|
|
עמוד:79
את ה"בעייה" - התרבות העדתית ; מאידך גיסא , הוא מצביע על ה"פתרון" האפשרי - סיום מצב אי ההלימה על ידי התאמה מלאה של המורשת העדתית לתרבות השלטת . כפי שהגדירה זאת רבקה בר יוסף , מצוי הפתרון ב"דה סוציאלי זציה ורה סוציאליזציה" ( בר יוסף , . ( 1969 הצד השני של המטבע הוא , שבני העדה הנשלטת עצמם נימשכים למקד את הנסיונות לפתרון ולשינוי בתחום התרבות . דוגמא בולטת לכר היא הסיסמא "שחור הוא יפה" בארה"ב , המהווה ביסודה ניסיון להראות כי תרבות השחורים היא בעלת הלימה ושלימות פנימית ומסוגלת להוות "מדריך לחיים '' שווה - אם לא טוב יותר - מ"מדריך החיים" השליט . הבעייה העיקרית הנובעת מהגדרת הבעיות של יחסים בין עדתיים כבעיות של אי הלימה תרבותית היא האבחנה שהגדרה זו יוצרת בין השאלות שאנו מפנים אל העדה השלטת לבין השאלות המופנות אל העדה הנישלטת . את ה '' עדה '' אנו שואלים שאלות על תרבות - מהם המאפיינים המרכזיים של תרבותה , כיצד השתנתה תרבות זו מאז המגע הראשון עם הקבוצה השלטת , מהי מידת ההתאמה בין אותם מרכיבי תרבות עדתית שעדיין משתמרים לבין הערכים של התרבות השלטת . לעומת זאת , אין אנו שואלים את בני הקבוצה השלטת שאלות של תרבות . למעשה , במשך כל מהלך הניתוח של תרבות ה"עדה" אנו מניחים שאנו יודעים מהי התרבות השלטת , אנו מניחים כי היא מאופיינת על ידי הלימה והיגיון פנימי . מחקרי תרבות אנו עורכים על אחרים - לא על עצמנו . את בני הקבוצה השלטת אנו שואלים על כיוונים ומטרות של ה"חברה , " על תהליכי שינוי כלל חברתיים , על צורות שליטה וניהול כלל חברתיים . לסיכום - בגלל ההנחות העומדות ביסוד המושג "תרבות , " מובילה הגדרת העדתיות כתופעה תרבותית לניתוח של '' עדות" השונה מהניתוח של קבוצות שליטות . במקום ניתוח של השלימות ה"חברתית תרבותית , " אנו עורכים ניתוח " תרבותי" בלבד . בעשותנו כך , אנו הופכים מצב היסטורי ספציפי של קבוצה נתונה - מצב בו היא יכולה להגיע לביטוי עצמי בעיקר בתחום התרבותי - למאפיין הגדרתי . אנו יוצרים שתי סוציולוגיות השונות זו מזו . מה שחמור יותר הוא שאנו רואים את בני ה"עדה" כבניאדם מסוג שונה , היכולים לבטא את אנושיותם רק בתחום חיים אחד - תחום ה"תרבות . " ביטוי אנושי מלא יתאפשר להם רק אם יהיו נכונים לוותר על תרבותם הלא הולמת ולהיטמע בתרבות ובחברה השלטת . ברור שגם אם מהווה ראייה כזאת השתקפות שלמצב נתון בזמן היסטורי כל שהוא , אין היא יכולה להוות את נקודת המוצא לניתוח סוציולוגי , כי אז הופכת הםוציולו גיה להיות אמצעי להנצחת המצב אותו היא חוקרת . נציין כאן כי הרוב המכריע של המחקרים על מזרחים בישראל נערכו מנקודת הראות של גישת התרבות . מרבית החוקרים בארץ ראו את הבעייה העדתית כבעייה של מודרניזאציה , כפי שצויין בפרק הראשון . השאלות שעמדו במרכז המחקרים נגעו למידה , להיקף ולקצב של תהליך המודרניזאציה שהמזרחים החלו לעבור מרגע הגיעם ארצה . אחד המדדים המרכזיים להערכת תהליך זה הוא מידת השתמ רותם של דפוסי פעולה והתנהגות מסורתיים . חלק מן המחקרים ראו בהמשכיותם של דפוסים מסורתיים תופעה שלילית ואחרים תפסו זאת כתנאי הכרחי לקליטה מוצלחת . אך בכל מקרה ניתפסה המורשת התרבותית במובן הנדון כאן כביטוי העיקרי של יהודיות קולקטיבית של כל עדה מזרחית בנפרד ושל המזרחים ככלל .
|
|