|
|
עמוד:7
מבוא גיבורה של האתיקה , במיוחד האתיקה הדאונטולוגית המציבה במרכזה את מושג החובה , הוא הסובייקט המוסרי . פעילותו מיוסדת על ההכרה בחובה , שאותה הוא חושף באופן אוטונומי , בהיותו יש רציונלי . אתיקה זו מביאה לשיא את תהליך העצמת היחיד והצבתו כיש פועל , ובמובן עמוק היא מייחסת לו כמה מהאפיונים המיוחסים לאל : הוא יש חופשי , המחוקק לעצמו מכוח עצמו את חובותיו המוסריות . במסגרת אתיקה זו , שצורתה המובהקת ביותר מתגלמת באתיקה הקאנטיאנית , הזולת הוא מושא החובה או מושא הפעולה המוסרית . מנקודת מבט זו , האתיקה ממוקדת בסובייקט ובחובותיו ולא ביחסים ההדדיים שבינו לבין הזולת . יתר על כן , לאתיקה זו אין עניין מיוחד בזולת קונקרטי ; עניינה הוא בזולת - כל זולת - כמושא החובה הכללית . גם אם אתיקה זו מייצרת חובות הדדיות , הרי שחובות אלה נוצקות בתבנית ייחודית ומתנהלות במסלולים מקבילים ומשלימים : כל יחיד הוא סובייקט , שכן החובה המוסרית חלה עליו , וכל יחיד הוא גם אובייקט , שכן הוא מושא לפעולתו המוסרית של הזולת . המרחב שנוצר על ידי הפעולות של הסובייקטים השונים - אם הוא נוצר כלל ועיקר - אינו מרחב של מפגש , של דיאלוג או של הדדיות , אלא הוא מרחב ביניים של סובייקטים שונים , שלעתים פעילותם מתלכדת . כך למשל : אם חלה עליי החובה למנוע עוול הנעשה לזולת , ועל הזולת חלה החובה למנוע עוול הנעשה לי , גם אם מצבי העוול מתרחשים באותה עת ונעשית פעילות הדדית למניעת עוול - לא הכרח הוא שייווצר מאבק משותף בעוול , שכן מנקודת מבטו של כל אחד , החובה לפעול מוטלת עליו בלבד , והיא אינה תלויה בחובה המוטלת גם על זולתו . כל פועל מוסרי הוא אפוא סובייקט ואובייקט כאחד - כפועל מוסרי הוא סובייקט , אבל כמושא לפעולת הזולת הוא אובייקט . תבנית בסיסית זו של האתיקה , המשמרת את חוסר הסימטרית ואת אי ההדדיות - יש לה חשיבות מיוחדת מבחינה מוסרית . היא מגלמת את העיקרון של חוסר תלות בזולת במילוי החובה המוסרית , שכן האחריות המוסרית היא
|
|