|
|
עמוד:9
פתח דבר הזרעים הראשונים לבחירת הנושא המרכזי שמעסיק אותי בעבודתי האקדמית מזה כ 25 שנה , שיפור האיכות של תהליכי הוראה ולמידה , נבטו כאשר הייתי תלמידת תיכון . למדתי באחד מבתי הספר התיכון הגדולים והיוקרתיים בתל אביב . אף שהסיבות להצלחת התלמידים בבחינות הבגרות נבעו במידה רבה מהרקע החברתי כלכלי שלהם ולאו דווקא מאיכות בית הספר , יוקרתו הסתמכה במידה רבה על שיעור ההצלחה הגבוה של תלמידיו בבחינות הבגרות . לא אהבתי ללכת לבית הספר . החוויה החזקה ביותר הזכורה לי משם היא תחושה של שיעמום עמוק . אני זוכרת את עצמי מתבוננת בשעון , ואז מתבוננת בו שוב ושוב מבלי שהמחוגים התקדמו כהוא זה . תחושת השיעמום הייתה מחניקה . הבנתי שעליי להכניס את כל העובדות שהסתובבו בחלל בזמן השיעור לראשי וללמוד את התכסיסים שיסייעו לי לכתוב את התשובות הנכונות בשיעורי הבית ובמבחנים . הייתי תלמידה טובה כי שיחקתי לפי הכללים . אבל הדברים שעשיתי בבית הספר לא התחברו כלל לרכיבים של העולם ה"אמיתי" שלי . חומה גבוהה הפרידה בין הנושאים שלמדתי בבית הספר לבין חיי היומיום , עולמי הפנימי והדברים שהיו חשובים לי באמת . הדברים שלמדתי בבית הספר אפילו לא התחברו זה לזה . בכיתה י"א זכיתי אמנם במורה נפלאה לכימיה , אך קיבלתי מורה איומה לפיזיקה . כל הכיתה שלי אהבה ללמוד כימיה , ורובנו הצלחנו היטב במקצוע זה . אבל איש מאתנו לא הבין פיזיקה . כאשר פתרנו את התרגילים שקיבלנו בכיתה ובשיעורי הבית פשוט הזזנו לכאן ולכאן את האותיות והסמלים שהופיעו במשוואות ואת המספרים שקיבלנו בתרגילים מבלי להבין כלל את המשמעות של המשוואות או של הפעולות שעשינו . פעם נפגשתי אחר הצהריים עם קבוצת חברים כדי להתכונן למבחן בפיזיקה שכולנו חששנו ממנו . באותו אחר צהריים טרחנו לפתוח את הספר , כנראה בפעם
|
|