נמצאו 170 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: אריאל הורביץ
תיאור: ילקוט מורשת 80 הוא גיליון העוסק בתיעוד ובחקר השואה, ומשלב מבט רטרוספקטיבי על ראשיתו של מוסד “מורשת” עם מאמרים על התנגדות יהודית, זיכרון השואה, הצלה וקהילות יהודיות בתקופת המלחמה. הגיליון כולל מאמר על הארגון הצבאי היהודי, דיון בכתיבת ההיסטוריה של השואה, עיסוק בייצוג השואה בקולנוע הישראלי של שנות השמונים, מאמרים על יהודים בימי המרד הסלובקי ועל הכחדת הקהילה היהודית באלכסנדרוב שליד לודז’, וכן מאמרים ותיעוד על שואת יהודי הונגריה, ניסיונות ההצלה, מפגש נציגי היישוב עם יואל בראנד, בתי הילדים בבודפשט הכבושה ומכתבים על סף חיסול הגטו.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ
תיאור: ילקוט מורשת 79 מוקדש לציון 60 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה באירופה ולשחרור המחנות, ומשלב עדויות, זיכרונות ומאמרי מחקר על השחרור, הלחימה והחיים היהודיים בתקופת השואה. הגיליון כולל מכתבים ועדויות על שחרור מחנות מאוטהאוזן ובוכנוואלד, תיעוד על חיילי הצבא האדום ועל יהודים בצבאות בעלות הברית, מאמרי עיון על חקר השואה, חיי יהודי גרמניה בשנת 1936 וההתנגדות היהודית בגנרל־גוברנמנט, וכן מקבץ מאמרים על חברי השומר הצעיר בשואה, פעילותם תחת שלטונות סובייטיים וברומניה, ולחימתם מתוך זיקה ציונית ותנועתית.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ
תיאור: ילקוט מורשת 82 מוקדש לנושא קהילות ישראל בשואה, ובוחן את קורותיהן של קהילות יהודיות בתקופת מלחמת העולם השנייה והשלטון הנאצי. הגיליון משתלב במסגרת המחקרית של ילקוט מורשת ועוסק בשואה דרך נקודת המבט הקהילתית: חיי היהודים תחת רדיפה, תגובות הקהילה וההנהגה היהודית, תהליכי פירוק, הישרדות וזיכרון, והאופן שבו תיעוד קהילות מאפשר להבין את השואה לא רק כאירוע כללי אלא גם כרצף של גורלות מקומיים, חברתיים ותרבותיים.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ
תיאור: ילקוט מורשת 81 מוקדש לנושא שארית הפליטה ובוחן את תהליכי השיקום, ההגירה, הזיכרון והחזרה לחיים של ניצולי השואה לאחר מלחמת העולם השנייה. הגיליון כולל מאמרים על משפחות וילדים בתהליך ההשתקמות בברגן־בלזן, על תרומתם של ניצולי השואה לראשיתו של מחקר השואה, על קולן של נשים יווניות־יהודיות ניצולות ראוונסבריק, על הגירה יהודית לאוסטרליה לפני ואחרי המלחמה, על ניסיון לקלוט פליטים יהודים מפולין בצ׳כוסלובקיה לאחר המלחמה, ועל האכזבה שבשיבה להולנד. יחד הם מציגים את שארית הפליטה לא רק כקבוצת ניצולים, אלא כחברה בתהליך של בנייה מחדש, תיעוד, נדידה והתמודדות עם אפשרויות השיקום בעולם שלאחר החורבן.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ
תיאור: ילקוט מורשת 83 מוקדש לנושא הצלת יהודים בתקופת השואה, ובוחן את מאמצי ההצלה דרך בריחות, יוזמות אישיות וארגוניות, פעילות פוליטית ודילמות הלכתיות ומוסריות. הגיליון כולל מאמרים על בריחות מגטאות וממחנות באזור ז׳שוב, יחסו של מאיר יערי להצלה ולעלייה בתקופת השואה, הפצת דו״ח אושוויץ ודו״ח שואת יהודי הונגריה והשפעתם, משלוחי חבילות מזון מפורטוגל ליהודים תחת הכיבוש הגרמני, הצלת ילדים יהודים בידי ארגוני מחתרת באזור אמסטרדם, ושו״ת בנושא מסירה והצלה. לצד המאמרים מופיע מדור עדויות ובו סיפורה של ציפורה רוזנשטיין־הורביץ ממיידאנק לחופש, וכן ביקורת ספרים העוסקת באמריקה, היהודים ועליית הנאצים.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ
תיאור: ילקוט מורשת 85 עוסק בחקר השואה ובשיקום החיים היהודיים לאחריה, עם דגש על תנועות, קהילות ומוסדות יהודיים במצבי משבר. הגיליון כולל מאמרים על השינויים האידיאולוגיים והפוליטיים בעמדות השומר הצעיר בגטו ורשה, על מגויסים יהודים בפלוגות “מערך שירות העבודה” ההונגרי בשבי הסובייטי, על שארית הפליטה בסלובקיה לאחר מלחמת העולם השנייה, ועל המאבק סביב “החינוך האחיד” במחנות העקורים בגרמניה בשנים 1947–1950. לצד המאמרים מופיעה ביקורת ספרים על מפגשיהם של יהודים, גרמנים ובעלות הברית בגרמניה הכבושה, המרחיבה את הדיון בשאלות של שיקום, מפגש מחודש וחיים יהודיים אחרי החורבן.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ
תיאור: ילקוט מורשת 86 עוסק בחקר השואה ובזיכרונה, תוך דגש על היבטים חברתיים, משפחתיים ותרבותיים של חיי היהודים בתקופת השואה ולאחריה. בין נושאי הגיליון מופיע עיסוק באימהוּת בתקופת השואה ובדילמות שעמדו בפני נשים שניסו להמשיך ולמלא את תפקידיהן המשפחתיים בתוך מציאות של רדיפה, מחסור, פרידה וסכנת חיים. הגיליון משתלב במסגרת הרחבה של ילקוט מורשת ככתב עת מחקרי לתיעוד, חקר והנצחת השואה, ובוחן את השואה לא רק כאירוע היסטורי, אלא גם דרך חיי היום־יום, יחסי משפחה, עדות וזיכרון.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ
תיאור: ילקוט מורשת 87 עוסק בעיקר בזיכרון השואה ובהעברה בין־דורית של טראומה, עדות והיסטוריה, לצד דיון ביחסי הכנסייה והשואה ובשאלות רחבות של אנטישמיות ורצח עם. הגיליון כולל מאמרים על בני דור שלישי של ניצולי שואה בארצות הברית, על זיכרון השואה כטראומה קולקטיבית־תרבותית, ועל השינויים בהוראת התגובה היהודית בשואה בשנים 1948–2008. חלק נרחב נוסף מוקדש לכנסייה והשואה, ובו דיונים בכנסיות בתקופת השואה, בפרשת “הפרוטוקולים של אושוויץ”, בהוצאת ילדים יהודים ממנזרים בצרפת וביחס הכנסייה לילדים יהודים שחיו בבתי נוצרים בפולין בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה. בהמשך מופיעים מאמרים על מלחמת לבנון השנייה בעיתונות הרוסית, על ג׳נוסייד ומעשי מלחמה ועל האנטישמיות כתופעה, ולבסוף ביקורות ספרים בנושאי חקר השואה ותנועת “מזרחי–תורה ועבודה” במחנות העקורים בגרמניה.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ
תיאור: ילקוט מורשת 88 עוסק בזיכרון השואה, בחיי יהודים תחת משטרים נאציים ובתגובות של קהילות ומוסדות לאחר המלחמה. הגיליון כולל מאמר על מקומה המתמשך של השואה בתודעה הישראלית, סיפורו של יהודי וינאי שנלכד בצרפת של וישי בשנים 1940–1942, דיון בביטאון החדשות היהודי בגרמניה בשנים 1938–1943 כקול אחרון של יהודי גרמניה, ומאמר על יהודי ערי השדה בלוב והנהגתם בתקופת מלחמת העולם השנייה. במדור העדות מובאים יומנה של צציליה רומניצקי מפשמישל ודיון בכתיבה יהודית במחבוא, ובהמשך נבחנת שאלת האשמה בכנסייה הפרוטסטנטית הגרמנית לאחר 1945. הגיליון נחתם בביקורות ספרים בנושאי זיכרון, אנטישמיות, זהות יהודית ויחסי ישראל והתפוצות.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ
