמיהה ואהבה, שהם מצבים מרכזיים בקיום האנושי לאורך החיים. בשער זה נבחנת עמידותם, ולעיתים אף התעצמותם, על סף המוות. לעומת זאת, ב"אל מול המוות" נבחנות עמדות מרכזיות כלפי המיתה והמוות, כגון היחס למרחב ולזמן בשלב סוף החיים. מתוך בחינת הופעתם אל מול הסוף הקרב ובא עולה ומתבהרת חשיבותם גם בשלבים מוקדמים יותר של החיים. האופן שבו מצטרפים כל אלו, יחד עם אופן הטיפול בהם, מנסחים את אותה עמידה מול המוות הבאה לביטוי בכותרת הספר , מוות דיאלוגי, ואולי אפשר בכלל לחשוב עליה כעל חיים דיאלוגיים נוכח תודעת המוות הטבועה בהם מראשיתם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: זיגמונד פרויד
תיאור: מתווה לפסיכולוגיה מדעית (1895), אשר מובא כאן לראשונה בעברית, הוא למעשה חיבורו המטאפסיכולוגי הראשון של פרויד, חיבור המבקש להכפיף את הפסיכולוגיה והפסיכופתולוגיה לחוקים של מדעי הטבע. שתי מטרות מוצהרות עמדו לנגד עיניו, שתיהן מטרות האופייניות למחקר הרפואי של אותם ימים: לחקור נקודת מבט כמותית כבסיס נוירולוגי לפסיכולוגיה, ולהיעזר בפסיכופתולוגיה להבנת הפסיכולוגיה התקינה. מכאן נולד שמו בתרגום לאנגלית כ"פרויקט לפסיכולוגיה מדעית". וכך כתב פרויד לידידו ואיש סודו, הרופא הברלינאי וליהלם פליס, במכתבו מיום 25.5.1895: "במהלך השבועות האחרונים הקדשתי כל רגע פנוי לעבודה זו. ביליתי את שעות הלילה בין 23:00-02:00 בפינטוזים, פרשנויות וניחושים, ולא חדלתי אלא רק משהגעתי לידי אבסורד או משעבדתי יתר על המידה באופן כה קשה עד שלמען האמת לא נותר בי עניין לפעילויותיי הרפואיות היומיומיות. יחד עם זאת, יחלוף עוד זמן רב בטרם תוכל לשאול אותי על אודות התוצאות".
למרות אופיו המדעי של החיבור, ולמרות היותו מהמוקדמים שכתב פרויד, המתווה מכיל בתוכו את תמצית רעיונותיו של פרויד לעתיד, גרעין תפיסותיו את הנפש ותשתית מושגית של עולמו התיאורטי. מכאן חשיבותו של המתווה כלימוד מבואי-יסודי כמעט לכל משנתו של פרויד בארבעים השנים שלאחריו. יחד עם זאת, חיבור זה לא הוקצע מעולם על ידי פרויד כך שיהיה ראוי לפרסום. נהפוך הוא, פרויד השמידו ככל הנראה ולא הזכירו מפורשות עוד לעולם, ואת הימצאו בידינו יש לזקוף לצרור מכתבי פרויד אשר נמצא בעיזבונו של פליס ושרד תלאות מרובות. הטקסט עצמו רווי קיצורים, סימנים והדגשות, ולעיתים הוא סבוך להבנה; אולי בשל כל אלה נפקד מקומו מהלימוד הבסיסי של התיאוריה הפסיכואנליטית במשך שנים רבות. אולם עתה, משמצוי הוא בידינו בעברית – מסודר ומוער – עשוי המתווה להיות כר פורה ללימוד וחקר יסודות התיאוריה הפרוידיאנית.
רסלינג
מאת: אלי לויס
תיאור: החיבור שלפניכם מציע מענה עשיר לחידה אוניברסלית קלאסית: מהם המקורות הקמאיים לרצונותיו של האדם, לרגשותיו ולהתנהגותו.
קו הפתרון שנקט המחבר, אלי לויס, הוא כינוסן ושילובן למארג אחד של השקפות יסוד מובחנות על ה"טבע האנושי". השיטה: המשגות מקוריות מסוימות ושפע של המחשות – בין היתר על מהות הצדק והמרדף אחריו, על התאווה לניצחון ועל הכמיהה לאהבה.
הספר מניח בידי הקוראים מפתח-אב ייחודי להבנת ליבות הנפש והחברה, ומתווה להפקת שימושים מעשיים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: רונית שלו, שמית קדוש, אלון רז
תיאור: פסיכותרפיה המשלבת גוף, נפש ורוח הינה שפה טיפולית אינטגרטיבית, שהתפתחה מתוך גישות טיפול שונות, הפסיכותרפיה הדינמית, הפסיכותרפיה ההומניסטית, הפסיכותרפיה הגופנית והפסיכולוגיה הטראנס פרסונלית. מתוך הישענות על גופי ידע קיימים לצד התנסות וחקירה משותפות, ומתוך מרחב למידה משותף של מורים ותלמידים במרכז שילוב — בית הספר לפסיכותרפיה גופנית נפשית מבוססת מיינדפולנס שעורכי הספר באים בשעריו, נוצרו תנועות חדשות, שבילים חדשים ללכת בהם, ושפה טיפולית שהלכה והתפתחה.
הספר הזה נולד מתוך חלום משותף לקבץ ידע זה, ומתוך אמונה עמוקה שידע המתהווה ומצטבר ראוי שיימסר. הכותבים והכותבות של ספר זה, הבאים מענפי טיפול שונים, פותחים את הקורא לגופי ידע ודיסציפלינות שונות שבבסיסם האמונה בשילובם של הגוף, הנפש והרוח במרחב הטיפולי. כך נפתחת מניפה רחבה ומעמיקה של גופי ידע מבוססים שונים, נוצר דיאלוג ומתהווה אפשרות ליצירת גשרים ונקודות ממשק בין העולמות השונים והגישות השונות המתעניינים בחוויה הגופנית ומכירים בערכה הרב בתוך עולם הטיפול.
מכאן שספר זה כולל נקודות מבט שונות, החל מגישות דינמיות והתייחסותיות, דרך גישות המבוססות על פסיכותרפיה גופנית, וכלה במסורות המזרח וממדי הרוח. הספר כולל הקדמה מאירת עיניים של ד"ר יורי סלע, פרק פתיחה מרתק של ד"ר ניצה ירום, הפותח את השער הראשון, וחמישה שערים: הראשון עוסק בגוף והקשר הטיפולי מנקודות מבט שונות; השער השני מציג רוחב יריעה של התערבויות וגישות שונות המשלבות גוף, נפש ורוח; השער השלישי עוסק בהתערבויות המבוססות על קשיבות (מיינדפולנס) במרחב הטיפולי; השער הרביעי מביא לפתחנו נושאים של חולי, אובדן, אבל וטראומה; והשער החמישי עוסק בהדרכה בפסיכותרפיה גופנית נפשית. מתוך אמונה שצמיחה של מטפלים מבקשת מהמטפל למצוא את קולו הייחודי, את סגנונו האישי ואת האינטגרציה האישית שלו בעולמו הפנימי, הספר מזמין את הקורא לחשיבה לצד חוויה תוך כדי הקריאה, לפתיחות ולסקרנות וליצירת דיאלוג מפרה.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: ז'אן-ז'אק רוסו
תיאור: "האדם נולד חופשי, ובכל מקום נתון הוא בכבלים" – מילים מפורסמות אלה, אשר פותחות את האמנה החברתית, מסכמות את העיקרון המרכזי של כל יצירתו של ז'אן-ז'אק רוסו (1778-1712): האדם במהותו הוא טוב, אך החברה משחיתה אותו. "האמנה החברתית" מהווה ניסיון נועז של רוסו להראות כיצד אפשר להיחלץ מן ההשחתה הזו ולעצב חברה שבה תיפתר הסתירה שבין "האדם" המבקש לממש את עצמו לבין "האזרח" המבקש להזדהות עם החברה כולה.
מאז שפרסומה בשנת 1762, ובעיקר מימי המהפכה הצרפתית, "האמנה החברתית" היא יצירה שנויה במחלוקת. "זו אשמתו של רוסו!", קראו שוללי המהפכה אשר פירשו את עקרונותיה ומושגיה – ובעיקר את רעיון "הרצון הכללי" – כמקור השראה למשטר הטרור המהפכני ואף כתשתית אידיאולוגית למשטרים הטוטליטריים של העידן המודרני. עם זאת דומה שרוסו כתב את "האמנה החברתית" כדי להציג דווקא את ההיפך, דהיינו את האפשרות לכונן חברה דמוקרטית פתוחה, שבה תפקיד המדינה הוא לשמור על חירות האזרחים, ושבה אי-אפשר להפריד בין חירותם זו לבין זכותם לחוקק בעצמם את חוקיהם ולקבוע את סדרי השלטון המתאימים להם.
האמנה החברתית מוגשת עתה לקורא בתרגום עברי חדש, מואר ועדכני מאת עידו בסוק. התרגום מלווה במבוא היסטורי מאת ד"ר עמוס הופמן, השופך אור על אישיותו של רוסו ועל הגותו בהקשר של המחשבה המדינית והחברתית של הנאורות במאה ה-18.
רסלינג
מאת: אנה גלמן
תיאור: הקורא בספרה של אנה גלמן משוטט בסמטאות הרב-ממדיות של הפסיכואנליזה: בקליניקה, בחברה, ובתרבות; הוא נפגש עם הפסיכואנליטיקאי כאומן המילה, שכן כאשר כל כך הרבה שיחים של כוחנות ושלטון, כסף, נשק ובריאות ממסדיים מרדימים את הכלל, אזי השיח הפסיכואנליטי הוא הכרחי לטובת ראיה מפוקחת, מעוררת.
