|
|
עמוד:3
רק קורצווייל ומירון ( ובמידה פחותה יעקב בהט ובנימין מיכלי ) הסתייגו מן הזיהוי של הזז עם גיבורו . קורצווייל טען ש'הזז יודע על מהות ההיסטוריה היהודית יותר ממה שיודע גיבורו , יודקה , המבטא רק את העמדה הפולמוסית שבנשמת הזז , ' וכי יש להבין את ההקשרים הדיאלקטיים שבהם מופיע טקסט מעין זה , ואילו מירון טען ש'הדרשה' הוא סיפור בדיוני , אחד מכמה סיפורים העוסקים בתמות דומות ומבטאים השקפות שונות . אשר על כן ' לא יודקה מבטא את הזז ולא דרבקין או מורושקה , אלא יודקה , דרבקין , מורושקה וכל השאר – ביחד . לכולם זכות קיום שווה לא רק כגיבורים סיפוריים שונים , אלא אף כנציגים אידאיים של המחבר . ' הדחייה של הזיהוי הפשטני בין חיים הזז לגיבורו יודקה לא נבעה רק מן הדקדוק בהבחנות מתחום ' תורת הספרות , ' אלא גם , ואולי בעיקר , מטעמים אידאולוגיים . הניתוק בין יודקה להזז סיפק את הצורך ' לגייר' את הסופר חיים הזז ולהשיב לו את יהודיותו , בהנחה שגיבורו יודקה אכן שולל את היהדות והגלות שלילה מוחלטת . גיוס מכלול יצירתו של הזז על הקשריה הדיאלקטיים כדי להצביע על יחסו המורכב של הזז ליהדות ולציונות הוא אכן צעד מתבקש אך ורק אם הסיפור ' הדרשה' איננו אלא פמפלט ציוני או פרוטו כנעני בוטה וחד משמעי . הקריאה שבכוונתנו להציע כאן באה לחלוק על פרשנות מקובלת זו לסיפור ' הדרשה . ' בכוונתנו להראות שאין צורך לגייס את מכלול יצירתו של הזז כדי לגלות את מורכבותן של עמדותיו כלפי היהדות , הגולה , הציונות וארץ ישראל . הדרשה של יודקה כשהיא לעצמה איננה כה ברורה וחד משמעית כפי שמקובל לחשוב , וכמו ברוב המקרים שמעורב בהם טקסט ספרותי , עמדת המחבר המובלע בסיפור נבדלת – ולרוב אף מורכבת ורב משמעית יותר – מעמדתו המנוסחת של חיים הזז האזרח , הפובליציסט והפולמוסן . בפירוש המוצע כאן תיחשף הפוליפוניה בדרשה של יודקה ובסיפור בשלמותו . במסגרת זו ייבחנו האמצעים התוכניים , הפואטיים והלשוניים שבאמצעותם חותר הטקסט תחת מה שנראה כאמיתותיו שלו , ומערער את התפיסה המבכרת את הציונות הארץ ישראלית על פני היהודיות הגלותית . יתרה מזו , כפי שננסה להראות , תפיסת הלשון של הזז בסיפור שלפנינו מממשת הלכה למעשה את הבחירה בפוליפוניה ובערעור הבינאריות הדיכוטומית בין עבריות לגלותיות . היא מגלה התנגדות ( resistance ) ללחצים הטהרניים ( הפוריסטיים ) והפוסקניים ( הנורמטיביסטיים ) שאפיינו את התקופה , וחותרת תחת התביעה לתקניות לשונית , המזוהה עם ההגמוניה הציונית ההולכת ומתבססת . מאמר זה יתבסס על הנוסח הראשון של הסיפור , כפי שפורסם בשנת תש"ב בלוח הארץ לשנת תש"ג ( ומספרי העמודים אשר יובאו בסוגריים בצד המובאות מוסבים אל מהדורה זו . ( . 5 ראו : ברכה דלמצקי פישלר , ' עגנון , ילון וטור הלשון : שיקולי הסופר , הבלשן והפוסק בסוגיית הנורמטיביות , ' בתוך : אורה רודריג שורצולד , שושנה בלום קולקה , עלית אולשטיין ( עורכים , ( ספר רפאל ניר , ירושלים תש"ס , עמ' . 146-144
|
|