תיאור: ילקוט מורשת 89 עוסק בשואה, אנטישמיות והגות הזיכרון היהודית באמצעות מאמרים מחקריים ותיעודיים. הגיליון כולל דיון בייצוג היהודים בספרי לימוד בספרד בתקופת פרנקו, בביזה ובאיסוף של ספריות ואוספים יהודיים בידי הנאצים, במדיניות הסובייטית כלפי מצוקת היהודים בין ספטמבר 1939 ליוני 1941, ובשיח על שארית יהודי אירופה לאחר המלחמה. לצד המאמרים ההיסטוריים מופיעים דיונים עיוניים בחוקי השואה ובתודעת הקורבן היהודית בתקופת השואה ולאחריה, וכן מאמרים על הטריטוריאליזם של ישראל זנגוויל בהקשר של אנטישמיות בריטית ועל הקהילה היהודית ומערכות בחירות ברוסיה בשנים 2007–2008. במדור התיעוד מובאות רשימותיו של אדולף אייכמן מישיבת היידריך עם מפקדי האיינזצגרופן, והגיליון נחתם בביקורת ספרים.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ, גרסיאלה בן-דרור
תיאור: לקוט מורשת 90 הוא גיליון יובל לציון 50 שנה למורשת, והוא בנוי כאסופת מאמרים נבחרים מתוך ילקוט מורשת. לכן הוא פחות גיליון “נושאי” רגיל ויותר מבט רטרוספקטיבי רחב על תחומי הליבה של כתב העת: חקר השואה, תהליך ההשמדה, תגובות המנהיגות היהודית למדיניות הנאצית, יהודי גרמניה ברייך השלישי, מרד גטו ורשה, הצלה ומחתרות יהודיות, יהודי יוון תחת הכיבוש האיטלקי, וכן מאמרים על אנטישמיות ותיעוד ועדות. לצד מאמרים מחקריים מאת חוקרים מרכזיים כמו דוד בנקיר, יהודה באואר, ישראל גוטמן, דינה פורת ודן מכמן, מופיעים גם טקסטים תיעודיים של דמויות מפתח כגון עמנואל רינגלבלום, יצחק צוקרמן, אבא קובנר וחייקה גרוסמן, כך שהגיליון משלב מחקר היסטורי, זיכרון, עדות ומורשת מוסדית
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: אריאל הורביץ, גרסיאלה בן-דרור
תיאור: ילקוט מורשת 91 מתמקד בשני צירים מרכזיים: משפטיהם של פושעי מלחמה נאצים וחקר השואה בגטאות, בתנועות ובקהילות יהודיות בתקופת המלחמה ולאחריה. בחלק המשפטי נידונים מקומו של גדעון האוזנר כיועץ המשפטי לממשלה ובמשפט אייכמן, ותרומתו של פריץ באואר להבאת אייכמן לדין ולהמשך העמדתם לדין של אנשי סגל אושוויץ במשפט פרנקפורט. בהמשך הגיליון עוסק באנשי רוח בגטו ורשה, בשורשים הרעיוניים של מרד תנועת “דרור”, בגורלם של הנותרים מאחור במוסדות הסעד היהודיים בגרמניה הנאצית, וביישוב היהודי בשלזיה תחתית בשנים 1945–1950. מדור הביקורת משלים את הדיון דרך ספרים על צביה לובטקין, העיירה היהודית וחקר תולדות ישראל לנוכח השואה.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: ילקוט מורשת 92–93 מוקדש בעיקר לציון 70 שנה למרד גטו ורשה, ולכן הציר המרכזי שלו הוא התנגדות יהודית בשואה: מן הרדיקליזם הפוליטי של הנוער היהודי בשטעטל בין מלחמות העולם, דרך דיונים במרד גטו ורשה, בדמותם ובכתביהם של צביה לובטקין ואנטק/יצחק צוקרמן, בקריאות הצלה ערב המרד ובאופן שבו הפולנים ראו את המרד “מעבר לחומה”. לצד זה הגיליון מרחיב את מושג ההתנגדות גם אל פרטיזנים, הישרדות בגטאות וזיכרון השואה בישראל — למשל היחס של השומר הצעיר לגבורת חבריו, תפיסת ההתנגדות בחיל החינוך בצה״ל ונשים פרטיזניות בשיח הציבורי. בחלקי התיעוד והעדות מופיעים קטעים מיומני חייקה קלינגר, ריאיון עם ויטקה קובנר וחומרים על יהודים בארמיה קריובה, ולבסוף ביקורות ספרים העוסקות בין היתר ב־Bloodlands, בפרוטוקולים של זקני ציון, במפגש היישוב והחברה הישראלית עם השואה ובחיי ניצולים לאחר המלחמה.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: ילקוט מורשת 94 עוסק בחקר השואה והאנטישמיות דרך שילוב של מחקרים היסטוריים, דיון בזיכרון ועדות, וביקורת ספרות מחקרית. הגיליון כולל מאמרים על השואה בליטא לפי מקורות ליטאיים, על גירוש יהודי ורשה משווייץ לגנרלגוברנמן, ועל האופן שבו החברה הישראלית עיצבה תודעה היסטורית סביב דימויים של קורבנות, לוחמים ושורדים. לצד זאת הוא בוחן את תנועות הנוער הציוניות ואת שאלת המנהיגות היהודית בשואה, עוסק באתגר שבהערכת אנטישמיות אסלאמית/ערבית, ומוסיף רובד תיעודי־אישי באמצעות פרקים ביוגרפיים ו“הדיאלוג לסובלנות”. בסיום מופיעה גם ביקורת על ספרו של אלווין ה. רוזנפלד, קץ השואה, העוסק בזיכרון השואה ובשימושים התרבותיים והציבוריים בו.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: ילקוט מורשת 95, שיצא לציון יובל לכתב העת, מתמקד בעיקר בשאלות של היסטוריוגרפיה, זיכרון וכתיבת השואה. הגיליון בוחן כיצד השתנו המחקר והפרשנות סביב נושאים מרכזיים כמו יהודי גרמניה בתקופה הנאצית, דמותו של מרדכי חיים רומקובסקי, הנהגת הכנסייה הפולנית, יחס ארצות הברית ויהודיה לשואה, ועלייה ב׳ ושארית הפליטה. לצד הדיון ההיסטוריוגרפי מופיעים גם מאמרים על ספרות עדות והנצחת השואה בדפוס העברי, על הקשר בין השואה למודרניות, על “שאלת היהודים” בדימוי אנטישמי גרמני, על ילדים יהודים פליטים שהגיעו לארצות הברית, ועל חזרת יהודי ברית המועצות לאוקראינה לאחר השואה. מדורי העדות והביקורת מוסיפים תיעוד על מחנה המעבר סוסנוביץ, פעילות תנועות הנוער החלוציות בהונגריה, וביקורות ספרים בנושאי הארגון הצבאי היהודי, אנטישמיות בסלובקיה ויהודי לודז׳ לאחר המלחמה.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: רבקה דונר
תיאור: מילדרד הרנק, שנולדה וגדלה במילווקי, היתה בת 26 כאשר נרשמה לתוכנית דוקטורט בגרמניה והיתה עדה לעלייתה המטאורית של המפלגה הנאצית. ב־1932 החלה לערוך בדירתה מפגשים חשאיים עם קבוצה קטנה של פעילים פוליטיים. הקבוצה התרחבה ועד 1940 היתה לארגון המחתרת הגדול ביותר בברלין. הרנק גייסה למחתרת גרמנים ממעמד הפועלים, עזרה ליהודים להימלט מגרמניה, תכננה פעולות חבלה, ושיתפה פעולה בכתיבת עלונים שגינו את היטלר וקראו להפיכה. חברי המחתרת שלה נעו ברחבי ברלין בחסות החשכה וחילקו עלונים בתיבות דואר, בשירותים ציבוריים ובתאי טלפון. כשנורו היריות הראשונות של מלחמת העולם השנייה, היא נהפכה למרגלת והעבירה ידיעות מודיעיניות רבות ערך לבעלות הברית. ערב הימלטותה לשוודיה נתפסה בידי הגסטפו. הרכב של חמישה שופטים בבית משפט נאצי גזר עליה שש שנות מאסר במחנה עבודה, אבל היטלר ביטל את ההחלטה ופקד להוציאה להורג. ב־16 בפברואר 1943 היא נכפתה לגיליוטינה וראשה נערף. היסטוריונים מציינים את מילדרד הרנק כאמריקאית היחידה בהנהגת המחתרת הגרמנית, אבל סיפורה יוצא הדופן נותר כמעט לא נודע עד כה.