הפסיכואנליזה משתנה, והיא חייבת להמציא את עצמה שוב ושוב, בדיוק כפי שעשה לאקאן. הסימפטומים והאי-נחת משתנים בעולם העכשווי, והפרקטיקה של הפסיכו(אנליזה)תרפיה חייבת לדייק את האקט-אומֶר הפסיכואנליטי לטובת חיתוך מדויק של הסבך.
המילה היא אמנם הציר, אבל היא מילה בבשר של הגוף שנוכח בקול, במבט, ב"נושם-נשמה" מעיקה.
כולנו א-נורמליים, סינגולריים שמשתוקקים ל"א-ובייקט" החסר שאבד-ואבוד, אבל דוחפים לעתיד של "אהיה אשר אהיה". הפסיכואנליזה נאמנה לסבל של הסינגולרי, ליוצא מהכלל. זו האתיקה של פסיכואנליטיקאי שמחויב לסובייקט שהוא תמיד אחר בין אחרים, יחיד שנושא את גורלו לבדו, שלא בוחר את נטיותיו. כולנו בודדים-יחידים שמגיעים לאנליזה עם ציפייה למענה, למסע אישי בנוכחות אנליטיקאי.
פסיכואנליזה מדוברת מכיל שיחות, הרצאות ומאמרים על מושגים ורעיונות פסיכואנליטיים בקליניקה בחברה ובתרבות. המחברת מתמודדת עם האתגר הכרוך בהעברה אל הכתוב את מה שמתרחש מעבר למילים של השיח עם אנליזנד בתרבות – את מה שמתגלה בהבזק ונוגע בממד הסודי, הלא ידוע והמשתנה. בחלקו מוקדש הספר לעבודה הפסיכואנליטית של "לדבר עם ילדים" – עם הילד האהוב שסובל את האַפקטים והאֶפקטים של שלושה דורות שמעליו; הילד שהוא הן שחקן והן סביל, סימפטום של האחרים וגם של עצמו, אבל גם סובייקט שצמא לדיבור אמיתי.
רסלינג
מאת: סיגל עדן אלמוגי
תיאור: הבית הפסיכו-מרחבי נוגע במשמעויותיו העמוקות של בית המגורים מנקודת המבט של התיאוריות הפסיכואנליטיות, כמו גם של האדריכלות, התרבות והגיאוגרפיה האנושית. בספר זה מפתחת סיגל עדן אלמוגי רשת מושגית תלת-ממדית המתפרשת על פני מספר תחומים ולאורך שני צירים: ציר המרחב וציר הזמן. בציר הזמן, הבית מתקיים בנפש לאורך החיים; הוא מחזיק את בית הילדות יחד עם שאר הבתים שגרנו בהם, ביתנו כיום, ואף את הבית האידיאלי המדומיין שאולי יהיה לנו בעתיד. בציר המרחב, הבית מסמן מיקום, קירות פיזיים ו"עשיית בית". במפגש בין שני הצירים נוצר "מרחב פוטנציאלי" המקיים בתוכו התלכדות של המציאות הפנימית והחיים החיצוניים גם יחד. הפרטי והציבורי נפגשים ומשתרגים זה בזה, תוך שילוב נקודות מבט ושפות תיאורטיות שונות, ובאופן הזה יוצרים מרחב "פרציבורי".
הבית, לפי המודל הפסיכו-מרחבי, מעצב ונכלל בתוך תבניות נפשיות בלתי-מודעות, עמוקות ובסיסיות המארגנות את החשיבה וההתנהגות, והן קשורות לבית הילדות וליחסי אובייקט מוקדמים. בתוך כך לבית משמעויות שונות ואקטואליות, החל ממקום המשמש כ"סביבה מחזיקה", ועד לתחושות זרות ואלביתיות שמתעצמות במיוחד בעת משבר. מצב הקיצון של האלביתיות מיוצג על ידי היעדרו של הבית, אולם תחושת חסרוּת בית איננה מתייחסת לחוסר במבנה מגורים בלבד, אלא מתוארת כרובד נסתר של אחרוּת בתוך הבית ובתוך העצמי. מתוך הבנות אלו מוצע המושג "חוסן פסיכו-מרחבי" כביטוי ליכולת להתמודד ולהתאים את עצמנו לשינויים בסביבת המגורים בעקבות משבר. מפגש בין-תחומי נוסף מתפתח בהצטלבות של התיאוריה הפסיכואנליטית עם השדה הפמיניסטי; מרחב הבית מהווה כר פורה למשא ומתן, למאבקים, לקונפליקטים ולהסדרים מגדריים-מרחביים.
רסלינג
מאת: אורית רוזנבליט, רן רון
תיאור: מבראשית עדי עד מציע קריאה דרשנית בסיפורי בראשית המקראיים ובטקסי החיים היהודיים. ספר זה מציע קשר עמוק בין טקסי החיים שעוצבו החל מתקופת התנאים לסיפורי בראשית שקדמו להם. הכותבים טוענים שהקשרים ביניהם נובעים מאתיקה דומה המניעה אותם, אתיקה הרואה באדם סובייקט הלוקח אחריות על מעשיו, להבדיל מהאדם שהולך בעקבות ציווי הורי או אפילו אלוהי. כך למשל, סיפורי אברהם ועקדת יצחק מוטענים בפרשנות חדשה בהקשר של טקס בר המצווה, כביטוי למרד של הסובייקט בציווי האלוהי. אתיקה זו, אשר בדרך כלל נותרת סמויה מן העין, מניעה את היצירה והחיים היהודיים, ואף מבדילה אותם מתרבויות אחרות. טקסי החיים (ברית מילה, בר/ת מצווה, חתונה ולוויה) כפי שהם מופיעים במסורת היהודית מקבלים פרשנות חדשה המעמידה במרכז את תהליך הנפרדות בין הורים לילדיהם לאורך החיים, כל זאת על מנת לעודד יצירה חדשה ופריון.
את ההשראה לקריאה הדרשנית המוצגת בספר מצאו הכותבים הן בכתבים פילוסופיים ופסיכואנליטיים (בעיקר אלו של פרויד ולאקאן), והן במקורות יהודיים מתקופות שונות – סיפורי המקרא, המשנה והתלמוד, לצד מקורות מאוחרים כמו ביאליק ומשוררים בני-זמננו השומרים על אתיקה ייחודית זו.
רסלינג
מאת: דוב בלום-יזדי
תיאור: ספרו של דוב בלום-יזדי מציג תהליך מרתק שבו המשחק הופך מכלי תרפויטי לפרדיגמה טיפולית מחודשת. המחבר בונה מערכת אפיונים תיאורטיים רקונסטרוקטיבים שמתרחשים בעקבות סדרת ניתוחים; כל אחת משלושת חטיבות הספר – כוח, זהות וחירות – מסתיימת במערך הגדרות מחודשות של המשחק הטיפולי, וכך, בד בבד נרקמת לאיטה הפרדיגמה של הלִילַה, אשר פירושה בסנסקריט משחק האלים, ובהשאלה – תהליך מתמשך של יצירה.
הקושי שמחבר הספר מעלה הוא הימצאותו של פער בין הצהרות תיאורטיות של אנליטיקאים לבין הקליניקה שלהם, כלומר העדר קשר הכרחי בין השתיים. הניסיון להבין את מהות הפער וכיצד הוא נוצר אינו מעיד על כוונותיהם "הרעות" של האנליטיקאים אלא על תפיסה רדוקציונית של המשחק לכדי כלי טיפולי. אי לכך המחבר שואל מה ניתן ללמוד מהידע של תפיסות דרמטורגיות – מתחומים כמו היסטוריה, פילוסופיה, סוציולוגיה – על מושגי הכוח, החירות והזהות שבמשחק הטיפולי. בהתאם לכך, תיאוריות פסיכואנליטיות מובאות בצד תיאוריות אשר אותן מכנה המחבר "דרמטורגיות-תרבותיות", מתוך מגמה להרחיב ולהעשיר את הידע על המשחק בטיפול. הספר עוסק בהגדרה מחודשת של סוגיות כוח, חרות וזהות בשדה המשחק הטיפולי באמצעות מערכת השוואות בין-תחומית.
המחבר טוען שכל עוד המשחק יצטמצם לכדי כלי תרפויטי, השימוש בו יהיה דכאני, אולם כאשר המשחק ייתפס כקונספט טיפולי, השימוש בו יאפשר חירות. הפתרון המוצע הוא חילוץ המשחק ממקומו המוגבל ככלי ומיקומו מחדש כפרדיגמה יוצרת בטיפול, בבחינת מרחב הכרתי שבו המטופל מחלץ ידע הדרוש לריפויו. לאורך הספר "פרדיגמת הלִילַה" קורמת עור וגידים לכדי מערכת משחקית כוללת של הנחות שמורכבת מניסיון שנצבר, תבניות, אמונות, דפוסים, פרשנות ודרכי חשיבה, אשר כמכלול משפיעים על תפיסת המציאות של הסובייקט המשחק.
רסלינג
מאת: רוני נאור-חפרי
תיאור: כיצד כאב הופך לאהבה? נזירים אסקטים, שחיו בימי הביניים באירופה, הצליחו להפוך כאב לאהבה: הם גרמו לעצמם כאב כדי לבטא אהבה לאל. כיצד הם עשו זאת? כיצד משפיע הכאב על קיומו של העצמי כבעל הכרה? אילו תכונות משנה הכאב בהכרה? האם הכאב משנה את השפה, את תודעת הזמן, את התוכן החושי או את כל אלה גם יחד? מה קורה בהכרה כשהיא במצב של כאב ותכונותיה משתנות? כיצד יכול העצמי כאובייקט לבטא אהבה לאל, שאינו אובייקט? וכיצד ניתן לבטא אהבה – רגש שתמיד דורש אובייקט כמושא – כלפי מה שאינו אובייקט, האל?
