|
|
עמוד:9
שלטון הצאר אלכסנדר השני ) במבחן ביקורתי , נוקב . גורף וטוטלי . זהו "אני מאשים" יהודי , שדפיו נרשמו בזעם , בתסכול , בכאב ובאיכפתיות באחד משיאיה של "מלחמת התרבות" הממושכת והבלתי מוכרעת , שניטשה בעיקר בתוך תוכו של תחום המושב היהודי . המצרף מעביר תחת שבט ביקורתו את "תכונות חיי העברים והשכלתם ברוסיה" למן האליטות הדתיות והספרותיות שלה ועד ל"המון הנשחת , " ובעברית משכילית , לעתים מסורבלת ובלתי בהירה ששובצו בה עשרות מונחים לועזיים בני הזמן , הוא מנסה להכניס מעין " סדר" ושיטה בביקורת — לסווגה לתחומים , לנסח את הבעיות החמורות , להביאה לידי הכללות וטיפולוגיה , לתומכה בדוגמאות ולבסוף אף להציע דרכים נאותות שיביאו לתיקון המעוות . הרדיקליות של העמדות המוצגות בהמצרף והתקפותיו הבוטות הנוגעות גם אישית לדמויות בנות הזמן , גרמו לכך שלכתב היד לא יימצא לא מו"ל ולא מדפיס עברי , ואין לדעת אם הושג אישורו של צנזור שיאפשר את הדפסתו . על כן נותר המצרף ספר מחתרת , הן מבחינת מגמותיו הרדיקליות שחתרו מתחת לאושיות החברה , הן מבחינת סגנונו המחוספס והחסר כל עידון או עריכה אחראית , והן מבחינת קהל הקוראים המצומצם ביותר שקרא בכתב היד רק לבקשתו או ברשותו של המחבר . שהרי על אף ייחודו ויומרתו של הספר , מעולם לא הצליח להעמיד את כוח השפעתו ואת עמדותיו למבחן דעת הקהל של קוראי העברית ושל משתתפי הדיונים האינטלקטואליים בדורו . אין ביקורתו של יצחק אייזיק קובנר ביקורת חיצונית ומתנכרת של מי שנטש מאחוריו את החברה היהודית והוא צופה בפגמיה מן החוץ . כמרבית משכילי מזרח אירופה במאה הי"ט עמד קובנר בנקודת תצפית פנימית , גם אם אופוזיציונית במובהק , חווה על בשרו את החיים במסגרות המסורתיות ונאחז בהם , אך לא השלים עם חולשותיהם . תנועת ההשכלה היהודית היתה בכל שלב משלביה תופעת מעבר , ונושאיה
|
|