|
|
עמוד:10
הוא האובייקט לפעילותו המוסרית , אלא נוכחותו של הזולת היא הקודמת לכל פעולת כינון . היא אינה מכוננת על ידי הסובייקט אלא מתפרצת ומגיחה אל הקיום וכופה עצמה עליו . בפרק השני ארחיב ואפרט אתיקה זו , כאן נסתפק בהנחה הבסיסית שלה : היא מיוסדת על היות הזולת יש שהוא ' בשביל עצמו , ' יש שאינו נתפס ברשת המושגים הראשונית של הסובייקט . הכיוון הוא הפוך : הזולת הוא המטיל חובה על הסובייקט , ובלשונו של לוינס : ' אני מנתח את היחס הבין אנושי כאילו [ ... ] הפנים מבקשות אותי ומצוות עליי . משמעותן היא ציווי מסומן . ' לפי לוינס , הציווי הראשוני שיוצרת נוכחות הזולת הוא האיסור 'לא תרצח . ' אם נציג עמדה מתונה יותר , נאמר כי במסגרת האתיקה של הנוכחות , ' הזולת' הוא היש הפעיל ו'האני , ' הוא הנפעל : האני יכול להיענות לנוכחות או לסרב לה . אם האתיקה הסטנדרטית מיוסדת על הסובייקט ועל כישורי הרצון והתבונה שלו , הרי שאתיקה של הנוכחות מיוסדת על הופעת הזולת . כפי שנראה בפרק השני , לוינס מתאר נוכחות זו במונח השאוב מהעולם הדתי - אפיפניה , היינו 'התגלות' של הזולת , החורגת ממתווה יחסי סובייקט אובייקט . נקודת התורפה העמוקה של אתיקה זו היא האפיסטמולוגיה שלה . היא מייצרת פנומנולוגיה של הזולת ללא סובייקט , היינו , ללא יש פעיל ושופט הממקם את הזולת בתוך עולמו . כיצד יכול האחר לקבל את מעמדו כ'אחר , ' כיש טרנסצנדנטי , ללא סובייקט פעיל ? אם לנוכחות האחר יש אפיונים כלשהם , אם יש לו פנים שניתן לתארן ולאפיינן , הרי שעקבות פעילות הסובייקט המתאר והמאפיין אינן ניתנות לטשטוש ! מנגד , אם הזולת אינו מאופיין , והוא 'נוכחות טהורה' - איזה מובן אתי יש לקיומו ? לבסוף , כיצד אפשר לכונן חובה כלשהי , ללא סובייקט פעיל המקבל על עצמו את החובה ? זו כנגד זו ניצבות להן שתי האתיקות , וכל אחת מהן מובילה לאפוריה : כאן אתיקה שגיבורה הוא הסובייקט הפועל , ההופכת את הזולת למושא ושוללת ממנו יסוד מהותי בקיומו ; וכאן אתיקה שגיבורה הוא הזולת , אשר אינה מעניקה פשר לסובייקט , המופיע כנפעל . האתיקה הראשונה מיוסדת על המערכת המושגית המכוננת את החובה ואת מעמד הזולת , והאתיקה הנגדית מיוסדת על נוכחות הזולת תחילה . האתיקה הראשונה לוקה 5 לוינס , תשנ"ה , עמי . 74 6 ראו לוינס , תש"ע , עמ' . 163
|
|