הניתוח הפילוסופי המובא בספרה של רוני נאור-חפרי מציע שהכאב יוצר שינוי או הרס בגבולות ההכרה. שינוי או הרס זה מאפשר חריגה או שחרור של העצמי מגבולות אלה, גם אם באופן חלקי, מוגבל ולזמן קצר. כך, העצמי מתנסה בהיות לא-אובייקט ומתאפשר לו לבטא אהבה לאל, שאינו אובייקט. משמעות קיומו של העצמי כשהוא בכאב נקשרת גם במשמעות קיומו בהקשר הנוצרי: החיקוי את האל. חיקוי זה מתבטא בהתנסות ב-imitatio Christi, על הייצוגים הפיסיים והוויזואליים של האל שהתגשם בבשר בנו כריסטוס, אך גם בהתנסות בהיות לא-אובייקט, בדומה לאל, שאינו אובייקט, הלא הוא מושא האהבה של העצמי.
רסלינג
מאת: עמוס גולדברג
תיאור: "וזכרת" היא המילה הראשונה בציווי המקראי לזכור את מוצא העבדים של העם היהודי: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". זיכרון טראומת העבדות מוליד במקרא שורה של מחויבויות מוסריות ופוליטיות כלפי "האחר". וזכרת של עמוס גולדברג ממשיך מסורת זו ביחס לזיכרון השואה; הוא מתרגם זאת למחשבה פוליטית ומוסרית מקיפה הנוגעת בעיקר ליחסים שבין יהודים ופלסטינים.
הספר כולל חמשה פרקים, בכל אחד מהם נבחן באופן ביקורתי מושג מפתח בזיכרון השואה באמצעות קריאה אינטרדיסציפלינרית בטקסט אחד שעומד במרכזו. הפרק הראשון בוחן את מושג האנטישמיות והאופן שבו הוא מגויס להשתיק קולות ביקורתיים ביחס לישראל בתוך הקשר של מאבק נרטיבים גלובלי. הפרק השני קורא באופן ביקורתי את הנרטיב ההיסטורי של מוזיאון יד ושם. הפרק השלישי מתמקד במורכבות התיאורטית של מושג העד באמצעות קריאה בספרו של ההיסטוריון שאול פרידלנדר, "גרמניה הנאצית והיהודים". הפרק הרביעי בוחן, בהקשר הישראלי-ציוני, את פגיעותו הרבה של הניצול ואת הצורך בנקמה, תוך קריאה בספר הזיכרונות של ניצול השואה בני וירצברג, "מגיא ההריגה לשער הגיא". הפרק החמישי מתמקד בספריו של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי, אשר מציעים זיכרון דו-לאומי ישראלי-פלסטיני של השואה והנכבה. הספר נחתם באחרית דבר העומדת על האתגר המוסרי והפוליטי שבהקשבה לעד. גולדברג מבקר את תפישת השואה הרווחת בישראל כתפישה המעודדת זהות מדירה וקורבנית המכחישה את אסונם של הפלסטינים; תחת זאת הוא מציע תפישת זיכרון שמהווה בסיס למחשבה דו-לאומית מכילה ואולי אף גשר לפיוס והשלמה.
רסלינג
מאת: אורנה סוסק
תיאור: "הדברים שראיתי בדרכים נדמו לי לפעמים כפרי דמיון. ראיתי אנשי חזון נפגשים כדי לדון, ללמוד, להתווכח, לקבל החלטות, לבנות ולשפץ יקומים מקבילים. ראיתי מתקני עולם מתחייבים למניפסטים ערכיים, קובעים חוקות ומכוננים מהפכות זעירות וססגוניות. ראיתי במו–עיני ובאתי לספר".
ישראל עשירה בקהילות מיוחדות. במסע של שוטטות ומפגשים בכל רחבי הארץ, מנסה המחברת, חברת קהילה בעצמה, להתוודע אליהן, להבין את ההיסטוריה שלהן, את השקפת העולם של חבריהן ואת אופן התנהלותן. הדרכים שבהן בוחרים בני אדם לחיות יחד, לשתף פעולה, לעבוד, ליצור ולחגוג, הן רבות ומגוונות. בעידן של גלובליזציה והכחדה של תרבויות מקומיות, מתעקשות הקהילות המתוארות בספר לקיים את תרבותן הייחודית ולממש את חזונן החד–פעמי. ממלכת היקומים המקבילים השוכנת ממש מתחת לאפינו, נוכחת כאן כהצעה מתמדת, כמטאפורה, כשירה שמתקיימת תמיד לצד השפה אבל נגלית רק למי שמבקש אותה. יקומים מקבילים הוא עדות לכוחה של הקהילה, ליכולת שלה להתמודד עם לחצים עצומים מבפנים ומבחוץ ולשרוד כתרבות. היקומים המקבילים הללו, על ניסיון החיים המשותף שצברו, הם אוצר של ידע מעשי ונגיש הזמין לכל מי שנפשו חפצה בחיי קהילה.
הוצאת בבל בע"מ
מאת: שרה הלמן
תיאור: הספר מרחבי ניאו-ליברליזציה בישראל: כלכלה פוליטית, אתניות, דת ומגדר מתאר את ההתפשטות הלא אחידה של הניאו-ליברליזם בישראל באמצעות בחינה של האופנים שבהם עקרונות ופרקטיקות ניאו-ליברליים מוחלים על תחומים מוסדיים ועל מגוון קבוצות בחברה. ייחודו של הספר בהדגשת פעולתו הדיפרנציאלית של הפרויקט הניאו-ליברלי: קבוצות שונות מוכלות בפרויקט בדרכים שונות, מתוך הגדרה מחודשת של מיקומן המעמדי, המגדרי, האתני והלאומי. הספר מראה כיצד נוצרה טריטוריה מפוצלת ולא אחידה המורכבת ממגוון מרחבים של ניאו-ליברליזם.
מאמרי הספר, פרי עטם של כלכלנים פוליטיים, סוציולוגיות ומדעני המדינה, מספקים תובנות חדשות על הניאו-ליברליזציה בישראל באמצעות בחינה יסודית של תהליכי עומק וניתוח האופן שבו הם משפיעים על היחסים בין המדינה, הכלכלה והחברה. המאמרים בוחנים את הדינמיקה של פירוק ההסדרים המוסדיים הקודמים, ושל היווצרות תבניות חדשות של ארגון ופעולה. הם מנתחים, כל מאמר מנקודת מבטו, את ההכלאה בין מסורות פוליטיות מוסדיות ובין העקרונות הניאו-ליברליים, ואת האופן שבו הכלאה זו השפיעה על הכלכלה הפוליטית ועל התצורה הפנימית של ישראל. בין השאר המאמרים מתארים כיצד נוצר דפוס ייחודי של ניאו-ליברליזם ישראלי שתכליתו לבלום לחצים גיאופוליטיים; כיצד נוצרו תבניות חדשות של הגנה על עובדים מוחלשים; ואילו שינויים חלו במדיניות החברתית כלפי מובטלים כרוניים. כמה ממאמרי הספר מתמקדים בסוגיות שטרם נחקרו בישראל בהקשר של המפנה הניאו-ליברלי: נשים חרדיות ופלסטינים אזרחי ישראל המועסקים בתעשיית טכנולוגיית העילית, הכלתם החלקית של גברים חרדים בתוכניות תעסוקה, והתגוונות המבנה המעמדי של המזרחים על החלופות התרבותיות שהיא יצרה.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: חגי בועז, עפרי אילני
תיאור: מובנו המילולי של המונח "אנתרופוקן" הוא עידן האדם. המושג מתייחס לטביעת החותם של המין האנושי בטבע, שיוצרת הבחנה בין עידן האדם לעידנים גיאולוגיים קודמים. האנתרופוקן מייצג משבר עמוק. עד כה, האנושות מעולם לא התנסתה בשינוי נרחב ועמוק כל כך של סביבת החיים. במובן זה, החיים בעולם כיום הם בגדר ניסוי שמבוצע על הפלנטה ועל כלל יושביה. האם שוכני הפלנטה, ובהם האדם, יצליחו לשרוד בסביבת החיים העוינת של האנתרופוקן?
מול תחושת ההלם לנוכח הרס כדור הארץ, ההגות האנתרופוקנית במדעי החברה והרוח מבקשת להצביע על שינוי יסודי של רבות מההנחות המוכרות בדבר היחסים בין האנושי לטבעי. מקורן של הנחות אלו בעידן הגיאולוגי הקודם, ההולוקן, שבו התרחשה כל ההיסטוריה האנושית המוכרת. בניגוד לחשיבה ההולוקנית, שבה האוויר, הקרקע והמים הם גורמים נתונים שנמצאים ברקע הפעילות האנושית, החשיבה האנתרופוקנית מתפתחת מתוך פריצתם של גורמים אלו אל לב ההיסטוריה. אי-אפשר עוד לתאר את ההיסטוריה רק כמאבק בין אידיאולוגיות או צורות חברתיות; כדור הארץ הופך לגורם בעל תפקיד היסטורי מרכזי ואף גורלי, והאדם עצמו הופך לכוח טבע.
המקראה אנתרופוקן: עידן האדם מציגה טקסטים יסודיים פרי עטם של הוגות והוגים, חוקרות וחוקרים מובילים בחקר האנתרופוקן בעולם, בהם ברונו לאטור, אליזבת קולברט, טימותי מורטון ואליזבת פובינלי. המאמרים עוסקים בתמות מרכזיות במחשבת האנתרופוקן, בכללן "ההכחדה השישית", "ההאצה הגדולה", תפיסות זמן וטבע, היפר-אובייקטים ותפיסות אפוקליפטיות של משבר האקלים.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: ג'יימס הילמן
תיאור: "אני מפתח פה את הרעיון של הבלוט ושל החשיבות שלו כדי לדמיין את החיים בכיוון הפוך, אחורנית, לא מבחינת הזמן, מלידה ועד מוות, אלא מבחינת המשמעות שלהם [...] עץ האלון לא נעשה יותר הוא עצמו אחרי ארבע מאות שנה וברגע שנכרת. הוא תמיד הוא."