הסופרת, רבֶּקה דונר, הנינה של אחותה של הרנק, הסתמכה על תחקיר ארכיוני מקיף שערכה בגרמניה, ברוסיה, באנגליה ובארצות הברית, וכן על מסמכים שחשפה בארכיון המשפחתי כדי לטוות את הסיפור האמיתי והמפתיע, ומיזגה בהצלחה מרכיבים ביוגרפיים עם מותחן פוליטי וסיפור בלשי. השילוב המבריק של מכתבים, קטעי יומן, פתקאות שהוברחו מהכלא בגרמניה, עדויות ניצולים ומסמכי מודיעין הניבו סיפור גבורה, והקימו לתחייה את האישה שהפגינה אומץ מוסרי נדיר אך נותרה חידה וכמעט נמחקה מדפי ההיסטוריה.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: שושנה סרברו
תיאור: היופי הזה. הזוועה הזו. תהומות של מעלה ומטה; של מעמקי רום ותחתיות. יש עתות כאלו בחיי עם, של שבר, שתהום אל תהום קורא. זה שהוָוה בעם ישראל. בספר שלושה שערים הנפתחים לשלושה מרחבים; לשלושתם משותפת המהות שאינה-נשמעת. היופי שורה בְּהיכל ראשון, בַּשקט, במרחב-יה ובאדם היודע את רוח השקט השוחרת אמת ואיזון, שנפשו עֲנוה וחייו בשלום ובשלוה. כאן, בְּהוד-האמונה, שורה הדומיה שהיא בין אדם לה' ותמצֵא הדממה הדקה. ממלכת השתיקה בתווך, בַּחכמה ובאדם המשכיל לבחור בה. בְּמרחב תחתיות, בְּמחנק כלא-האלם נעוצה הזוועה. זו עת שואה. חומרי הספר הם עיון דרשני, הלכתי ובלשני של חכמי ישראל לדורותיהם במושגים שעניינם מרחבים אלה. תנועת החסידות שופכת אור על הגלות. מרתקת במיוחד חסידות ווארקי שבחרה בשתיקה כדרך חיים. השירה, הסיפורת והעיתונות הטיבו להעלות את פני היהודי בעשורים שקדמו לשואה. הקורא פוגש בו כשהוא עשוק ורצוץ. כדי להגיע לאפס-קצהָ של הבנה את נפש היהודי, שבימי שואה כבר נעלמה באלם, מוגשים בספר כתובים מהיומנים בני העת ההיא ושירים. אין הלב יכול לכלכלם. אחר-כך הוקם בירושלים מרתף השואה. לדובב שפתי ישנים. ואפר.
כרמל
מאת: שושנה סרברו
תיאור: היופי הזה. הזוועה הזו. תהומות של מעלה ומטה; של מעמקי רום ותחתיות. יש עתות כאלו בחיי עם, של שבר, שתהום אל תהום קורא. זה שהוָוה בעם ישראל. בספר שלושה שערים הנפתחים לשלושה מרחבים; לשלושתם משותפת המהות שאינה-נשמעת. היופי שורה בְּהיכל ראשון, בַּשקט, במרחב-יה ובאדם היודע את רוח השקט השוחרת אמת ואיזון, שנפשו עֲנוה וחייו בשלום ובשלוה. כאן, בְּהוד-האמונה, שורה הדומיה שהיא בין אדם לה' ותמצֵא הדממה הדקה. ממלכת השתיקה בתווך, בַּחכמה ובאדם המשכיל לבחור בה. בְּמרחב תחתיות, בְּמחנק כלא-האלם נעוצה הזוועה. זו עת שואה. חומרי הספר הם עיון דרשני, הלכתי ובלשני של חכמי ישראל לדורותיהם במושגים שעניינם מרחבים אלה. תנועת החסידות שופכת אור על הגלות. מרתקת במיוחד חסידות ווארקי שבחרה בשתיקה כדרך חיים. השירה, הסיפורת והעיתונות הטיבו להעלות את פני היהודי בעשורים שקדמו לשואה. הקורא פוגש בו כשהוא עשוק ורצוץ. כדי להגיע לאפס-קצהָ של הבנה את נפש היהודי, שבימי שואה כבר נעלמה באלם, מוגשים בספר כתובים מהיומנים בני העת ההיא ושירים. אין הלב יכול לכלכלם. אחר-כך הוקם בירושלים מרתף השואה. לדובב שפתי ישנים. ואפר.
כרמל
מאת: רניה שפיגל
תיאור: אני רק רוצה חברה. מישהי שאוכל לספר לה על הדאגות והשמחות של היום־יום... מישהי שלא תסגיר את סודותי. בן אדם לעולם לא יוכל להיות חברה כזאת, לכן בחרתי ביומן.
כך נולד ב־1939, על רקע אימת מלחמת העולם השנייה, מסמך תמים וטהור הכתוב בכישרון גדול, המנצנץ מתוך החשכה ומהדהד את התבגרותה, תקוותיה וחלומותיה של נערה. את היומן כתבה רניה שפיגל שנולדה ב־1924 למשפחה יהודית בדרום־מזרח פולין.
עם פרוץ המלחמה עוברת רניה עם אחותה הצעירה אליזבת אל סבן וסבתן בפשמישל שבדרום פולין, בעוד אמם נותרת בוורשה. הניתוק מן האם ומציאות הכיבוש הגרמני הופכים את היומן לתיעוד חי של ימי ההתבגרות בצל מלחמה: שיעורים וחברות; התאהבות בנער זיגוֹ; כמיהה בלתי פוסקת לאם שנקרעה ממנה – והכול בין פצצות וצבאות פולשים. רניה חלמה להיות סופרת, ועמודי היומן שזורים בשירה חדה ומרגשת.
כמו אצל אנה פרנק, תהפוכות המלחמה וחיי האימה של היהודים תחת שלטון הנאצים גולשים לכתיבה הפרטית, היומיומית של רניה. עם הקמת הגטו בפשמישל נכפית על רניה הכניסה אליו. זיגוֹ מצליח להבריח אותה ולהסתירה בבית הוריו, אך לא מצליח להצילה. ביולי 1942 נקטעים כתביה. השורות האחרונות נכתבות בידי זיגו, לאחר שרניה נרצחה בידי הגסטפו.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: שפרה מישלוב
תיאור: יותר מ-60 שנה אחרי שנכתב בסתר בגטו לודז', התגלה באורח פלא יומנה של רבקה ליפשיץ, המתאר את עולמה של נערה יהודייה הקורס אל תוך זוועות הנאציזם והשואה. היומן התגלה בעיזבונה של רופאה רוסייה, ממשחררי מחנה אושוויץ, ופוענח ותורגם מפולנית על ידי המרכז למשפחה יהודית בסן פרנסיסקו. שפרה מישלוב לקחה על עצמה משימה לא פשוטה ' להפוך את היומן המפורט לרומן עלילתי וקצבי, אבל להיצמד אל המאורעות ההיסטוריים עצמם כפי שתוארו ולהוסיף לו עוד שכבות צבע משל עצמה. קרובותיה של רבקה ' מינה בויאר, שסיפורה האישי נשזר בזה של רבקה, ובתה של מינה, הדסה חלמיש - תרמו להעמקת הידע, האמינות והאותנטיות של הסיפור. התוצאה מצמררת ומרגשת לעילא. מצד אחד, זהו מסמך בעל חשיבות אנושית ומוסרית, שגם מעניק מבט ייחודי על שגרת יומו של הגטו, שנהפך למחנה עבודה יצרני וכך שרד יותר מכל גטו אחר. מנגד, זהו בעיקר סיפור התבגרותה של נערה, על חיבוטי נפשה, המכות הנוחתות עליה, אמונתה, עוצמותיה והדברים הקטנים שהאירו ולו במעט את החושך התקופתי, דברים שמאירים עד אלינו, גם בחלוף כמעט יותר מ-80 שנה מאז נכתב היומן.
ידיעות אחרונות
מאת: קן קרימסטין
תיאור: ביום שאגדל הוא רומן גרפי היסטורי חדש וסוחף מאת הקריקטוריסט של "הניו יורקר", קן קרימסטין. הספר מבוסס על שש מתוך מאות אוטוביוגרפיות שהתגלו לאחרונה במרתף כנסייה בליטא. אלה כתבי יד שמעולם לא פורסמו, פרי עטם של נערות ונערים יהודים ממזרח אירופה על ספה של מלחמת העולם השנייה.
האוטוביוגרפיות האלה, שזמן רב סברו כי הושמדו בידי הנאצים, נכתבו במסגרת שלוש תחרויות כתיבה לנוער שהתקיימו במזרח אירופה בשנות השלושים של המאה הקודמת, ממש לפני שזוועות השואה שינו לנצח את חייהם של הצעירים שכתבו אותן.
