|
|
עמוד:83
שונה ותרבות שונה באמצעותה ניתן להתמודד עם מציאות זו וכן פרספקטיבה מיוחדת על החברה האמריקאית ... בין אם תירצו או לא תירצו ... תרבות כושית קיימת , ועל כל הנוגעים בדבר להכיר בעובדה זו " ... ( קייל , . ( 192-191 : 1966 א . האנרץ העניק לגישה ניסוח פורמאלי בהציעו הבחנה בין תפיסה "רכה" של תרבות , לבין תפיסה "קשה . " התפיסה ה '' קשה" מדגישה את הנורמות החזקות , שאותן ניתן לזהות בקלות והמסוגלות להיות גורם עצמאי בעיצוב התנהגות . התפיסה ה"רכה , " לעומת זאת , מדגישה את "הלימוד והטיפוח של צורות התנהגות בקרב הקהילה " ( האנרץ , . ( 185-184 : 1969 הדגש , במלים אחרות , הוא על התנאים הנוכחיים של הקהילה . האנרץ ניסה גם להרכיב רשימת מרכיבים תרבותיים האופייניים לגיטאות הכושים בארה"ב . הרשימה כוללת , בין השאר , דומינאנטיות נשית במשפחה , הרכב משפחתי גמיש , השתתפות אינטנסיבית בחיים חברתיים לא פורמאליים מחוץ לבית , עניין רב במוסיקה כושית , מאכלים ייחודיים ויחם עויין , יחסית , למרבית החברה הלבנה האמריקאית ( שם : . ( 177 הניסוח המקיף ביותר של הגישה ניתן על ידי יינסי , אריקסון וג'וליאני . הם טוענים כי יש לראות בעדתיות תופעה המצוייה בהתהוות . לדעתם , " עדתיות , כשהיא מוגדרת על ידי דפוסי מגע ועל ידי הזדהות עם מקורות משותפים , מתגבשת בתנאים הנותנים חיזוק להמשך קיומם של קישרי שארות וחברות . תנאים אלה הינם : עמדות תעסוקתיות משותפות , מגורים מרוכזים ונפר דים ותלות משותפת במוסדות ובשירותים . תנאים אלה קשורים ישירות למבנה האקולוגי של הערים , דבר המושפע על ידי תהליך התיעוש '' ( יינםי , אריקסון וג'וליאני , . ( 392 : 1976 השאלה העיקרית שמציגה גישה זו , היא - מהם הערכים , הנורמות ודפוסי ההתנהגות הקונקרטיים המתהווים בהווה במסגרת קהילה שיש לה , לא רק עבר משותף , אלא גם תנאים כלכליים , פוליטיים וחברתיים דומים כיום . שאלה זו מהווה , ללא ספק , התקדמות לעומת השאלות המוצגות על ידי גישת התרבות וגישת הזהות . ראשית , יש כאן גישה היסטורית , ולא א היסטורית - התרבות נתפסת לא כמוצר מוגמר , אלא כתופעה המצוייה בהתהוות מתמדת . ה"מדריך לחיים" נתפס , לא כמשהו הנכפה על הדור הנוכחי על ידי הדורות שקדמו לו , אלא כדבר המתהווה בכל דור ודור . נוסף על כך מועברת תשומת הלב ממורשות פולקלוריסטיות של תקופות קודמות אל הוויות היום יום של החיים בחברה קפיטאליםטית בת זמננו - בעיות עבודה , דיור , חיי משפחה ומאבקים פוליטיים . כתוצאה מכך קיימת גם מגמה להתנתק מהדגש הכמעט בלעדי על העדה ולראות את החוטים המקשרים אותה למערכת החברתית הכוללת . מכך משתמע גם שהשינוי אינו יכול לחול רק כתוצאה של פעולות שתיעשינה בקרב העדה בלבד - הוא יחול כתוצאה מהיערכות חדשה של כל הקבוצות . עם כל זאת , מהווה גישת ה"הווה כתרבות" התנתקות חלקית בלבד מגישות התרבות והזהות . העדתיות ניתפסת כאן כתגובה לתנאים נתונים . התהליך הקונ קרטי של התגובה נתפס במידה רבה בצורה מיכאנית : התנאים - שהם נתונים - מעוררים תגובות במישור התרבותי . התנאים עצמם אינם חלק אורגאני של תנ ^ נית המחקר של הגישה . תכנית המחקר דומה למדי לזו של גישת התרבות : עיקרה הוא עבודת איסוף וסיווג של המרכיבים השונים של התרבות העדתית , אלא שכאן מדובר על מרכיבים המתהווים כיום , ולא על כאלה שנימסרו כמורשת
|
|