הוצאת בבל בע"מ
מאת: שמואל דוד לוצאטו
תיאור: הוצאה מחודשת של מאמרים שכתב שד"ל בעיתוני התקופה על הנושאים הבוערים בסדר היום של העולם היהודי של המאה ה-19, עוד לפני תחילת הציונות: התגליות של המחקר המדעי; ההתבוללות של חלקים בדור הצעיר; התקשורת החדשה; הגילוי של שפות עתיקות ושל כתבים עתיקים. זוהי אסופה של חלק (קטן) מ- 300 המאמרים שכתב שד"ל על "כל מה שזז". הצצה מרתקת שמחייבת התייחסות חדשה לדברים שפעם היו מובנים מאליהם.
על רש"י ואבן עזרא * על ההיסטוריה של הכתב העברי * על קדמות ספר איוב * על ספר ישעיהו * על החמלה * על מצוות המילה * על גירוש נשים נוכריות * על הסופרים הצדוקים והקראים * על מועד חיבורם של מזמורי תהילים * נגד שפינוזה * על בית הלל ובית שמאי * על צלם אלוקים * על הקבלה * על המוסר ועל תורת אברהם ותורת משה * על אמונה, מצוות וחופש בחירה * על יישוב ארץ ישראל * ועוד.
מאת: דורית שיקיירסקי
תיאור: בספטמבר 1921 יצא זיגמונד פרויד לחופשה משותפת עם ששת החברים בוועדה הסודית – מקס אייטינגון, קרל אברהם, ארנסט ג'ונס, הנס זקס, שנדור פרנצי ואוטו ראנק. האם הוועדה הסודית הייתה "חבורת אחים מאושרת", כפי שכתב ג'ונס? או שמא הייתה "מכונת הרג", כפי שטוען ג'ון קר? מה היה התפקיד שמילאה הוועדה הסודית במיסוד התנועה הפסיכואנליטית? כיצד נוצרה מתוך הקרע בין פרויד לבין יונג? כיצד התפוררה בעקבות הקרע בין פרויד לבין ראנק? כיצד השפיעה התפוררותה על המתחים הפוליטיים בתנועה הפסיכואנליטית הבינלאומית, ומה הייתה המורשת הפוליטית שהותירה אחריה?
הוועדה הסודית נטלה על עצמה במודע לתאם את פעילות התנועה הפסיכואנליטית הבינלאומית. אולם מי שגויסו לפעילות הוועדה הסודית היו המנהיגים הבולטים של התנועה הפסיכואנליטית; השתתפותם בוועדה הסודית נועדה לא במודע לפקח זה על זה, על מנת למנוע פילוגים נוספים עקב שאפתנות אישית. עצם קיומה של הוועדה הסודית כיורש קבוצתי לפרויד ריסן את הדחף של פרויד למנות יורש אישי ושיכך את חרדתו לגורל מפעלו, חרדה שגברה בעקבות שלושה פילוגים שנבעו מניסיונו הכושל למנות את יונג ליורש.
בניגוד לפסיכואנליזה של הפרט, שעוסקת במה שנעדר מהמודע, התבוננות בזירה הציבורית של הקבוצה מאתרת את התרומות האנונימיות של המשתתפים, אשר מעידות על המתרחש בקבוצה שלא במודע. המשמעות של תרומותיהם האנונימיות סמויה מעיני המשתתפים, ולפיכך אלה פזורות בגלוי במסמכים שמתעדים את פעילות הקבוצה. התיאוריה של וילפרד ביון על יחסי קבוצות מאפשרת לגשר על התהום הפעורה בין המבט הפוליטי שממוקד במציאות החברתית לבין המבט הפסיכואנליטי שמתבונן במציאות הנפשית.
דורית שיקיירסקי משתמשת בתיאוריה של ביון על מנת ללכוד ברשת מושגית את ההיבטים החמקמקים, הסודיים והסמויים של פעילות הוועדה הסודית כקבוצה שמילאה תפקיד מכריע בראשית התנועה הפסיכואנליטית. התבוננות ביקורתית מפרספקטיבה זו מצביעה על כך שהתעלמות ממתחים קבוצתיים לא מודעים גורמת להטיה שיטתית בפרשנות האירועים, לא רק אצל המשתתפים בוועדה הסודית אלא גם בשיח של חוקרים ופרשנים, אשר הולכים שבי אחר פנטזיות שכיחות הפזורות במסמכים המתעדים את מפעלות הפסיכואנליזה.
רסלינג
מאת: אורית קמיר
תיאור: הפמיניזם פועל ומשפיע על חיינו כבר למעלה ממאה שנה, אך מעטות ומעטים לומדים את הנחות היסוד שלו, את הגיונו, את טיעוניו ואת עמדותיו. חלקים בציבור מכירים מושגים כמו "העצמה נשית", "גבריות רעילה" ו"מיטו", אבל בהעדר הֶקשר המושגים הללו נותרים בגדר ססמאות, וטענות פמיניסטיות נשמעות תלושות. ספר זה מציע את התשתית הנחוצה כדי להכיר ולהבין את השקפת העולם הפמיניסטית על גווניה והיבטיה הרבים. הספר פורס את הגישות הפמיניסטיות המגוונות שהתפתחו מאז מחצית המאה ה-19 ועד ימנו, ומציג בפירוט טקסט יסוד מרכזי של כל אחת מהן. כך, לצד פריסת התמונה הפנורמית הרחבה מוצעת גם העמקה, שתעניין גם את מי שכבר למדה ויודעת ומבקשת העשרה.
הספר פותח בהצגה של הפטריארכיה: המבנה החברתי שמעניק מרכזיות ועדיפות לגברים, ובונה אותם כבעלי הזכויות וקובעי המדיניות. הפמיניזם התפתח כדי לשנות את הפטריארכיה ולהבטיח שגם נשים יזכו למימוש עצמי ויוכלו להשתתף באופן שוויוני בניהול החברה. לכן הכרת הפטריארכיה היא נקודת המוצא להבנת הדחף הפמיניסטי. ממנה עובר הספר להצגת גישות פמיניסטיות שונות שכל אחת מהן מציעה דרך ייחודית להתמודד עם הפטריארכיה. הספר חותם בניתוח שתי סוגיות מגדריות בעלות חשיבות מיוחדת לחברה הישראלית: הדרת נשים והפרדה בין המינים, והטרדה מינית.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אסף פדרמן
תיאור: מיינדפולנס הוא תוצר רב עוצמה של שילוב בין תובנות מחקר המוח והפסיכולוגיה ובין תרגול מדיטציה. טיפוח מיינדפולנס יוצר יציבות נפשית, שעוזרת לצאת ממעגלי הלחץ והשחיקה ולהתמודד עם הקשיים והאתגרים של החיים. תרגול זה מביא לשינוי של ממש בחייהם של רבים, ומאות מחקרים שפורסמו בשני העשורים האחרונים מוכיחים את יעילותו. אין פלא, אם כן, שבשנים האחרונות זוכה תרגול מיינדפולנס לפופולריות חסרת תקדים בעולם ובישראל.
בלבו של ספר זה שמונה פרקים מעשיים עם הנחיות פשוטות לטיפוח מיינדפולנס, שלב אחרי שלב.בתוך הספר קיים לינק להורדת הנחיות מוקלטות לתרגול. פרקים אחרים עוסקים בתיאוריה הפסיכולוגית והמוחית שעומדת בבסיס התרגול. הספר עוסק, בין היתר, באוטומטיות רגשית, עבודה עם מחשבות, “לעשות” לעומת “להיות”, ותרגולים מעשיים כגון מודעות בהליכה, מרחב נשימה ומודעות פתוחה.
"זהו ספר קלאסי, חובה לכל אדם שמתעניין במיינדפולנס. ספר נפלא שמסביר בבהירות את ההיבטים השונים של מודעות קשובה, באופן מעמיק ויחד עם זאת בפשטות. מדריך שלא יסולא בפז, מעשי וידידותי למשתמש, המיועד לכל מי שמתרגל מיינדפולנס או רוצה ללמוד כיצד לעשות זאת. בימינו, אלפי אנשים משלבים תרגול מיינדפולנס בחייהם; זה הספר שחיכינו לו".
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אדריאן פורטי
תיאור: בטון הוא חומר הבנייה המתועב, הנערץ והנפוץ ביותר על פני כדור הארץ. באותה מידה, בטון הוא גם חומר בנייה החומק תמיד מהגדרות קשיחות, חומר שיכול בעת ובעונה אחת להיחשב מודרני וקדום, טבעי ולא־טבעי, גס ומעודן. בטון הוא ברירת המחדל של המודרניות והאין־ברירה של העניים. בטון הוא גלובלי ומקומי, נמצא בכל מקום אבל כמעט תמיד נסתר מהעין. דווקא משום שאי־אפשר שלא לדעת שהוא שם, קשה להתחקות אחר טביעות האצבע של הבטון בשפה, בתרבות, בפוליטיקה ואפילו בדת.
בבטון ותרבות מבקש היסטוריון הארכיטקטורה הבריטי אדריאן פורטי לפענח את מבעו האטום של הבטון ולהבין אילו היבטים של התודעה האנושית משתקפים בו במקביל להתקיימותו בעולם. כמדיום אוניברסלי בעל תדמית הפכפכה ונוחה להשתנות, פורטי מתעניין בעיקר באופן שבו נכרכים בבטון מושגי יסוד של הקיום האנושי: זמן, טבע, זיכרון, רוח, זהות. הוא עושה זאת דרך מסע היסטורי הנפרשׂ על פני שתי מאות, שלוש יבשות ואינספור יצירות אדריכליות, ספרותיות וחזותיות שלא יכלו להתקיים, בדיוק כמו העולם כולו, ללא בטון.