אלה סיפורים מלאים בהומור, בכיסופים ובשאיפות לעתיד, ומלוּוים בכל הלחצים האופייניים לשנות הנעורים, עד כי נדמה כאילו חצי תריסר סיפורי אנה פרנק חדשים צצו לפתע. זהו אוצר שמובא כאן לראשונה בעברית, הצצה לחיים שהיו ואינם עוד.
ידיעות אחרונות
מאת: רונית ולגרין
תיאור: ירושה שקטה הוא ספר על שברים וחיבורים; על שתי נשים, אם ובת, שכל אחת נושאת את השואה בצורה שונה. אֵם ששרדה את מה שאי אפשר לשאת, ובת שנולדה אחר כך, אך חיה את ההשלכות בכל נשימה ומבט.
הספר כתוב בשני קולות בגוף ראשון ומציע מסע רגשי ואותנטי אל תוך השאלות שמלוות דור שלם: איך חיים עם זיכרון שאינו שלך? איך מתמודדים עם פחדים שלא נולדו אצלך אך התיישבו בתוכך? איך בונים חיים שלמים על זיכרונות שואה?
באומץ ובכנות נרקם כאן קלידוסקופ של רגשות, זיכרונות ותובנות. זהו סיפור על כאב ואהבה גדולה, על מרחקים וקרבה ובעיקר על האפשרות לגעת באמת.
ספרי ניב
מאת: עמנואל רוזן
תיאור: בילדותו היה מוקף חבורת יֶקיות, שעשו הכול כדי להצחיק אותו: טָנטֶה ליזֶה, שתלתה דובדבנים על אוזניה כמו עגילים; אוֹמָה, שידעה לחצצר בגבעול דשא לחוץ בין שני אגודלים; אמא שלו, עם שורת מחץ לכל אירוע (לפני השְלאפשטוּנדֶה הייתה מכריזה: "אם מישהו מתקשר, תגידו שמתתי").
הייתה לו ילדות מאושרת. הוא ידע שסבו וסבתו נסעו לגרמניה ב-1956, אבל לא ידע שסבו קפץ אל מותו אחרי שחזרו לתל אביב. הוא ראה את אמו מתקתקת במרץ במכונת הכתיבה, אבל לא ידע על המאבק שלה לאלץ את גרמניה ליטול אחריות על מות אביה, ובוודאי לא על הפסיכיאטר הנאצי שמינה בית המשפט לפסוק בנושא.
בקיצור, הוא לא ידע הרבה, עד שמצא קופסה עם מכתבים שסבו וסבתו שלחו לאמו מאותה נסיעה. כמעט חמישים שנה לאחר נסיעתם, מנו רוזן יצא למסע בעקבותיהם.
הוצאת אסיה
מאת: טובה פרידמן, מלקולם ברבנט
תיאור: "אני רוצה שתחוו את חייה של ילדה בשואה, שתטעמו ותרגישו ותריחו אותם. אני רוצה שתצעדו בנעלַי שלי ובנעלֵי משפחתי, אף על פי שבזמנים הגרועים ביותר לא היו לנו נעליים. אני רוצה שתבינו את הדילמות שעמדו בפנינו ואת הבחירות הבלתי אפשריות שנאלצנו לעשות. אני מקווה שתתרגזו. כי אם תתרגזו, יש סיכוי שתחלקו את כעסכם עם אחרים, וזה מגדיל את הסיכויים למנוע רצח עם נוסף".
טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם, לאחר שכבר התפשטו, נאמר להם להתלבש ולחזור לצריף שלהם. ב־27 בינואר 1945 היא נמנתה עם כמה אלפים מאסירי אושוויץ ששוחררו בידי חיילי הצבא האדום.
קרוב לשמונים שנה אחר כך, כשהיא נעזרת בעיתונאי מלקולם ברבנט, העלתה טובה פרידמן על הכתב את סיפור ההישרדות המדהים שלה, ואת סיפור חייה אחרי המלחמה. התוצאה, אני הילדה מאושוויץ, היא סיפור חיים מעורר השראה לא פחות משהוא מרתק ומלא עוצמה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: מנחם אורן
תיאור: בשנת 1970 פנו אלי מהנהלת "בית לוחמי הגיטאות" וביקשו שאכתוב ספר על מחנות המעפילים העצורים בקפריסין ב1947.
חברי צבי שנר, זכרו לברכה, ליווה במשך שבע שנים, בערנות ובהתמדה, את תהליר איסוף החומר. בית לוחמי הגיטאות איפשר את נסיעותי הרבות אל מקורות היידע, את הכנת הצילומים וההקלטות. 800 צילומים שאיתרתי אצל 700 מרואיינים מקוטלגים בארכיון בית לוחמי הגיטאות. עשרות יומנים וקטעי יומנים וכן מאות מכתבים, שנכתבו במחנות קפריסין, ארוזים בארכיון ובקרוב יסודרו ויירשמו לתועלת המעוניינים.
התוצאה מכל זאת: הספר "ראש גשר לארץ", הרואה אור ע"י בית לוחמי הגיטאות והוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד.
תוך העבודה על הספר, ריכזתי חומר רב על תנועות הנוער במחנות קפריסין, אותו אני מביא בזה, במחברת המחקר של "יד טבנקין".
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: איתמר לוין, רוני שטאובר, אליקים רובינשטיין
תיאור: זוועות מלחמת העולם השנייה, ובמרכזן שואת העם היהודי, התרחשו לפני למעלה משבעים שנה, אבל הן עדיין אוחזות בנשמותינו ומהוות קו שבר בהיסטוריה של העם היהודי ושל האנושות כולה. מוראות השואה השפיעו ועדיין משפיעים על עיצוב דמותו ומהותו של המשפט הישראלי. כאנשי משפט למדנו מן השואה שלמרבה הצער אפשר לרתום את החוק ואת המשפט לשירות הרוע ולהניע באמצעותם ובחסותם מפעל מפלצתי מאורגן של רצח עם. מנגד יש לזכור שלאחר מלחמת העולם השנייה היה המשפט אחד מתחומי הדעת הראשונים שבאמצעותם חיפשו דרכים להפיק לקחים ממה שאירע.
ספר מאמרים זה מציע לראשונה אסופה מגוונת של רשימות פרי עטם של שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה, הממוקמות כולן בנקודת המפגש הייחודית בין השואה למשפט: האתגרים שבהעמדתם לדין בישראל של פושעים נאצים; מעגלים משפטיים רחבים יותר בהם מלווה צילה של השואה את המשפט; הדרכים הרבות שבהן משפיע זיכרון השואה על המשפט הישראלי; ורשימות בעלות נופך אישי. אני תקווה שקובץ מאמרים זה ירים תרומה, ולו צנועה, לספרות העיון העוסקת במפגש המרתק והחשוב בין שואה למשפט, וישמש לכל המעיין בו מקור ידע ועניין.
אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: נעמי מנוחין
תיאור: 'זוהי הסימפוניה הבלתי גמורה, מלאת המשמעות, שנכתבה בידי רופאים יהודים ב-1942'. במילים אלה פתח ד"ר ישראל מילייקובסקי, רופא, מנהיג ציבור ופובליציסט, את 'מחקר הרעב' פורץ הדרך שניהל והוביל בגטו ורשה בימים האפלים שקדמו לפינוי הגטו.
ד"ר מילייקובסקי (1887–1943) היה דמות מרכזית בוורשה שבין שתי מלחמות העולם. רשימותיו מציעות מבט מרתק על הסוגיות המרכזיות שהעסיקו את החברה היהודית והתנועה הציונית בפולין בתקופה זו, וחושפות נקודת מבט ייחודית על ארץ ישראל בשנות השלושים מבעד לעיניו של רופא יהודי־ציוני. פרק יוצא דופן רשם בתקופת השואה, בהיותו אחראי על המערך הרפואי בגטו ורשה, ובתוכו פקולטה לרפואה שפעלה בגטו באופן מחתרתי. מחקר הרעב בראשותו מנציח את חיי היהודים בגטו ואת פועלם של הרופאים היהודים בתוכו.
הספר מבקש להאיר את דמותו של ד"ר מילייקובסקי ולבחון דרכו את האינטליגנציה היהודית בוורשה, את מאפייני עולמו של האינטלקטואל היהודי בפולין בין שתי מלחמות העולם ובתקופת השואה, ואת מסירותם של הרופאים ואנשי מערך הבריאות בגטו ורשה.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: יעקב לשצ'ינסקי
תיאור: להלן הודעה טיפוסית לתקופה, שמסר בבית משפט [בלמברג] לבוב הרוצח שרצח את בני הזוג פרידמן מיָנָוּבּ. בעת המשפט טען הרוצח: ״בצבא לימדו אותי שהבולשוויקים הם האויבים הגדולים ביותר של העם הפולני. מאחר שכל היהודים הם בולשוויקים חשבתי שעשיתי מעשה טוב בזה שהרגתי כמה מהם. אצל היטלר עוד הייתי מקבל ציון לשבח״.
