|
|
עמוד:9
הקדמה זיכרון אחד מן הזיכרונות החביבים עליו שנותרו לאבי מאמו - סבתי - קשור בהיותה היהודייה הראשונה בעיר ורוצלאווק שבפולין שהניחה לשער ראשה לצמוח : מרד בזעיר אנפין , אבל רב משמעות . מאז ימי קדם דרשה חובת הצניעות מנשים יהודיות נשואות לכסות את שערן במטפחת או ברדיד . נשים יהודיות בעלות אמצעים בקהילות אשכנז נהגו לעטות על ראשן שביס מעוטר באבני חן הקרוי ביידיש 'שטערנטיכל . ' במאה התשע עשרה הציפה את העולם היהודי אופנה חדשה של פאות לנשים והביאה לידי פילוג בין אולטרה אורתודוקסים , שבעיניהם נחשב כיסוי הראש החדש הזה ל"פאה נכרית של גויים , " לבין אורתודוקסים שהאמינו כי נשים יהודיות המכסות את ראשן בשערן של נשים אחרות עדיין עומדות בגבולות המסורת . בהסירה את הפאה הכריזה סבתי על שחרורה מכבליו של הרגל רב שנים זה , ובמחווה נשית בישרה את תחילתה של החילוניות . הכרזתה זו לא נבעה ממשנה אידאולוגית סדורה או מכוונה מודעת לפרוק מעליה את עולה של דת אבותיה . היא , וכמוה סבי , היו יהודים אורתודוקסים לחלוטין מרוב הבחינות ואף השתייכו להלכה לקהילה חסידית אדוקה . עם זאת , בעשורים הראשונים של המאה העשרים החלו לנשב רוחות של שינוי חד בקרב עשרת אלפי חברי הקהילה היהודית של ורוצלאווק , השוכנת מאתיים קילומטרים מצפון מערב לוורשה . חרף נטייתו לחסידות הצטרף סבי ל"מזרחי , " המפלגה הדתית הציונית שתמכה ברעיון הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל . היה לו גם חלק נכבד בהקמת גימנסיה עברית בעיר . תחיית השפה העברית , שלעתים קרובות כל כך נהוג לקשרה לציונות החילונית , לא סתרה בעיניו את מצוות הדת היהודית . מחוות מהוססות אלה כלפי המודרנה הותירו באבי רושם בל יימחה . בתקופה שבין שתי מלחמות העולם , בזמן שיהודי פולין אימצו אידאולוגיות
|
|