הוצאת בבל בע"מ
מאת: עפרי אילני
תיאור: בשביל רבים מאיתנו, העולם שבו אנו חיים הוא ארץ זרה. ילידי המאה ה-20 חשים כמו במציאות שכלליה השתנו, ורקמת החיים בה נפרמה בחלקה הגדול. ההוויה שבתוכה גדלנו התנדפה. אנו חיים תחת שמים חדשים, בארץ חדשה. הקרקע שאנחנו עומדים עליה כבר אינה אותה קרקע שעליה צמחה המחשבה של שנות השבעים, או אפילו שנות התשעים. העולם משתנה כל הזמן, ונדרשת הבנה של העכשווי המזהה את הכוחות הפועלים בהווה. אם להגדיר את המשימה הכללית של ספר זה, הרי היא לכוון את תשומת הלב לשינוי שעברנו. כמו גיבורים של סיפור מדע בדיוני שעברו שינוי פיזיולוגי בהשפעת נחיתה בפלנטה מרוחקת, עלינו להכיר בכך שהפכנו לאנשים חדשים. כעת עלינו לסייר בעולם שנגלה לעינינו ולנסות להבין באמצעותו את התמורה שחלה בתוכנו; ובד בבד, להתבונן במפלצות החדשות שצמחו מסביב.
המאמרים שבאסופה זו עוסקים במגוון רחב של נושאים מתחומי התרבות, הפוליטיקה, האקולוגיה, התיאולוגיה, המיניות, הטכנולוגיה, ועוד. מה שעובר כחוט השני ברובם הוא הניסיון לאפיין אותו יצור חדש שנוצר והתעצב בתוך הרחם של תקופתנו: האדם החדש של המאה ה-21. אנחנו אנשים חדשים כולל מאמרים שטרם התפרסמו, וכן מאמרים שהופיעו בגרסה קודמת במוסף הארץ, ורואים אור בשינויים קלים.
הוצאת בבל בע"מ
מאת: מור קדישזון
תיאור: מרחבי הבר הם ממלכת החיים. הם מספרים את הסיפור המדהים של הופעת החיים על פני הכוכב הזה. הם מזכירים לנו שאנחנו חלק מסיפור מסתורי ופלאי מעל ומעבר לכל דמיון. מרחבי הבר הם התשתית לכל מה ומי שאנחנו; כל מה שלמדנו, כל מה שאנחנו יודעים, כל מה שמקיים אותנו, מקורו בבר. הבר הוא בית ספר בן מיליארדי שנים של ניסוי וטעייה, של כישלונות והצלחות, של מערכות יחסים סימביוטיות שמחזיקות את כל גוף הידע שאנו חולקים עם החי, הצומח והדומם, בני קהילת האדמה. המחשבות על הבר בתחילת המאה ה-21 שונות במהותן מאלה שרחשו בדמיוננו בתחילת המאה ה-20. האפיסטמולוגיה שלנו השתנתה, וכך גם הנופים, והשיעורים. אסופה זו מזמינה את הקורא להתחקות אחר מחשבות על מרחבי הבר שנֶהגו לאורך מאה השנים האחרונות, מחשבות שנוסחו בקולות ובגוונים שונים ושביקשו להתייחס לשמירת הטבע והסביבה מנקודת מבט פילוסופית, פסיכולוגית ואנתרופולוגית. הטקסטים המכונסים כאן מבקשים להתבונן בהשלכות הרוחניות של מערכת היחסים הפצועה שלנו כיום עם האדמה, ולשאול כיצד נוכל לדמיין מחדש מערכת יחסים זו ולהשתלב ברגישות ובאהבה בקהילת האדמה.
הוצאת בבל בע"מ
מאת: הנרי ג'נקינס
תיאור: בעולם בו אנו חיים כיום מתקיימת זירת התנגשות בין אמצעי המדיה השונים, חוקר הקולנוע והמדיה הנרי ג'נקינס מפענח את ההיגיון של עולם המדיה שאנו חיים בו היום. להבדיל מה״הייפ״ התקשורתי המציג כל פיתוח בעולם הדיגיטלי בתור חידוש מהפכני שיביא לגוויעתם הבלתי נמנעת של הטלוויזיה והספר, ג'נקינס מפנה את תשומת הלב שלנו אל הדינמיקה המורכבת בין המדיה ״הישנים״ לבין המדיה ״החדשים״. הוא חוקר את התמורות התרבותיות שמתרחשות בעידן שבו סוגי מדיה שונים מתלכדים בו יחדיו וצרכנים רוצים להיות גם יצרנים ב״תרבות השתתפותית״. הספר מספק לנו את מסגרת המונחים להבין למשל את המאבקים בין מעריצים שדורשים להיות שותפים ביצירת התוכן שהם אוהבים ובין האולפן ההוליוודי ששואף לשלוט ב"מוצר" שלו; איך אמנים יוצרים עולם בדיוני אשר יכול להתפרס על פני קולנוע, טלוויזיה, קומיקס ורומנים; את הלוגיקה של הספוילר בקרב קהילות ידע תחרותיות שנוצרות באינטרנט סביב תכניות ריאליטי; ואת הפעילות הפוליטית הנוצרת בעידן ההתלכדות התרבותית. בספר מובאים מקרי בוחן מן התחומים טלוויזיה, קולנוע, ספרות, חוברות קומיקס, משחקי וידאו ומדיה חברתיים, ובהם אמריקן איידול, הישרדות, המטריקס, המותג דונלד טראמפ והארי פוטר.
עם עובד
מאת: יחיאל גלבוע
תיאור: מראשית דרכו יוחס המדע לתיאוריה ונתפס כרציונלי, ואילו הטכנולוגיה נתפסה כיישום מדעי. בתפיסת הידע הייתה היררכיה: הידע המדעי שויך לתיאוריה, ששויכה לפילוסופיה – ידע טהור ונשגב, לעומת הידע הטכנולוגי שזוהה עם העשייה. ואולם בעשורים האחרונים תמונת מצב זו משתנה בקצב מואץ: הטכנולוגיה מהווה מרכיב משמעותי גדל בכל אחד מתחומי חיינו; העיסוק בה מקיף את מרבית האנושות – כמפתחים וכמשתמשים – ויישומיה הולכים ומתרבים.
הפילוסופיה של הטכנולוגיה, המתארת ומבקרת את הטכנולוגיה, עודנה בראשית דרכה. מאמצע המאה ה-20 התחילו פילוסופים להתעניין בה בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת שנבעה בעיקר ממלחמות העולם והמלחמה הקרה. כיום, השפעתה של הטכנולוגיה ניכרת בכל המישורים ותקציביה גדולים לאין ערוך מתקציבי המדע. יתרה מזאת, כיום חלק גדול מהמדע הוא מדע יישומי שנגזר מהדרישות הטכנולוגיות והתקציבים הטכנולוגיים, כך שהסדר הישן שלפיו הטכנולוגיה נגזרת מהמדע הוחלף בסדר חדש שלפיו המדע נדחף על ידי הטכנולוגיה. עם תחילת התהוותה של הפילוסופיה של הטכנולוגיה כדיסציפלינה נפרדת היא התמקדה בהשפעותיה על האדם, החברה והתרבות, והשאלות האפיסטמולוגיות והמתודיות ביחס לטכנולוגיה נחקרו אך מעט. הפילוסופים התייחסו לטכנולוגיה כנתון מובן מאליו, כקופסה שחורה; הם לא ניתחו את תוכנה, מהותה ואופן התהוותה. אולם הטכנולוגיה היא דיסציפלינה אוטונומית, מרחב שונה ונפרד שכולל ידע עשיר ומעניין יותר מהיישום המדעי גרידא. העניין הגדל בטכנולוגיה כיום מוביל לניתוח פילוסופי של הבסיס האפיסטמולוגי של הידע ההנדסי ולמחקר של הפיתוח המעשי.
בהיבט החברתי, הדיון בתהליכי הבקרה והשליטה בטכנולוגיה נמצא עדיין בתחילת דרכו ואינו זוכה למלוא תשומת הלב הנדרשת. ראייה אינטר-דיסציפלינרית של הטכנולוגיה, שכוללת את ההיבטים הפיזיקליים, הניהוליים, הסוציולוגיים והפילוסופיים, תאפשר מתן מענה "נכון" יותר לבעיות ההנדסיות שעל הפרק; היא תאפשר תהליכים מבוקרים יותר של ההתפתחות הטכנולוגית לתועלת החברה וצמצום הפגיעה בה, ובעיקר קידום פתרונות לסכנות ההולכות וגדלות שמציבה הטכנולוגיה בפני המין האנושי.
רסלינג
מאת: נוי נחום
תיאור: מישל פוקו הפך לסמל, לקוד תרבותי בשיח הישראלי. הוא לא רק שגור בשיח הציבורי אלא גם מעורר רגשות פוליטיים עזים. עבור רבים פוקו מייצג את הפילוסופיה הביקורתית במיטבה, ועבור קבוצות אחרות הוא אבי אבות "הטרלול הפרוגרסיבי" שמאיים על כל מה שטוב בתרבות המערב. שמרנים רבים טוענים שיש להבין אירועים מכוננים בהיסטוריה של המדינה כפועל יוצא של מלחמתה של האליטה בעם, בלאומיות היהודית – בציונות. אבל באיזה מובן פוקו קשור לזה? התשובה של השמרנים היא שפוקו הוא המורה הרוחני של אותה אליטה. השיח השמרני בישראל הפסיק להיות עניין לאינטלקטואלים בלבד כאשר הוא הוביל את ניסיון החקיקה של המהפכה המשפטית. הצורך בשינוי מהותי ביחסי הרשויות נתפס אצל השמרנים כמהלך הכרחי במערכה נגד שופטים אליטיסטים שאימצו בין השאר גם את הגותו של פוקו. גם לאחר טבח שבעה באוקטובר ישנם קולות מרכזיים בשיח השמרני שרואים בהשפעה של פוקו על האליטות גורם למחדל הנורא.