במחצית השנייה של שנות השלושים הקצינה האנטישמיות בפולין במהירות, והפוטנציאל לאירועים אלימים נגד יהודים התעצם. הספר ערב החורבן עשיר בתיאורים מפורטים שנכתבו בעצם אותם הימים של מקרים שבהם נפגעו יהודים ברחבי המדינה. מן הספר עולה בבירור כי כבר באותה העת, פרק זמן ניכר לפני פלישת הנאצים, חיו היהודים בפולין בצֵלֵ איוּםּ מתמיד.
מחבר הספר, יעקב לֶשֶצ'ינסקי (1876 – 1966), חוקר וסטטיסטיקאי, ממייסדי מכון המחקר היהודי ייִוִואָָ, היה גם מתבונן סקרן וחרוץ, עֵדֵ להתפתחויות ששיאן בשואה, והצליח לעזוב את פולין זמן קצר לפני המלחמה. בשנים 1935 – 1937 חיבר כמה וכמה מאמרים עיתונאיים על האירועים האנטי־יהודיים שהתרחשו אז בפולין, ורובם נדפסו בעיתון הניו־יורקי פאָָרווערטס ביידיש. בתחילת שנות החמישים איגד לֶשֶצ'ינסקי את המאמרים והוציא לאור את המהדורה הראשונה ביידיש בארגנטינה, ועתה הם רואים אור בפעם הראשונה בעברית.
המאמרים, שניכר בהם שנכתבו בכאב ובהזדהות עם אחיו היהודים, עוסקים בהלכי הרוח בקרב היהודים בפולין, ביחסיהם עם האוכלוסייה הלא־יהודית ובתופעת האנטישמיות בפולין. הטקסטים מרתקים וכתיבתם בזמן אמת סמוך להתרחשויות מקנה להם נופך ייחודי ומעניקה לקורא מבט מבפנים על עולמם של יהודי פולין ערב השואה.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: נינו קונטיני
תיאור: הצעיר היהודי האיטלקי נינוֹ קוֹנטיני היה עורך דין ציוני ואנטי-פשיסט, בן זוגה המסור של לָאוּרָה לַמפּרוֹנטי ואביהם האוהב של ברונו וליאו. בזמן השואה חווה על בשרו כליאה במחנות מעצר של המשטר הפשיסטי בעל בריתו של המשטר הנאצי. ראשית היה עצור במחנה אוּרבּיסַליָה (יוני–ספטמבר 1940) ואחר כך באיי טרֵמיטי שבחבל פּוּליָה (ספטמבר 1940–יוני 1941). לאחר מכן הוגלה למגורים כפויים באזורים כפריים נידחים עם משפחתו, תחילה בפּיצוֹפֵרָטוֹ שבחבל אַבּרוּצוֹ (יוני 1941–מאי 1943) ואחר כך בקַנטָלוּפּוֹ דֶל סַניוֹ שבחבל מוֹליזֶה (מאי–אוקטובר 1943). בשנת 1944 זכה נינוֹ סוף-סוף בחירותו והיה חופשי להביע את דעותיו בנפולי המשוחררת, אלא שכעבור זמן קצר גדעה מחלה את חייו בטרם עת.
במשך כחמש שנים, מנובמבר 1939 עד ספטמבר 1944, כתב נינוֹ יומן ותיעד בו לא רק את סיפורו האישי אלא גם את שנודע לו על התרחשויות היום-יום במשפחתו ובחוג חבריו על רקע אירועי מלחמת העולם השנייה ורדיפת היהודים באיטליה. הוא העלה על הכתב את מחשבותיו ואת רשמיו ברשימות מקוטעות, והקטעים התגבשו בהדרגה לכדי תיאורים בפרוזה של השנים הקשות ההן. רשומות היומן המוגשות לקוראי העברית מעניקות מבט נוסף על קורות יהודי איטליה בימי השואה והן כתובות בכנות מוחלטת של אדם המשׂיח לתומו עם ליבו.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: ברט בדיחי, פרדריק מטזו
תיאור: בחורף 1941 ארזה אמה של ברט אלזֹון מזוודה, ציידה את בתה בת התשע בתעודת הטבלה קתולית מזויפת ובלי הסברים רבים שלחה אותה מביתה בליֹון לבית האלמנה מארי מסֹונה, איכרה טובת לב שהתגוררה בכפר מֹונֶסֶ ל השוכן במחוז הררי של צרפת הסמוך לגבול עם איטליה. ככל ילדי הכפר למדה ברט בבית הספר המקומי, עזרה במטלות הבית והמשק והתנהגה למופת. היא ביקרה בכנסייה והתפללה מספר תפילה נוצרי, ותמיד צפנה בליבה את סודה הכמוס פן תיחשף זהותה היהודית, והיא ומסתיריה־מגיניה ישלמו מחיר כבד. בספטמבר ,1944 לאחר שחרורה של ליֹון, התאחדה עם משפחתה ושבה לעיר זו. מאז הוסיפה לעמוד בקשר לבבי עם הגברת מסֹונה, ועד היום נשמרת הידידות בין משפחותיהן.
סיפור חייה של ברט וחיי משפחתה שזור בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל הצעירה. ברט נישאה בצרפת לבחיר ליבה בן־ציון בדיחי, צבר ירושלמי ממוצא תימני, ויחד השתקעו בירושלים וגידלו את בניהם. ברט היא סבתא אוהבת לנכדים ולנינים, אך היא נושאת בליבה את כאב האובדן של נכדה הבכור גיל בדיחי, קצין בחיל השריון, אשר נפל בקרב בשנת 2002.
היום היא עובדת בהתנדבות במרכז המבקרים של יד ושם במסירות ומתוך תחושת שליחות. ֵהספר מעולם לא היינו ילדים, שנכתב בעזרתו של פרדריק מטזו, מספר את סיפורה של ברט כמתוך שיחה קרובה וקולחת.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: אליו טואף
תיאור: ב ־ 11 באוגוסט 1939 זומנתי ללשכה הצבאית בליבוֹרֹנוֹ ושם הודיע לי קצין:
״על־פי הצו המלכותי מיום 22 בדצמבר 1938 ,השנה ה־ 17 לעידן הפשיסטי, בני הגזע היהודי אינם רשאים לשרת בצבא איטליה. לכן אני מוסר לך את אישור השחרור המוחלט. איטליה אינה זקוקה לך״. [...] המשפט הזה נחקק בזיכרוני והדהד בו עד כדי כך שבעת שהתקבלתי למחתרת, כמה שנים לאחר מכן, חזרתי עליו לפני המפקד שלי והוספתי: ״אני באמת חושב שכעת איטליה זקוקה גם לי״.
