|
|
עמוד:62
בת הבעלים והמנהלים של הכלכלה הישראלית באופן ישיר וברור , אך אין זו התמיכה היחידה לה זוכה שיכבה זו מן הממשלה . תמיכה נוספת נובעת מן ההוצאות הממשלתיות על שירותיי הרווח ה , כגון החינוך , הסעד והבריאות . הדברים אמורים כאן לא רק לגבי השיכבה הצרה של בעלי המפעלים והחברות בישראל ומנהליהם , אלא במעמד הבינוני והגבוה בכללותו , שהוא אשכנזי ברובו . אמנם שירותי הרווחה הינם אוניברםאליסטים בעקרון , ולעתים קרובות מיועדים לתועלתם של המעמדות הנמוכים יותר , אולם בדרך כלל נהנים מהם בני המעמדות הגבוהים יחסית יותר , מכיון שיש להם התנאים המוקדמים המבטיחים הפקת תועלת מירבית משירותים אלה . כך , למשל , מוצא סקר מפורט על השפעת מדיניות הרווחה על חלוקה מחדש של הכנסות בישראל שנערך ב 969-1968 ^ שהסובסידיות לבריאות ולחינוך מהוות הכנסה נוספת למשפחות מהמעמד הגבוה - שהיו משתמשות בשירותים אף ללא הסובסידיות - בעוד שעבור בני המעמדות הנמוכים יותר , התוצאה היא שינוי בדפוסי הצריכה ( אבנימלך , . ( 12 : 1974 בהתייחסות ספציפית לחלוקת הסובסידיות בין מזרחים לבין אשכנזים , מצאה המחברת שאם לוקחים בחשבון את גודל המשפחה ואת רמת ההכנסה , מסתבר שמשפחות שמוצאן מאסיה ומאפריקה מקבלות סובסידיות נמוכות יותר מאשר משפחות אחרות באותה רמת הכנסה ובגר דל שווה של משפחה , תופעה אותה היא מייחסת לשיעורי הלימוד הנמוכים יותר בקרב המזרחים ( שם : . ( 13 בידול אקולוגי מאפיין מרכזי נוסף של היחסים בין מזרחים ואשכנזים הוא הבידול האקולוגי בין שתי הקבוצות : דהיינו , העובדה שבני כל אחת מן הקבוצות גרים , במידה רבה , ביישובים או בשכונות נפרדות . הבידול האקולוגי נובע , הן מהמדיניות של יישוב העולים ופיזור האוכלוםיה בשנות החמישים והשישים והן מהבחירה הפרטית של בני הקבוצות השונות . משמעותו של הבידול האקולוגי טמונה בעובדה שחלוקת העבודה בתנאים כאלה מקבלת צביון נוסף של דפוסי תקשורת מבודלים , של מגע חברתי מבודל ושל מרחק , המאפשרים את התהוותה וקיומה של ההרגשה מצד שתי העדות שהן מהוות ישויות חברתיות נבדלות למעשה או בכוח . מנקודת ראות זו יש לראות את הדפוס המתהווה של בידול אקולוגי בין מזרחים לבין אשכנזים בישראל . הדפוס הברור ביותר של הבידול הוא זה הקיים בין הערים הגדולות לבין עיירות הפיתוח הממוקמות בעיקר באיזורים פריפריים . מרבית האשכנזים מתגוררים בערים הגדולות ואילו המזרחים מהווים את רוב האוכלוסיה בעיירות הפיתוח . עיירות אלה , שהוקמו בין השנים 1964-1952 קלטו חלק ניכבד מהעולים של אותן השנים , כחלק מהמדיניות הממשלתית של פיזור האוכלוסין . עיירות אלה מורכבות כיום ברובן המכריע ממזרחים . יותר מ 90 % של התושבים ילידי חוץ לארץ בעיירות אופקים , שלומי , נתיבות וחצור , וכן 60 ° / 0 של התושבים ילידי חוץ לארץ באשדוד , באשקלון ובעכו , הינם מזרחים ( ברמן , . ( 1976 לכל הקבוצות המזרחיות יש ייצוג יתר בעיירות הפיתוח , בהשוואה לערים ולפרברים המרכזיים . שיעור ייצוג היתר של הצפוךאפריקאים - כלומר , המרוקאים , האלג'יראים והטוני
|
|