מדוע המונחים "פרוגרס", "פוסטמודרניזם" ו"מישל פוקו" מחכים לנו בסוף כל משפט שהשמרנים הישראלים אומרים? כיצד המציאו השמרנים את הדימוי של פוקו? מהי הפרשנות שלהם לפוקו? באיזה אופן הדימוי של פוקו משרת את האידיאולוגיה הפוליטית של השמרנים? אלו השאלות המרכזיות של הספר. כדי לענות עליהן יש לחזור כמה עשרות שנים אחורה על מנת לברר כיצד השפיע פוקו על האינטלקטואלים של השמאל הישראלי, אילו תנאים תרבותיים גרמו לישראלים להתעניין בפוקו, ומדוע הדימוי שלו לאורך השנים השתנה בעיני ישראלים.
בחינת ההיסטוריה של פוקו הישראלי שופכת אור על פרקים מרתקים בהיסטוריה האינטלקטואלית של השמאל והימין הישראלי; אבל פוקו הישראלי אינו רק ספר היסטוריה, שכן מדובר בניסיון להבין את השיח השמרני בישראל כיום, את ההווה הפוליטי שלנו.
רסלינג
מאת: קציעה עלון, ליאת ארלט סידס
תיאור: הביאו את השמש: מבטים לבנטיניים פורס מנעד רחב של מסות ומאמרים העוסקים בלבנטיניות ובנושאים הנושקים לה כדרך חיים, כתפיסת עולם, כעמדה קיומית, כמונח פוליטי וככלי לניתוח תאורטי-ביקורתי בתחום ההגות, הפילוסופיה, האומנות והספרות.
הספר מבקש לכוון זרקור על המונח "לבנטיניות" (Levantine) ולהצביע עליו כעוגן עשיר ומגוון לניתוח ולשרשור של תופעות ומופעים בשדות שונים. המאמרים בספר מציגים שלל תוצרים הגותיים ואומנותיים היסטוריים ועכשוויים של הלבנטיניות במלוא עושרה וחושפים את הפוטנציאל הרב הגלום במונח לכינון שיח חברתי, פוליטי ותרבותי בזמן ובמרחב המזרח תיכוני והים תיכוני שלנו.
בהשתתפות: דוד אוחנה, זיוי ברמן וגדי שבת, דרורית גור אריה, יצחק גורמזנו גורן, אנדרה דרזנין, שולמית הראבן, שרה טוראל, יוסי יונה, דריו מיקולי, רונה משיח, עידן צבעוני, דבורה סטאר וששון סומך, דבורה סטאר, ליאת ארלט סידס, צדוק עלון, קציעה עלון, אבי-רם צורף, עודד ציון, שועי רז, עמי שטייניץ.
הוצאת גמא
מאת: הקרדינל מזרן
תיאור: "בדרכה של הפילוסופיה העתיקה ביותר והטהורה ביותר, אנו מבססים את דברינו על שני עקרונות מרכזיים. חכמי העת העתיקה אמרו: התאפק והתנזר. אנחנו אומרים: התחפש והַַסתר, או גם: דע את עצמך ודע את אחרים – וזה, אם אינני טועה, היינו הך לחלוטין. נתחיל בבחינת השני שבעקרונות האלה; לאחר מכן, כשנגיע לדון בפעולות האנושיות השונות, נחזור אל העיקרון הראשון בחלק השני של המסה הזאת – שאני מבהיר כי לא תהיה בנויה לפי תוכנית בנויה מראש, כדי כך אמת הדבר שהמקרה בלבד הוא המנחֶה את פעולות בני האדם."[הקדמת הקרדינל מזרן]
"הפוליטיקאי המושלם שמזרן משרטט את דיוקנו מפתיע במורכבותו הקודרת, בפיכחון הציני העולה ממנו ובאי־הגינותו. אפשר לקרוא את הטקסט הזה כמין אנתולוגיה של 'אמרות מוסר' שלא באו מעֵטו של מזרן. הסופר וההוגה האיטלקי אומברטו אֶקוֹ מציע, למשל, במבוא שכתב לספר, לקרוא אותו כסאטירה שכתב מורליסט, שבכסוּת של מתן עצות לשליט מסיר ממנו את זרי הדפנה וחושף את ערוותו בפני הציבור. ובכן, כלום כתב מזרן עצמו את מקבַּץ העצות הזה או שמא מדובר בכתב פלסתר המדבר כביכול מגרונו – רק כדי לחשוף את אישיותו האפלה?" [מתוך המבוא מאת נדין קופרטי-צור]
נהר ספרים
מאת: ז'אן דה לה ברוייר
תיאור: המסה "על האדם" לקוחה מספרו של לה ברוייר "הטיפוסים" Les Caractères בו מתאר המחבר בסיגנון חד ועסיסי ולְלֹא כְּחָל וְשָׂרָק את תכונות האופי וההתנהגויות השונות של דמויות אמיתיות רבות מאוד מבני תקופתו – מהן גם מבין קהל חבריו והיכרויותיו - כשהוא מסווה אותן בשיטות שונות. במסה "על האדם", הרואה עתה לראשונה אור בתרגום עברי, מנסה ז'אן דה לה ברוייר, מורליסט צרפתי בן המאה ה-17 שאותו אפשר להגדיר כבוחן ושופט החברה בתקופתו, להגדיר את מהות האדם. כדי להצליח בכך, הוא מצביע ראשית לכול על "חוסר אנושיותו" של האדם ומגיע למהות בעייתית מאוד: האדם הוא ישות חסרת תבונה ולא אוטונומית, לא יציבה, לא מתמידה, מִשתנָה, כזאת שאין אפשרות לקבֵע אותה, כאלה שמהותם קבועה ובלתי משתנה. אבל דווקא אי־ההתמדה מצילה את האדם - ואת המחבר: את האחד מההתמדה ברשעותו, את האחר מהטפת מוסר חסרת מקוריות. האדם המוצג במסה זו הוא יצור המרוכז באינטרס האישי ומשועבד לתנודות ולטלטלות אופנתיות ואף למצבי רוח.
נהר ספרים
מאת: פול ואלרי
תיאור: אדם והקונכייה הוא אחד הטקסטים החמקמקים ביותר בספרות המאה העשרים. מסה קצרה זו נכתבה על ידי פול ואלרי בשנות השלושים, לאחר שכבר עבר כברת דרך ארוכה כמשורר וכמחבר. כמו רוב עבודות הפרוזה של ואלרי, גם "האדם והקונכייה" הוא חיבור עשיר הכולל אילוזיות ספרותיות, מדעיות, היסטוריות, ואחרות, המדגימות את הידע האנציקלופדי והרחב שאסף ואלרי כאוטודידקט שקדן. הטקסט עובר בצורה חופשית בין תיאורים בהירים ומדעיים, הרהורים פרטיים והתפייטות סימבוליסטית. [...] למרות אופייה המינימליסטי, המסה הזאת נחשבת לפיסת הפרוזה המורכבת ביותר שכתב ואלרי.
נהר ספרים
מאת: תומאס מאן
תיאור: תומאס מאן, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1929, חש על בשרו את שבריריותו של צֶלם אלוהים אל מול נביאי שקר ומחרחרי מלחמות כזב אסוניות. הוא למד בתוך עמו ומולדתו היקרים לו כמה קל להסיג את נפש האדם אל מחוזות הברבריות הרצחנית במסווה של לעג ותיעוב לאינטלקט כנחלת המעמד הבינוני. כי גם אם מוצדקת, לדבריו, ובלתי נמנעת הייתה הנסיגה מהרציונליות של המאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה, הערכת יתר של תבונה לעולם לא תוליך לפורענות כמו זו שלה מסוגלת האי־רציונליות החוגגת כביכול יצר קדום וספונטני. אגדה עממית שיש לה מקום בשדה הפילוסופי והפסיכולוגי, עלולה להפוך לשקר רצחני בשדה הפוליטי. לכן "רעיון הדמוקרטיה, ההומניזם, השלום, כבוד האדם וחירותו" – "הפן הזה של הטבע האנושי הוא שנזקק לעזרתנו."
ממגן הפטריוטיות הגרמנית היה מאן למגן ההומניזם האוניברסלי, כי הבין שללא חמלה בבסיס כל מחשבה ועשייה, בניית עולם טוב ומאושר יותר, כדבריו, לא תהיה אפשרית.
נאומו זה ב-1943 יכול לשמש מעין מגדלור גם לנו כיום, ב-2024.
נהר ספרים
מאת: אנטונן ארטו
תיאור: "ואן גוך, האיש שהחברה איבדה לדעת" נכתב בעקבות ביקור של אנטונן ארטו בתערוכת ציורים של ואן גוך בפריז, כשנה לפני מותו. המניע לביקורו היה מאמר של פסיכיאטר על אודות טירופו של הצייר ההולנדי ולפיו החמַניות הזועמות של ואן גוך וניוונו נבעו מחוסר הסימטריות בפניו ומן העיוות הקל שבמוחו.
אם אכן גלום ביצירותיו עֵרך, גרס המדען, הרי הוא פרי אפשרותן האקראית של הפרעות הנפש לחולל תוצאה מאושרת ביבול האמנותי. ארטו, שתיאור זה של הצייר קומם והסעיר אותו, ניגש לכתיבת המסה שלפנינו מייד עם שובו מן התערוכה, ועמל עליה כחודש ימים. נסיבות אלה הן חלק מן הגורמים לצביונו היחיד והמיוחד במינו ולעוצמתו של הטקסט הזה, שמעצימות אותו מעל ומעבר לגבולותיה של 'ביקורת אמנות'.