הרב אֵֵליוֹ טוֹאָָֹף נולד בליבוֹרֹנוֹ ב־ 30 באפריל 1915 ונפטר ברומא ב־20 באפריל 2015 . בשנות מלחמת העולם השנייה, כשהיה רב צעיר, נאלץ לנדוד עם משפחתו בין מקומות מסתור באזורים כפריים של איטליה, בהם היישובים פַַבּרּיאנוֹ,ֹ אוֹרֹצָָ'נוֹ פּּיזָנָוֹ,ֹ וַלַדיקַַסטֵֵלוֹ ופוֹצֵֵֹ'טֶֶה. הוא חמק בנס ממוות בטוח מידי הנאצים יותר מפעם אחת ואף התנדב למחתרת האיטלקית. לאחר המלחמה מונה הרב טוֹאָָֹף לתפקיד הרב הראשי של רומא ונשא בו יובל שנים. מדובר בתפקיד בעל חשיבות מדינית ובין־דתית אדירה, בעל השפעה לא רק על יהודי רומא ואיטליה אלא אף על יהדות העולם ועל היחסים בין מדינת ישראל, הווטיקן ומדינות המערב. בזמן כהונתו הצליח הרב לשקם את הקהילה היהודית המקומית בעקבות השואה, נאבק בדעות קדומות והחזיר ליהדות איטליה מעמד של כבוד והכרה בעולם. ספר זה הוא האוטוביוגרפיה של הרב טוֹאָָֹף, בן שיחם של אפיפיורים ומדינאים. סיפורו המרתק מתואר בכתיבה מלאת חיים המבטאת אופטימיות, אהבת האדם וזיקה עמוקה ליהדות.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: הרברט טראוב
תיאור: הרברט טראוב, נער יהודי יליד וינה, היה כבן ארבע־עשרה כאשר סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית במרס 1938. באחת המהומות שפרצו בעירו נתפסו הוא ואביו עם עוד יהודים ואולצו לקרצף עד זוב דם סיסמאות התנגדות לנאצים שנכתבו על מדרכות. המשפחה הצליחה להימלט לבלגיה, ומשם עלתה אחותו לילי לארץ־ישראל וכך ניצלה. לקראת התקדמות הכובשים הגרמנים לבלגיה נמלטו הרברט ואמו ברכבת ללוּשוֹן שבצרפת, ומשם חברו לאב בטולוז. ואולם גורלו של הרברט לא שפר עליו, והוא נכלא עם אמו במחנות מעצר בדרום צרפת, ראשית במחנה גירס ולאחר מכן במחנה ריווסַלט. לאחר מות אמו ברח הרברט למרסיי, אבל כעבור זמן קצר נתפס והובל אל מחנה לֶה מיל בדרום צרפת ומשם הוחזר אל ריווסַלט. כאשר הובל ברכבת ליעד לא ידוע, ככל הנראה אושוויץ, קפץ הרברט מחלון הרכבת הנוסעת אל צד הדרך והצליח לחזור למרסיי. שם מצא מפלט זמני אצל חבריו, פעילים בתנועת הרזיסטנס. דרכו של הרברט הובילה אותו להתגייס ללגיון הזרים של צבא צרפת. לשם כך נאלץ להסתיר את מוצאו היהודי ולאזור עוז כדי להתמודד עם אתגרי ההכשרה הצבאית והאחיזה בנשק. הוא זכה להילחם נגד הנאצים ואף השתתף במצעד הניצחון בפריז ב־1945. לאחר שחרורו מהצבא השתקע הרברט בצרפת, בנה לו חיים חדשים והקים משפחה לתפארת.
מסעו יוצא הדופן של הרברט טראוב, אחד הלוחמים היהודים היחידים ששירתו בלגיון הזרים, הוא סיפור קולח ומרתק, ולמרות העצב השזור בו הוא מתובל בהומור ובשמחת חיים.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: ז'אנין לבנה פרנק
תיאור: ״החוט לא נפרם!״ מגולל את סיפורה של תנועת השומר הצעיר בצרפת בשנים 1970-1930 ומתאר את פועלה ואתגריה ערב השואה, במהלכה ואת שיקומה של התנועה לאחר מלחמת העולם השנייה. במחקר מקיף זה, הנשען על מסמכים, דוחות ומכתבים לצד עדויות רבות, נפרסת מסכת התמורות שעברה התנועה.
מייסדי השומר הצעיר בצרפת פרשו משורות הצופים היהודים כי היו חפצים בתנועה עממית יותר המשלבת צעירים מקרב קהילת המהגרים ומקדמת ערכים חילוניים, ציוניים וסוציאליסטיים. הם ייבאו לצרפת את ייחודיות התנועה בפולין ואת תפיסת המנהיגות שלה, ופעלו למען המהפכה הלאומית של העם היהודי והקמת המדינה.
בימי השואה תנועת השומר הצעיר בצרפת כמעט נכחדה בשל הרדיפות ומעצר חבריה. למרות זאת השתלבו חבריה בארגוני העזרה וההצלה שפעלו בערים השונות שבהן שהו, כמו גם בפעילות תנועת הנוער הציוני והזרוע הצבאית שלה, "הצבא היהודי". מקצתם גם לחמו בשורות הרזיסטנס. חברי התנועה המעטים שהצליחו לברוח לשוויץ נעצרו שם במחנות עבודה מיוחדים, והמחקר שופך אור על פרק עלום זה. בוגרי התנועה ששרדו את הכיבוש הנאצי ואת שנות המלחמה עסקו בשיקום מוסדותיה של השומר הצעיר לאחר השחרור. הם הפעילו שני בתי ילדים שהיו משכן בטוח ליתומי מלחמה מפולין, הונגריה ובולגריה, שבהמשך הצטרפו אליהם צעירים מצפון אפריקה. למעשה הייתה השומר הצעיר בצרפת דוגמה לשילוב בין אשכנזים לספרדים. חברי התנועה היו שותפים גם בעזרה לנוסעי אוניית מעפילים אקסודוס והתגייסו להקמת מדינה יהודית ריבונית, וגם לאחר ייסודה הם הוסיפו לפעול למענה. בזמן מלחמת ששת הימים הפכה השומר הצעיר בצרפת לגורם משפיע בזירה הציבורית והיא גייסה אינטלקטואלים בעלי שם לתמיכה במאבק למען מדינת ישראל. בשנות השבעים יזמו חבריה הפגנות למען יהודי ברית־המועצות ותרמו להתעוררות זיכרון השואה בצרפת.
"החוט לא נפרם!" מעניק לקורא בן זמננו הצצה נדירה לסיפור שאינו מוכר לקורא העברי ומאפשר לו להתוודע אל הנפשות הפועלות שהשפיעו על דמותה של השומר הצעיר בצרפת.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: דריוש רושיאק
תיאור: בשנת 1943 במציאות הקשה של החיים בגטו העיירה שווינצ'ני נולד תינוק, בן שני לבתיה ויעקב וקסלר, ומיד נקלע לסכנת חיים בגלל זהותו היהודית. הוריו של הרך הנולד הבינו שיינצל רק אם ימסרו אותו לזרועות זרים, והפקידו אותו בידי אמיליה ופיוטר ושקינל. בני הזוג הנוצרים העניקו לו את השם רֹומואלד, הגנו עליו, הרעיפו עליו את אהבתם וגידלו אותו כבנם. הוריו היהודים נרצחו כעבור זמן קצר עם בנם שמואל בן השלוש – אחיו הבכור. רק ב־,1978 בהגיעו לגי השלושים וחמש - והוא כבר כומר קתולי ותיק ומוסמך ומרצה לפילוסופיה באוניברסיטה הקתולית של לובלין – חשפה לפניו אמו־מצילתו את סוד חייו הגדול והטרגי. הגילוי טלטל את יסודות קיומו של הכומר רֹומואלד וקשינל, והוא יצא למסע פנימי וחיצוני של גילוי עצמי.
בספר זה העיתונאי דריוש רושיאק פורס לפנינו פסיפס של רשמים, קולות, זיכרונות ורגשות שמרכיבים את עולמו הפנימי של רֹומואלד יעקוב וקסלר-וקשינל ואת מעגלי חייו הייחודיים במסעו בין זהותו הקתולית ובין זהותו היהודית, בין פולין ובין ישראל. מן הפסיפס הזה עולה דמותו הרגישה והמיוסרת של אדם המטביע חותם עמוק בכל מי שפוגשים בו בשלבי האודיסיאה הפרטית שלו.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: עמר ברטוב
תיאור: יותר מארבע מאות שנה הייתה עיר הסְפר בוצ'אץ' – הנמצאת היום באוקראינה – ביתם של פולנים, אוקראינים ויהודים; ואלה לצד אלה חיו בהרמוניה יחסית. במלחמת העולם השנייה טבחו הגרמנים וסייעניהם ממשטרת אוקראינה את כל האוכלוסייה היהודית של העיר, ולאומנים אוקראינים עקרו את שכניהם הפולנים מבתיהם.
התפיסה המקובלת היא כי ראשיתו של טיהור אתני בהשתלטות של מנהיג פוליטי זדוני שמפעיל עוצמה צבאית חסרת רסן. ההיסטוריון עֹמר ברטוב סותר באנטומיה של רצח עם גישה זו ופורס עלילה שתחילתה רגועה וסופה התפרצות של עלבונות, התעמרות והשפלות שבעבעו מתחת לקרקע שנים רבות. המרצחים אינם חולים פסיכופטים, אלא שכנים, חברים ובני משפחה המשתפים פעולה רצחנית עם סוכני השמדה הבאים מהחוץ.
עֹמר ברטוב, שאימו גדלה בבוצ'אץ', נבר בארכיוני האזור וצבר אלפי תעודות ותצלומים שמאירים עיניים וחושפים תעלומות. הוא נעזר גם בעדויות של משתפי פעולה ומצילים והוציא מתחת ידיו מסמך מאלף אשר מתעד אנטומיה של פשע נורא.
אנטומיה של רצח עם משנה את דפוסי ההבנה של השואה ואת צביונו של רצח עם בכלל. אך אין זה ספר שפניו רק אל חשיפת העבר. הוא מזהיר אותנו מפני הישנותם של תהליכים כאלה בכל מקום ואתר. הספר זכה בפרס יד ושם לספר מחקר בנושא השואה לשנת 2019.
