|
|
עמוד:10
העולמית והערבית , בהרצאות פומביות ובהופעות בטלוויזיה . בכמאה מאמרים מקצועיים ושמונה ספרי מחקר שמיקמו אותו בחזית המחקר וכן בעריכתו את כתב העת היוקרתי Journal of Palestine Studies למותר לציין שבאקלים הפוליטי בארצות הברית ובתרבות הציבורית שלה , בעיקר מאז מלחמת המפרץ הראשונה , מעמדו ועמדותיו שנויים במחלוקת . בשנים האחרונות הוא זוכה בשל כך לקיתונות של רותחין מצד יריבים פוליטיים ואקדמיים העוקבים בהקפדה אחר כל משפט ואמירה אישית או פומבית שלו . לאלה התווספו השמצות קבועות באתר "קמפוס ווטש , " המכנה אותו "הפודל של ערפאת" ומגנה אותו על היותו "שותף של טרוריסטים , " והתקפות מצד פוליטיקאים מהימין הרפובליקני , לאחר שבמערכת הבחירות האחרונה לנשיאות ארצות הברית עלה שמו של ח'אלידי לכותרות בשל קשריו עם ברק אובמה ( ג'ון מקיין כינה אותו "החבר הפלסטיני שונא ישראל" של 2 אובמה . ( למרות הדה לגיטימציה ומסעות ההכפשה , יש לזכור כי ח'אלידי תופס את עצמו כפלסטיני אמריקני הדובר מתוך השיח האמריקני ואל קהל אמריקני , ומתוך עמדה זו נכתבו ספריו הפולמוסיים האחרונים על מעורבותה של ארצות הברית במזרח התיכון . כמו סעיד לפניו , עבודתו של ח'אלידי מגיבה להתרחשויות בהווה ומתייחסת אליהן ומבקשת לשרטט את הנתיבים המפותלים שהובילו למצב במזרח התיכון , מצב שבעיניו הוא "הרה אסון . " ואולם לעומת סעיד , שטיעוניו ההומניסטיים ועתירי התוכנות התיאורטיות חוללו מהפכה בלימודי התרבות ובמדעי החברה והרוח , ח'אלידי הוא בראש ובראשונה היסטוריון מקצועי קפדן . הוא מציג עמדה ריאליסטית ומפוכחת שכוחה בפרטים הקטנים , והיא מגובה בתעודות ארכיוניות ובמחקר דקדקני . עבודתו האקדמית מבקשת לחלץ את ההיסטוריוגרפיה הערבית והפלסטינית מהכתיבה הרומנטית שאפיינה אותה וממה שהוא מכנה "העיוורון של הלאומיות . " מחקריו עוסקים בהיסטוריה של המעצמות הקולוניאליות ( עבודתו המוקדמת בשנות השבעים , ( ביחסים פנים פלסטיניים , במעמד הפלסטינים בארצות המפרץ ( בשנות השמונים , ( בחקר הלאומיות הערבית והפלסטינית ובהיסטוריה פוליטית של החברה הפלסטינית ( בשנות התשעים . ( מאז אירועי 11 בספטמבר 2001 פיתח אפיק מקביל של כתיבה היסטורית רחבת יריעה העוסקת במדיניות המעצמות במזרח התיכון ומיועדת לקהל הרחב ( שלושת ספריו האחרונים יצאו בהוצאת ספרים מסחרית . ( הספר שלפנינו מבקש לענות על השאלה מדוע כשלו הפלסטינים במימוש מאווייהם הלאומיים והוא נכתב לאורך יותר מעשור . בעיקרו הוא בא חשבון עם שני נרטיבים שגורים ובעלי עוצמה : הנרטיב הקורבני הציוני המציג את הפרויקט הלאומי הפלסטיני כסכנה קיומית שיש לסכל אותה , והנרטיב הקורבני הפלסטיני המטיל על ישראל ועל מדינות המערב את כל האשמה במצבו העגום של העם הפלסטיני . מתוך צומת הסיפורים הלאומיים המציגים את הפלסטינים
|
|