נהר ספרים
מאת: פול ואלרי
תיאור: "אגב דיוני בלאונרדו תעיתי כה הרחק, עד שפתאום אינני יודע איך לחזור אל עצמי" [פול ואלרי]
פול ואלרי ראה בלאונרדו דה וינצ'י איש אשכולות אולטימטיבי, התגלמות גאונית של השכל והרוח, הדמיון והיצירתיות הרב־תחומית, שאין לה אח ורע בתולדות האנושות. ובמידה לא מעטה, אך בענווה המתבקשת, השתקפות מסוימת של עצמו, או לפחות של מי שהיה רוצה להיות. [ראובן מירן]
נהר ספרים
מאת: דנה תור-זילברשטיין
תיאור: קנאה של דנה תור-זילברשטיין הוא תוצר של מעשה אוהבים בין ספרות לפסיכואנליזה שבו המחברת מנתחת את יצירותיהן של מרגריט דיראס ואוליביה שייקספיר, תוך כדי קריאת התיאוריות הפסיכואנליטיות של פרויד, לאקאן ומישל מונטרליי ביחס לקנאה.
קנאה מציע ניתוח של הנובלה "שעת היופי" של אוליביה שייקספיר, סופרת בת המאה ה-19 שהייתה ידועה בעיקר כמוזה ואהובתו רבת השנים של המשורר וו.ב. ייטס. הספר ממשיך לפענח את המסתורין של הקנאה באמצעות קריאה ברומנים הכובשים של דיראס, "שבי הקסם של לול ו. שטיין" ו"המאהב". המחברת מראה כיצד דיראס עושה שימוש במעשה הכתיבה כדי לגשר על החור של הקנאה הפעור בנפשה, חור שקשור ליחסים שלה עם אמה, ובעקבות זאת גם מציגה את הקשר שלא ניתן לפרימה בין קנאה ליחסים בין אם לבת.
בעקבות הנוסחאות של לאקאן ב"סמינר ה-20", קנאה מציג הבחנה בין מה שמכונה קנאה "נשית" וקנאה "פאלית", והוא ממפה סוגי קנאה נוספים בפסיכואנליזה, כגון קנאה סקופית, אורלית ודליוזנליות. הדיון של תור-זילברשטיין אינו מסתכם בשיח תאורטי אקדמי, אלא מהווה עיסוק חי ברגש השוקק בכל אדם, ובהתאם לכך דן באתגר שמציבה צורת ההתענגות המיוחדת של הקנאה והגורלות שלה. המחברת טוענת שלמרות שחוויית הקנאה יכולה להיות הרסנית, היא גם מספקת הזדמנות לסובייקט לסלול מחדש את היחס שלו לאיווי, ובכך לחוות שינוי נפשי משמעותי. במובן הזה הספר מעניק נקודת מבט חדשה על הקנאה ככזו המחוברת הן לנשיות והן לאיווי, אגב כך שהוא חושף את אופייה המורכב ואת חיוניותה בהקשר פסיכואנליטי-לקאניאני.
רסלינג
מאת: ישראל שורק
תיאור: פילוסופיה במיטבה נצחית כמו העולם ויפה כמותו. היא רלוונטית לימי מלחמה ולימי שלום, להלכי רוח של אהבה ופיוס ולהלכי רוח של זעם וייאוש, לעשירים ולעניים, לנשים ולגברים, למאושרים ולאומללים, לבני תרבות המזרח ולבנות תרבות המערב. מנגד, יש הרואים בפילוסופיה תשקיף של תרבות ושל הלכי רוח אשר שוררים רק באותו זמן שבו נהגתה, נכתבה ונקראה. פילוסופים, גם אם הם מתריסים נגד זמנם, בכל זאת שייכים לזמנם ולא ייתכן אחרת. אלה אף אלה דברי אמת. ככה זה בדיאלקטיקה: שתי השקפות סותרות מתקיימות זו לצד זו, כמו בוויכוח עתיק היומין ביוון העתיקה שבו פרמנידס טען שהכול אחד ומה שהיה הוא שיהיה, וכנגדו טען הרקלייטוס שהכול זורם, הכול משתנה.
ספרו של ישראל שורק מבקש להשיב באופן מקורי על שאלות שחלקן עתיקות וחלקן ראשוניות: האם יש ערך לניסיון החיים? האם סלחנים חייבים להיות שכחנים? כיצד הפילוסופיה יכולה להועיל לנו? האם הדמוקרטיה "עשתה את שלה" והגיע הזמן להשקפת עולם חדשה? מדוע קשה לנו להיות חופשיים? האם בעולמנו האכזרי החמלה עודנה אפשרית? מדוע חשוב להתפעל מהזולת? מדוע כדאי לצאת למאבקים חסרי סיכוי? הכיצד ערכים אינם מתנגשים זה בזה? מדוע העצב עמוק מהשמחה?
רסלינג
מאת: דיוגנס לארטיוס
תיאור: פלוני, אשר לא למד מוזיקה ולא גאומטריה ולא אסטרונומיה, רצה ללמוד אצלו; "לך לדרכך!" אמר לו קסנוקרטס, "הלא אין לך ידיות אחיזה לפילוסופיה." [ספר ד, קסנוקרטס]
אבל דבר זה עצמו הוא יתרונה המובהק של הפילוסופיה: להכיר את שעת הכושר לכל עניין ועניין. [ספר ד, ארקסילאוס]
פעם נשאל מיהו זה שחרד יותר מכול, השיב: "זה שרוצה להשיג אושר עילאי." [ספר ד, ביאון]
פעם נזפו בו משום שנתן נדבה לאדם נקלה; "לא על אופיו," השיב, "כי אם על האדם ריחמתי." [ספר ה, אריסטו]
לפלוני ששתק לגמרי במשתה אמר: "אם טיפש אתה, בתבונה נהגת; ברם אם מלומד הנך — כי אז בטפשות." [ספר ה, תאופרסטוס] בעתות הצלחה אין חברים עוזבים אלא אם נתבקשו, אך בעתות מצוקה יעזבו מרצונם. [ספר ה, דמטריוס] דיוגנס לארטיוס (המאה השלישית לספירה) הוא לנו בחינת חידה, אולם בלעדיו לא היינו יודעים דבר כמעט על חייהם של עשרות פילוסופים נודעים מן העת העתיקה. ביצירתו הגדולה חיי הפילוסופים, המונה עשרה ספרים, הוא מוסר פרטים חשובים על מוצאם של ההוגים הגדולים, אורחות חייהם, אופיים, אמרותיהם, משנתם, יצירותיהם ונסיבות מותם. לפנינו תרגום עברי ראשון לספרים הרביעי והחמישי ביצירה: יורשי אפלטון, ובו דיון בחייהם, יצירותיהם ועיקרי משנתם של ראשי האקדמיה וחבריה הראשונים לאחר מות אפלטון; אריסטו וממשיכיו, ובו דיון בנודע ובגדול בתלמידיו של אפלטון, אריסטו, באסכולה הפילוסופית שייסד (הליקיאון/הפֶּרִיפַּטוֹס) ובממשיכי דרכו בה.
"יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו" הוא הספר השלושה עשר בסדרת "זמן לפילוסופיה" בנהר ספרים בתרגומו של אברהם ארואטי. זהו הכרך הרביעי בתרגום יצירתו הגדולה של דיוגנס לארטיוס; קדמו לו "שבעת החכמים"; "סוקרטס וממשיכיו"ו"אפלטון".
נהר ספרים
מאת: זיגמונד פרויד
תיאור: "הטקסט אכן מלמד מעט מאוד על ענייניו האישיים של פרויד. במקום זאת הוא מציע תיאור נדיר של התפתחות אינטלקטואלית, של חיי מחשבה, ומבוא מעולה לתורת הפסיכואנליזה. ואולי כך ראה פרויד את עצמו – רעיונותיו היו עבורו הביטוי המזוקק של היותו, יותר מאשר ציונים היסטוריים. האירועים רבי החשיבות ביותר בחייו הם תגליות קליניות, ולא אירועים חיצוניים. אצל פרויד, הנפש הפרטית והמאמץ התאורטי להתקרב להבנתה התאחדו אולי יותר מאשר אצל כל אדם אחר בהיסטוריה, וטקסט זה הוא עדות יוצאת דופן לכך. [...] ב-1935, ארבע שנים לפני מותו, כתב פרויד באחרית הדבר שהוסיף: הצגת עצמי מראה עד כמה הפסיכואנליזה הופכת להיות תוכן חיי ומניחה בצדק שדבר מכל מה שאירע לי אישית אינו מצדיק התעניינות, מלבד מיחסיי אל המדע"-- מתוך אחרית הדבר מאת גדעון לב
נהר ספרים
מאת: מגידוב רוני
תיאור: אדם קם בבוקר וחווה את החיים כהבל, והוא שואל את עצמו איזה יתרון יש לעשייה האנושית.
סוגיית טעם החיים מעסיקה את האנושות מאז ומעולם, וקֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד נתן לתהייה זו ביטוי ישיר ונוקב כבר בפסוק השני של ספרו. האם בכך הסתכמה בשורתו?
על האמירה הפותחת – הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל – הוצעו פירושים רבים. האם בעל הספר דבֵק בהצהרתו ומבקש לאשש אותה, או שהיא מוצגת אך כפן אחד של החיים על פי קהלת? מה, למעשה, הוא מייעץ לאדם שמתחבט בשאלות כגון למה נבראנו, לשם מה אני חי?