עֹמר ברטוב הוא פרופסור מן המניין להיסטוריה של אירופה באוניברסיטת בראון, רוד איילנד. עם ספריו החשובים ופורצי הדרך נמנים: צבאו של היטלר, דביר 1998; היהודי בקולנוע: מ"הגולם" ל"אל תגעו בשואה", עם עובד 2008; Germany’s War and the Holocaust, Cornell University Press 2003.
עם עובד
מאת: אורנה מקובר, אסנת שירן
תיאור: ימי העיון נועדו לבחון את מקומו של הנוער, וביתר דיוק, של תנועות הנוער, בנסיון הקשה ביותר שעבר עמנו בעת החדשה, נסיון השואה והמאבק של טרם המדינה. לא התיימרנו, להקיף את מכלול ההיבטים הקשורים בנושא. נגענו בו בתחומי התרחשות שונים כגון:
• מה עלה בגורלה של תנועת הנוער היהודית בגרמניה הנאצית ומה היו תשובותיה למציאות הנוראה שנכפתה עליה?
• מה היה חלקן של תנועות הנוער בגילויי ההתנגדות היהודית בגטאות?
• מהו התפקיד הנטלו על עצמן התנועות בפעילותן בקרב שארית הפליטה ובמחנות המעצר בקפריסין.
• מה עשו באותו זמן חברי תנועות הנוער בארץ?
• מה הייתה הדרך שהתוו לחבריהן בזמן מלחמת העולם ולאחריה בתקופת המאבק בטרם המדינה?
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אדר בנקו
תיאור: מאז סיוט פעולות הבריחה לפני 35 שנה הלכו לעולמם חברות וחברים רבים, מי במלחמות ישראל ומי בנסיבות אחרות. שמותיהם של חברים אלה, שחלקם רב בפעולות הבריחה וההצלה, יונצחו בארכיון הבריחה שאנחנו מקווים כי יקום אחרי כנס זה. הרשימה ארוכה מכדי להזכיר את כולם.
אנו נפגשים היום בעיקר כדי להכין את הרקע לכך שעלילה רבת היקף ופעלים זו תיכתב סוף סוף בצורה שהיא ראויה לה. אנחנו יודעים כי ההיסטוריה של הבריחה טרם נכתבה בשלמותה. ישנן התחלות חשובות מאוד, בעיקר של חברנו אפרים דקל וחברים אחרים, אבל אלה הן רק התחלות. עדיין נמצא חומר רב בידי החברים, שאולי אין שיעור לערכו ההיסטורי: צילומים, מכתבים, פיתקאות. אותן פיתקאות, שלעיתים היוו את המפתח, הדרכון, הויזה ושאר שימושים. ואני בטוח שעדיין ישנן בידי החברים פיתקאות רבות מאוד מאותם ימים.
כל אחד מאיתנו מלא סיפורים, רשמים וזכרונות. כל אחד מאיתנו נשא על גבו את הבריחה. אני נותן את רשות הדיבור לחברים. יספר כל אחד את סיפורו.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: רוני ברבש
תיאור: לוחמה בשטח האויב הוא ספר עיון ומחקר העוסק במחתרות, פרטיזנים, לוחמת קומנדו, יחידות עילית מיוחדות ויחידות מוטסות במלחמת העולם השנייה. בשנים 1944-1940 הרצון להילחם בכובש הנאצי, האיטלקי והיפני מצד אחד והיעדר היכולת לעשות זאת באמצעות נחיתה צבאית נרחבת מצד שני, הביאו לפיתוח שיטות לחימה חלופיות, ולפיתוח יחידות קומנדו שפשטו בעומק שטח האויב. הספר מתאר יחידות אלה בחמישה צבאות: בריטי, אמריקאי, גרמני, יפני וסובייטי.
החלק הראשון עוסק בלוחמת המחתרות והפרטיזנים בשטחים הכבושים; החלק השני עוסק ביחידות הקומנדו; החלק השלישי עוסק בהקמת יחידות עילית מיוחדות; החלק הרביעי עוסק ביחידות המוטסות, בעיקר צנחנים; החלק החמישי הוא נספחים.
אוריון הוצאה לאור
מאת: אורן שניידר
תיאור: אלכסנדר רוזנברג היה נער מתבגר נבון וסקרן שדיבר שפות רבות, אסף בולים, ניגן בכינור, וחי חיים מפונקים עם הוריו האמידים בעיירה צ'כוסלובקית שלווה. עלייתה של גרמניה הנאצית גרמה להתמוטטות הקיום המוגן הזה, יחד עם האשליה של היטמעות יהודית חילונית באירופה של שנות השלושים.
אחרי שניצלו את יתרות העושר וההשפעה שעמדו לרשותם כדי להימלט מהשמדה, הרוזנברגים ירדו למחתרת בניסיון להינצל מן הגסטאפו. בסופו של דבר הם נחשפו, נתפסו ונשלחו לבוכנוואלד, מחנה הריכוז הגדול ביותר בגרמניה. אלכסנדר ואביו שיתפו פעולה כדי לשרוד כל יום מחדש. שרשרת אירועים כאוטית הציבה את אלכסנדר הצעיר במוקד של מזימה מקיפה לחבלה בכלי נשק. כאשר אביו נפצע קשות בהפצצה אווירית ונעלם אחריה, היה על אלכסנדר החרוץ ובעל התושייה להשתמש בתחבולות, כישרון טבעי והרבה יצירתיות כדי להציל את אביו.
הסיפור האמיתי והאוניברסלי הזה, של עוצמה פנימית, תושייה ואופטימיות, תועד ונכתב על ידי אורן שניידר, נכדו של אלכסנדר. הוא מוקדש לשורדי השואה באשר הם, חיים או מתים, שגילו אומץ לב ובחרו לא לוותר.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: אמנון מגן
תיאור: 40 שנה לשואה ולמרד. האם יש בכלל משמעות לספירת השנים לאירוע כזה? איר זה היה יכול לקרות בתקופתנו, במרכזי התרבות של העולם? משנה לשנה נוספים פרטים ועובדות, לסיפור המעשה הנורא הזה. גם לבני הארץ שגדלו על כוח עברי לוחם, מתברר שהמכונה האדירה והמתוחכמת והחזקה הזאת לא הותירה לקרבנותיה ברירות רבות, ובהרבה מקרים היה ההבדל ביו מורדים ללא מורדים רק בסיטואציה בה נמצאו ולא בתכונת גיבורים או לא גיבורים. השאלה המתאימה אינה 'למה לא מרדו' אלא 'איך על אף הכל היו בודדים שהצליחו לנסות לעשות משהו'.
יום העיון הזה הינו אחד הנסיונות לבירור השאלות שאין להן גבול, כמעט, בנסיון להתקרב להבנה של איר קורה דבר כזה ואיר העולם מעכל או לא מעכל את מה שקרה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אריה פיאלקוב
תיאור: ליום העיון הזה הזמנו חברים שהשתתפו בצורה זו או אחרת במפעלי הבריחה וההעפלה, בהם גם כאלה שכיום אינם בקיבוץ, אך הם, לגבי הפרשה הזאה, משולבים עד היום בתנועה הקיבוצית כולה.
ועוד הערה להתייחסותו של יצחק טבנקין לנושא הזה של הבריחה וההצלה. טבנקין, היה לו יחס עמוק, לפעמים עד כדי התבטלות אישית כמעט, בפני כל מי שהיה שם, הגיע לשם, ובעיקר בפני כל מי שבא משם וניסה להוביל משם אה שנשארו מן השואה הנוראה ההיא.
כזאת הייתה ראייתו של טבנקין את פרשת הבריחה. שמעתי מפי טבנקין הרבה פעמים, ובעצם זו גם התיזה בספר "הבריחה", כי הבריחה הייתה המאורע ההיסטורי שבא לידי ביטוי בעשייה, בסטיכיה, בהגות, בגרעינים מכוונים בתוךהתנועה ההיסטורית היהודיה הגדולה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יהודה רימר
תיאור: לתנועות המערביות כמה סימני היכר ייחודיים, שלא נמצא אותם בתנועות אחרות - אם מתוך המסורת המיוחדת של הארצות שבתוכן צמחו, ואם בשל גורם אחר, שאצלן חשוב הוא מכל גורם אחר, והוא הגורם של "שארית הפליטה"; וזה בכלל גורם חשוב בתולדות עם ישראל, ונדמה לי שבתנועות האלו היה לו תפקיד חשוב במיוחד.
