|
|
עמוד:7
כשיודקה מתחיל לשאת את דבריו נוצר הרושם שטיב המחלוקת הולך ומתברר . לרגע נדמה שיודקה תוקף את אנשי החבורה על סירובם לאמץ את עמדתו הרדיקלית . הוא תובע מהם להינתק מן היהדות ומן הגלות ולשלול את ההיסטוריה היהודית , ואילו הם מסרבים להקשיב , להבין ולהסכים . במילים אחרות : במבט ראשון נראה כאילו יודקה הציוני או העברי האולטימטיבי מתעמת עם מייצגי הנהגת היישוב , המסרבים להינתק מן הגלות ומן המורשת היהודית . אולם קריאה זהירה של הסיפור מעלה שהאופוזיציה בין יודקה לבין אנשי החבורה איננה כה מוצקה כפי שהיא נראית במבט ראשון . דווקא ' בני החבורה' מאופיינים בגבורתם ובגברותם , וכיאה לבני אדם שהתנערו מיהדותם , הם ' ברורים ועזים , ראשי גייסות וגיבורים עושי מלחמה' . ( 82 ) ואילו יודקה , שבא לכאורה לתבוע מהם את מימושו האולטימטיבי של חזון האדם הציוני החדש , האיש ששולל את ההיסטוריה היהודית ועורך את חשבונן של הגלות והיהדות למורת רוחה של החבורה ולקולות הצחוק והגיחוך שלה , מתואר כיהודי גלותי , חסר מנוחה ומפוחד . כבר בפתיחת הסיפור מתואר יודקה ברצף של תכונות ותארים סותרים – כמין דבר והיפוכו . הוא יודע ואינו יודע לדבר ברבים , הוא ' יוצא בלילה יחידי לקראת אויב ואין מפחד' , ( 28 ) ועם זה הוא ' בהול ונבהל' ( 84 ) ומתיירא מפני חבריו שלו . גם הלשון הרומזת ( האלוסיבית ) שנוקט המספר כדי לתאר את מלאכתו של יודקה היא דו משמעית . השימוש בלשון הפסוק ' מפרק הרים ומשבר סלעים' ; 82 ) מלכים א , יט : יא ) לתיאורה של מלאכת הסיתות רומז ללשון ' עוקר הרים' המשמש מאז ספרות חז"ל לתיאורו של תלמיד חכם . ואכן במהלך הסיפור מתגלה שגם מבחינה זו דווקא יודקה , כפי שמעיד גם שמו , הוא הוא היהודי שבנאספים . בניגוד לאנשי החבורה שהם אנשי מעשה , הבזים לאינטלקטואלים ( הם שולחים את יודקה בבוז לשאת את נאומיו ההיסטוריים באוניברסיטה בהר הצופים , ( יודקה חי חיים רוחניים אינטנסיביים ונוהג כתלמיד חכם וכאינטלקטואל ספקן ומיוסר כאחד . הלשון שמתוארות בה תכונותיו אלה אף היא לשון למדנית שדימוייה מתבססים על רמיזות לספרות ההלכה והמדרש : ' טרף בידיו בחללו של בית כ מ ס י ע א ב נ י ם ומפקפק קורות' – ( 85 ) על פי התלמוד ( בבא בתרא קמה , ע"ב ) ועל פי המשנה ( סוכה א , ז ;( ' העביר בידו על גב פניו ושפתיו כזה ש ע ל ה מ ט ב י ל ה' – ( 88 ) על פי הנאמר בכוהן הגדול : ' ירד וטבל , עלה ונסתפג' ( משנה , יומא ג , ד ;( ' נחפז ואמר בהעלם אחד , כזה ש נ ת ק צ ר ה ל ו ה ש ע ה' – ( 91 ) על פי הנאמר על משה לפני מותו ( תנחומא , ואתחנן , ו . ( הניגוד הקוטבי בין יהודיותו של יודקה לבין אופיים הגויי של אנשי החבורה בא לידי ביטוי מועצם באפיונים הנשענים על מונחים ודימויים מתחום הבריאות , החולי והמגדר . תפיסות סטראוטיפיות של גבריות ונשיות , כמו גם תפיסות סטראוטיפיות של היהודי כנשי . 15 גם הבחירה בשם ' יודקה' ( אם התכוון לכך הזז ואם לאו ) מזמינה מדרש שמות , שלפיו השם ' יהודה' ממחיש את שני פניו של יודקה : באמצעות רמיזה ליהודה המכבי ( המקבי ) כדמות של גיבור חיל לאומי מזה , ולשם הייחוס 'יהודי' ולסיומת הנפוצה ביידיש - ) קה , ( הרומזת ליהודיותו הגלותית מזה .
|
|