הספר יש חיים לפני המוות מבקש להתחקות אחר השתלשלות רעיונותיה של מגילת קהלת ולברר את יסודותיה ואת סודותיה. למסע זה מוזמנים קוראים שהקושיות הנצחיות בדבר פשר הקיום עולות בהם מדי פעם, וכמובן אלה שהפרדוקסים של קהלת ואופן התבוננותו בחיים מסקרנים אותם.
ספרי ניב
מאת: אביבה גיטלמן
תיאור: הפילוסוף היהודי פרנץ רוזנצוויג (1929-1886) חיבר את "כוכב הגאולה" בשנת 1919, ספרו המשמעותי ביותר. ספר זה הוא כגשר הנטוי על פני השקפות מגוונת, דתות ותרבויות, והוא מתפרס על פני יריעה רעיונית רחבה תוך ניתוח ביקורתי, מעמיק ויסודי של מספר רחב של נושאים. רוזנצוויג גדל בבית יהודי מתבולל ואף עמד להתנצר. כחלק מתהליכים קיומים אלו שניווטו את מהלך חייו, החליט לדבוק ביהדותו תוך שאינו זונח את הנצרות ומתעמק באסלם ובדתות המזרח. בבסיס הספר נגלית ההתעקשות של רוזנצוויג לקיים דיאלוג עם אותן דתות שהותירו חותם רעיוני על התרבות האנושית בכלל ועל התרבות המערבית בפרט. "כוכב הגאולה" חושף את הקורא לדיאלוג ולדיון רחב היקף עם מרחבים רעיוניים אלה, דיונים שאינם מנותקים מהווייתו הקיומית של רוזנצוויג, בן לתקופת המודרנה.
מחקרים רבים נכתבו על "כוכב הגאולה", אולם ספרה המעמיק של אביבה גיטלמן, תיאולוגיה אישית, מבקש להיחלץ מהמגמה האפולוגטית של מחקרים רבים, ובהתאם לכך למקם את התרבות היהודית כמוקד ליצירת חייו של רוזנצוויג. בתיאולוגיה אישית מבקשת המחברת לאגד את הדיאלוגים שנכתבו על ידי רוזנצוויג בשפה גרעינית, לעיתים אזוטרית, ולעקוב אחר הכוחות, מכלול האסוציאציות, הרבדים הגלויים והסמויים המניעים את כוחה של שפה זו. באופן הזה מבקשת המחברת להתיר ולו במעט את חוסר הבהירות האופף את "כוכב הגאולה", תוך יצירת כלים ביקורתיים, תרבותיים והיסטוריים לבחינת ספרו של רוזנצוויג. לאורה של חקירה זו מתגלה הגותו של רוזנצוויג כהגות שאינה דתית, אינה מצמצמת את עצמה להגות מודרנית או פוסט-מודרנית אלא הגות אשר כל אחד עשוי למצוא בה חלופה ייחודית.
רסלינג
מאת: יוסי חקלאי
תיאור: בספר זה נכרכו עולמות שונים מתוך כוונה להבהיר ולהבין את גישתם של חכמי העם היהודי ביחס ליופי, אומנות חזותית, ומתוך כך ביחס לעבודה זרה על היבטיה החזותיים. מצטלבים כאן דברי הגות, יצירות של גדולי ישראל, מדון יהודה אברבנאל במאה ה-15 עד ראשית המאה ה 19: הוגים, רבנים, פילוסופים, מקובלים, חסידים וסופרים.
יוסי חקלאי מוביל אותנו להגדרות השונות של האסתטיקה בקרב אותן מִשְׁנוֹת או השקפות, לעתים כתורה של העולם החושי הקולט את סביבתו וגופו ומשפיע על תחושותיו המתורגמות במישור התבוני, לעתים כתיאוריה המנסה לפענח מהו יופי ומהו נשגב; או שמדובר בטקסטים שמסבירים מהי אומנות, מהן האומנויות וכיצד למיינן, לדרגן, להדגיש או לשלול את חשיבותן. מול הגישות המציינות שהיופי או היצירה נוצרות דרך האסוציאציות של הדימויים, פעולת הדמיון המגורה מהאובייקט, תעמוד הגישה של השלמות החושית, מעין דחף פנימי הרוצה ליצור שלמות.
בעקבות השינויים החברתיים והתרבותיים, המבט על היופי והאומנות מובא מזוויות שונות: ניתוח פילוסופי של התלמידים היהודיים של קאנט או של הגל, או היבטים דתיים, הלכתיים, משיחיים, קבליים, שקולותיהם נשמעים ביחס להבנת אומנות ויופי. אלה ואלה מוסיפים מרכיבים חדשים ומשמעותיים בתיאור ובהבנת המושג ומעשה האומנות. המאמינים ישאלו האם היופי מצוי באל, האם הוא נאצל ממנו, והמקובלים יוסיפו את הספירה שבה שוכן היופי. אחרים יזהו את היופי במשכנו ב"שכל העליון" או ב"נפש העולם"; הוגים אחרים יאתרו את מקורות היופי ביקום, בטבע, או במפגש עם נפשו ודמיונו של האדם. יהיו שיאמרו ששורשי היופי מצויים במפגש של החושים עם תופעות טבע, עם הסביבה, ועיבודם על ידי הדמיון האנושי.
רסלינג
מאת: עידן צבעוני
תיאור: ספרו החדש של עידן צבעוני, בזכות הלבנטיניות, מבקש לברר את הרלבנטיות התרבותית-פוליטית של המסמן לבנטיני בישראל של המאה ה-21, כל זאת בתנאים בלתי אפשריים של מרחב ישראלי אולטרה-לאומי מדמם, ואי לכך מבעד לפצעו-סבלו של הדור הנוכחי אשר הכיבוש הוא אחד מסימניו. כפועל יוצא מכך ישנו קושי לראות באופק הפרדה אזרחית בין ישראל לפלסטין, אבל גם אופק דו-לאומי ללא פרקטיקה של אפרטהייד אינו בגדר האפשר. בעקבות ההמשגה של ז'קלין כהנוב, בזכות הלבנטיניות מבקש לחזור למסמן לבנטיני תחת הגיונו של שיח א-זהותני המאפשר את המבט הכפול הנתון בסבך יחסי משיכה-דחייה ליבידינליים, הן למערב והן למזרח, מבלי שהאחד יוציא את האחר.
הלבנטיניות כפי שמוצגת בספר זה היא יותר מכול משאלת לב חרדה, רוח נומדית א-טריטוריאלית שמחפשת אך לשווא מנוחה במרחב אלים ללא-נחת. כמהגרת עבודה ארעית היא מנדידה את עצמה ממקום למקום, מפיצה את שמה גם במזרח ברלין; שם, במקום הבלהות של העבר ה(לא)רחוק והרודפני, פלסטינים, ישראלים, טורקים וסורים יכולים להשכין שלום בינם לבין עצמם בזוכרם אך בקושי את שמותיהם שצללו בזמן. לצד זאת הלבנטיניות נכתבת מתוך דאגה לעתיד המרחב (המזרחי) הזה; היא אינה תרה בהכרח אחר היתכנות פרוגרמטית אלא פורחת באוויר כהרהור אינטימי פנים-תרבותי.
חלקו הראשון של הספר הוא המסה "בזכות הלבנטיניות"; חלקו השני מאגד 13 שיחות עם חוקרי תרבות ממגוון תחומים סביב הרגישות הלבנטינית: ליאת ארלט סידס, ניסן שור, קציעה עלון, יוסי סוכרי, עדי שורק, עופר נורדהיימר נור, חוסני אלח'טיב שחאדה, דוד גדג', מרחב ישורון, רונית פלג, יצחק בנימיני, טלי חתוקה, רפאל זגורי-אורלי.
רסלינג
מאת: זהורית אסולין
תיאור: מה מאפשר תרגום של אפקט או התמרה של ייצוג דחפי לשפה ולמערכת סימבולית? מה מאפשר הבנה ותרגום של מטפל את תודעתו של המטופל? מהם המפתחות שיש בידי המטפל או המטופל להתייחסות לתהליכים מנטליים בכלל ולא מודעים בפרט המתרחשים בנפש? כיצד מתגברת הפסיכואנליזה על שונות תרבותית בין מטפל למטופל? אילו מודלים תרגומיים מובלעים בכל הגות פסיכואנליטית העוסקת בהבנת נפש? – אלו חלק מהשאלות שהיוו בסיס לכתיבת המחקר של ספר זה. שאלות מעשיות אלו נוגעות באופן ישיר לאופן שבו פועל מנגנון התרגום בתודעתנו.
הזיקה בין פסיכואנליזה לתרגום החלה עוד בכתביו של פרויד, באופן שבו הוא מפתח את המודל התרגומי לחלום והגדרת ההדחקה ככשל תרגומי. לפיכך מסקרן להעמיק ולבחון באילו עוד אופנים מתפקד התרגום בתהליכי עיצוב העצמי. הטענה המרכזית העולה מהספר היא שתרגום מהווה מנגנון סמיוטי-אקטיבי בכינון העצמי בפסיכותרפיה פסיכואנליטית. בפרקי הספר השונים נחשפים ונבחנים אופני פעולת התרגום במפגש טיפולי כזה. כמו כן נעשה ניסיון להעמיק בהבנת אופן פעולת התרגום בפסיכואנליזה, פעולה המאפשרת לזהות מצבי תקיעות בתהליך הפסיכואנליטי שנובעים מקשיים וכשלים בתרגום. ספרה של זהורית אסולין הוא אמנם פרי של עבודה מחקרית ממושכת, אבל הוא עדיין נותר פתוח באינסופיות הגלומה בנושא שבו הוא עוסק. כמו בתהליך התרגום, גם כאן יש צורך במוען ונמען, ולכן מקצת הרעיונות יתגלו כפתוחים וככאלה הזקוקים למבטו של הקורא על מנת שיתגלו משמעויות נוספות המגולמות בהם.
רסלינג
הצג עוד תוצאות