יש לתנועות האלה גם ותק, והן היום התנועות הוותיקות ביותר, כי יש המשך ויש קיום רצוף של עשרות שנים. התנועה הוותיקה ביותר, הבריטית, היא בת ששים שנה ויותר, וגם התנועה הצעירה ממנה, האוסטרלית, חגגה כבר 50 שנה לקיומה. זאת אומרת, שיש להן מה שנבצר מתנועות אחרות קיום רצוף של כמה דורות. עובדה זו מאפשרת בדיקה של תהליכים חברתיים ורעיוניים המשתנים עם הזמן, כמו גם שפע של מקורות בכתב ואנשים חיים שאפשר לשוחח איתם ולתרום לידע הנחוץ למחקר רציני.
בין ההרצאות שנשמע כאן היום תהיה אחת הקשורה לנושא השואה, ויש לזכור, שגם התנועות האלו עברו את הניסיון הזה, חלקן באופן ישיר וחלקן באופן עקיף.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: ליאורה בילסקי
תיאור: הגדרת המושג רצח-עם (ג'נוסייד) עומדת במוקדו של ויכוח פוליטי ומשפטי עכשווי. בתפיסה המקובלת "רצח-עם" הוא ביטוי נרדף לרצח המונים, אולם מהלך ההיסטוריה מראה כי רצח-עם מכוון בראש ובראשונה להרוס את זהות הקבוצה ולמחוק את שמה מעל פני האדמה. השמדת-עם משמעה גם הרס זהותו – השפה, יצירות האמנות והתרבות, הספריות וחפצי הפולחן והדת.
איך אומרים ג'נוסייד בעברית חוזר למשפט אייכמן, שהתקיים ב-1961, ומעמיד במרכז הדיון קולות מן המשפט אשר נשכחו ונדחקו לשוליים. בעקבותיו של רפאל למקין, אבי אמנת הג'נוסייד, גיבורי הספר – אברהם סוצקבר, סאלו בארון ורחל אוירבך – הציגו בכתביהם ובפועלם התרבותי חזון אלטרנטיבי שהעמיד במרכז לא רק את היבטיו הפיזיים של פשע הג'נוסייד אלא גם את היבטיו התרבותיים – חזון שאף ניסח את תפקידם של המדינה והמשפט הפלילי ביחס לפשע זה. חזונם, המכונס לראשונה בספר זה, יכול לתת מענה לכישלון המתמשך של המשפט הבינלאומי בהגנה על קבוצות מפני ג'נוסייד תרבותי.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ליאון כהן
תיאור: "אני לא סופר ולא משורר, אבל נדמה לי שאם משווים את זה ליצירה הידועה של דאנְטֶה, התופת שלו היא לא יותר מסיפורי מעשיות לילדים ... תארו לעצמכם את התמונה ... שמים אפלים, כמעט שחורים, להבות שמגיעות לגובה חמישה או שישה מטרים, אנשי הזוֹנְדֶר עם המוטות הארוכים מתנועעים הנה והנה, מרחוק נשמעות יללות ושאגות, ערימות אינסופיות של גוויות בהמתנה לשריפה, עשן סמיך עד מחנק, והריח הבלתי-נסבל של בשר אדם שרוף. העובדה שבאופן כזה או אחר הצלחנו לשמור על שפיות בתנאים שׂטניים שכאלה היא פלא של ממש".
כך מתאר ליאון כהן, אחד מאנשי הזוֹנְדֶרקוֹמנדוֹ המעטים שהצליחו לצאת בחיים מן התופת, את הבּוֹרוֹת שבהם אולצו לשרוף את גופות היהודים שהומתו בגז כאשר כבשני הקְרֶמָטוֹריוּם לא הצליחו לעמוד בעומס...
הספר מיוון לבּירקֶנאוּ הוא עדות מצמררת על הסאגה של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה אושוויץ-בּירקנאוּ, על אנשי הזוֹנְדֶרקוֹמנדוֹ, ועל הניסיון ההרוֹאי שלהם לקחת את גורלם בידיהם, ולהתקומם.
ידיעות אחרונות
מאת: חנה שלומי
תיאור: סיפור תנועת "הנוער הציוני" בזגלמביה מהווה פרשת ייחודית – פרשת התארגנות רחבת היקף של צעירים, שאין דומה לה בפולין הכבושה באותה עת. על רקע זה בולטת במיוחד דמותו של יוזק קוז'וך – צעיר שהכל חשו כי נועד לגדולות. הסמכות שהקרין עשתה אותו למנהיג הבלתי מעורער של תנועתו והקנתה לו מעמד מיוחד, הן בקרב תנועות חלוציות אחרות והן בציבור הרחב. נועם הליכותיו ויחסו הידידותי, לא הסגירו את עוצמתו הרוחנית, את נחישותו ודבקותו בדרך שהתווה לעצמו ואת נאמנותו האיתנה לתפיסותיו ולעמדותיו העצמאיות.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוציתיד יערימורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: חוה אייכלר
תיאור: ספרון זה מונה רק מעט מזעיר מפעולות ההצלה של תנועת "הנוער הציוני" בימי השואה והגירושים, תחת שלטון האימים של אנשי "צלב החץ" עם סאלאשי בראשם. גודל ההקרבה והאומץ משתקף בזיכרונות ועדויות אלה, אף כי אותם הצעירים לא היו מודעים לכך שהם כותבים פרק מפואר בתולדות יהודי הונגריה, פרק שישמש דוגמא ומופת לעתיד לבוא עבור הנוער היהודי החרד לגורל עם ישראל ועתידו.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אנונימוס
תיאור: ספורי חברים, שליחי התנועה הקיבוצית אל שארית הפליטה באירופה ובצפון אפריקה, מייד לאחר שחרור אירופה מיד הכובש הנאצי. תיאור חי, בגוף ראשון, מפי אלה שיצרו את הקשר, שהקימו את הגשר עם שרידי השואה, מפי אלה שפעלו עם הניצולים לשיקומם הפיסי והרוחני. להתארגנותם ולהפניית נדודיהם לעבר ארץ-ישראל.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יואל דרום, אשר נתן
תיאור: מדברי יום העיון שהתקיים ב10 בנובמר 1988 לרגל מליאת 50 שנה לפרעות בחסותם של "מכון ליאו בק", "בית התפוצות", "בית לוחמי הגיטאות", "מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר" ו"יד טבנקין".
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יגאל בנימין
תיאור: ספר זה מבוסס על מחקר המציג את התנועה החלוצית והכשרותיה בהולנד מתחילתן בשלהי מלחמת העולם הראשונה ועד לדעיכתן עם קום מדינת ישראל. מוארות בו הקמתן וצמיחתן של תנועות הנוער הציוניות בהולנד, וכן התנועה החלוצית והרקע החברתי, הכלכלי והפוליטי שבתוכו פעלה והתגבשה לכדי גורם עצמאי. טבע הדבר, שעיקרו של המחקר עוסק בתקופת השואה, כאשר החלוצים היו הקבוצה היחידה בקרב יהודי הולנד שגילתה התנגדות מאורגנת במסגרת יהודית. בשנת 1942 החלה המחתרת החלוצית את צעדיה הראשונים במפגש עם קבוצה של לא-יהודים, שנרתמו למפעל ההצלה של החלוצים - תחילה באיתור מקומות מחבוא להסתתרות ומאוחר יותר בחציית הגבולות לצרפת ומעבר לה, לספרד ולשוויץ. במשך כל אותן שנות חושך וסכנה קבוצת החלוצים לא נטשה את החזון בדבר עתיד משותף לחבריה בארץ-ישראל.
המחקר עוקב גם אחרי שארית הפליטה של יהודי הולנד, ומתוארת בו התארגנותם של שרידי התנועה והכשרותיה והשפעתן על שיקומם של יהודי הולנד והציונים בהם, בשנה הראשונה אחרי השחרור.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: רות זריז
תיאור: מכתבי התקווה והייאוש של חברי התנועות הציוניות החלוציות בפולין הכבושה ע"י הנאצים, מן השנים 1940-1944, הם עניינו של ספר זה.
המכתבים שוברי הלב, של האנשים שחיו והצילו וחינכו ומרדו, שראו את העם ההולך וכלה בגטאות ובמחנות המוות, מהם שאבדו גם הם ומהם שניצלו והגיעו ארצה לאחר החורבן. מכתבים אלה הגיעו בדרכי מחתרת, ומצורפים להם בספר זה מכתבים מן הארץ, ובעיקר מאנשי לשכת "החלוץ" בז'נבה והמשלחת הארץ-יישראלית בקושטא.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
הצג עוד תוצאות