|
|
עמוד:8
ההיכרות של בני הדור ושל החוקרים עם עולמה של תרבות ההשכלה היהודית מסתמכת בראש ובראשונה על שורת טקסטים ידועים , שעל אף הוקעתם בפי דוברי האורתודוקסיה חדרו בסופו של דבר אל ארון הספרים היהודי , שהלך וחידש את פניו במהלך המאות הי"ח והי"ט . לקראת המחצית השנייה של המאה הי"ט אף התחזקה יוקרתם של הסופרים המשכילים עד שהבולטים והמשפיעים שבתוכם — ובהם ריב"ל ( יצחק בר לוינזון , ( מאפו , יל"ג ( יהודה לייב גורדון , ( פרץ סמולנסקין או אברמוביץ' ( מנדלי מוכר ספרים ) — זכו למעמד קאנוני ולגיטימי , והספרות העברית היפה או הפובליציסטיקה שיצרו היא שזוהתה עם "ספרות ההשכלה" ואף הפכה למסמנת של " תקופת ההשכלה . " לנוכח זאת דווקא הופכת לחשובה במיוחד משימתו של ההיסטוריון השואף ללמוד את תרבות ההשכלה היהודית לא רק מתוך מוצריה הגלויים לעין כול , אלא גם מתוך רבדיה הנסתרים והפנימיים שלא הוצגו בחלון הראווה של ההשכלה , ושלא זכו למעמד קאנוני וליוקרה . דרך אחת להגיע לרבדים הללו היא מתוך עיון אינטנסיבי בהתכתבות הענפה של המשכילים בינם לבינם , שחלקה הגדול עדיין בארכיונים . אך טובה ממנה כמובן חשיפתם של טקסטים משכיליים שנכתבו בידי משכילים שבשוליים ושנותרו בכתב יד ולא הגיעו לדפוס . עדותן של דמויות היסטוריות משניות , שלא זכו להיקבע בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי , שכמעט לא השפיעו על בני זמנן , ושנותרו בין יושבי השורות האחרונות של תנועת ההשכלה — עדות זו מספקת זווית ראייה לא שגרתית , אך חיונית ביותר להבנת התמונה השלמה . חיבור "מחתרתי" שכזה פרי עטו של משכיל שוליים , הוא ספר המצרף הרואה כאן אור בפעם הראשונה מאז הוכן לדפוס ברוסיה בשנת . 1868 המצרף הוא בראש ובראשונה כתב מחאה קשה וחריף מאין כמוהו , המעמיד את חיי היהודים באותו המקום ובאותה התקופה ( שנות השישים של המאה הי"ט , ברוסיה שתחת
|
|