|
|
עמוד:140
המיועדים להמשיך בלימודיהם , ומצד שני , מאפשרת לנפות את אלה שאינם מיועדים לכך . בישראל היו שקראו לרפורמה שכזאת עוד בתקופת היישוב ( בנטואיץ , הארץ , ( 1 . 3 . 65 למעשה , בתי הספר היוקרתיים ביותר—גמנסיה "הרצליה" בתל אביב , בתי הספר "הריאלי" ו"חוגים" בחיפה ו"הגמנסיה העברית" בירושלים , פעלו כבר אז בשיטה דומה ( שם : שם , ( ומקומם במערכת המעמדית של היישוב היה ברור למדי : ב 1940 כתב אליעזר ריגר , אז מפקח במחלקת החינוך של הוועד הלאומי , ולימים , בשנות החמישים הראשונות , מנכ"ל משרד החינוך : "ילדי האריסטוקרטיה שלנו אינם שולחים את ילדיהם לבתי הספר העממיים , אלא מפקידים אותם בידי 'המכינות' שעל יד בתי הספר התיכונים , המשמשות קני היבדלות מילדי העם" ( ריגר , , 1940 חלק . ( 212 : 'ב בשנות החמישים , ובייחוד בשנות הששים , כאשר בני הוותיקים החלו נוהרים לחינוך התיכון ולאוניברסיטה , קיבלה הקריאה לרפורמה הד חזק מבעבר . "במשך עשרים השנים הראשונות לקיום המדינה התמודדו שתי מגמות לשינוי המבנה 1 המגמה העיליתית והמגמה השוויונית . חסידי [ המגמה העיליתית ] שאפו למבנה ... המבטיח התקדמות מירבית לעילית התלמידים מבחינה חינוכית ולימודית , והם הרבע העליון של אוכלוסיית התלמידים ... עיקר המאמץ העיליתי היה מכוון כלפי ביה"ס העל יסודי ... הועלו הצעות להאריך את תקופת הלימוד בביה"ס העל יסודי לשש שנים ( הכיתות - 'ז י"ב ) ולצמצם בכך את מספר שנות הלימוד בביה"ס העממי לשש שנים ( הכיתות ו- 'א ... ( ' בניגוד למגמה העיליתית , שחסידיה דאגו לאוכלוסיה מובחרת , פעלה המגמה השוויונית , שחסידיה דאגו לכלל הילדים . הם הניחו שהשוויון במסגרות החינוך , בתכניות הלימודים , בסדרי לימוד , בתקני המינהל ובדרכי הכשרת המורים —לגבי התלמיד החלש , הבינוני והמתקדם כאחד—הוא הערובה הטובה ביותר לטיפוחו המירבי של כל אחד מן הילדים" ( עדיאל , . ( 145 : 1973 מייצגי "המגמה העיליתית" היו אנשי החינוך התיכון , ובעיקר מנהלי בתי הספר התיכוניים הוותיקים , אשר פעלו ל"קיצוץ" בית הספר היסודי ולהרחבת החינוך התיכון , בטענם , בין השאר , כי השהות בבית הספר היסודי בכיתות ז' וח' היא בבחינת בזבוז זמן . על אלה נמנה , בין השאר , ד"ר בן יהודה , מי שהיה המנכ"ל הראשון של משרד החינוך , ועוד קודם לכן מנהל מחלקת החינוך של הוועד הלאומי בתקופת היישוב , ואשר עתה שימש כמנהל גמנסיה "הרצליה" היוקרתית בתל אביב . המורים התיכוניים זכו לתמיכה של אנשי אקדמיה , ברובם מורי האוניברסיטה העברית , שהבולטים ביותר ביניהם פרופסור י . פראוור וד"ר משה סמילנסקי . סמילנסקי הכין
|
|