|
|
עמוד:125
במפורש כי אין לראות במבדקי n 1 Q מדד מהימן למידת האינטליגנציה של הפרט . אנו נותרים , אם כן , עם תמיהות הן לגבי המשמעות הכוללת של פדגוגיית השיקום של פרנקנשטיין והן לגבי שיעור ההצלחה האפשרי שלה . מעבר לכל אלה , נראה כי חולשתה העיקרית של תפיסתו של פרנקנשטיין את האינטליגנציה היא אותה חולשה המצוייה אצל הפסיכומטריקאים : את האינטליגנציה הוא ראה כיכולת לעשות את אותם הדברים הנעשים בחברה המערבית בת זמננו על ידי בני המעמד הבינוני והגבוה . במלים אחרות , אין כאן דיון באיזושהי תכונה "מהותית , " יכולת במובן הרחב והמקיף ביותר שלה — דבר שאיש עדיין לא הצליח להצביע עליו — אלא דיון באותן מיומנויות אשר הפסיכומטריקאים , הנמנים בעצמם על אותן שכבות , איתרו והגדירו כ"דרישות מינימאליות של החברה . " מיומנויות אלה נרכשות בצורה היעילה ביותר בבתים ובבתי הספר של המעמד הבינוני והגבוה . ועל כן , כנגד כל טענותיו של פרנקנשטיין בדבר "אינטליגנציה חבולה , " אפשר להציב עמדה נגדית פשוטה בתכלית , הטוענת כי ילדים עניים שאין להם שליטה מספקת במיומנויות אלה אינם ילדים "פחות אינטליגנטיים , " במובן של "בעלי כמות פחותה מאותה מהות או חומר הקרוי אינטליגנציה , " אלא , פשוט , ילדים שקיבלו הכשרה פחותה , או לקויה , באותן מיומנויות ( ר' בלום , , ( 1988 ועל כן , מה שנדרש הוא שינוי בנסיבות החברתיות של חייהם , ולא גישה חינוכית "שיקומית , " שצעדה הראשון הוא הגדרתם כ"בעלי אינטליגנציה חבולה . " בית הספר כפרוייקט שיקום ייחודו המרכזי של פרנקנשטיין הוא בגישתו הפדגוגית . עוד בתחילת דרכו חשב , כפי שראינו , כי "עזובה" היא תופעה הניתנת לטיפול חינוכי : ... " בכדי שיעשה הצעיר העזוב את הצעד הראשון ליציאה מתוך מעגל הקסמים של עזובתו , " כתב בספרו הראשון , "חייבת קודם כל החברה לשנות , באופן אנטיציפטורי [ מקדים ; ש . ס [ . כביכול , את גישתה כלפיו . בלי קידום כזה מצד החברה ... נשאר העזוב תקוע כביכול בעמדתו מחוצה לה" ( פרנקנשטיין , . ( 183 : 1947 הוא הוסיף שם כי השיטה המתאימה ביותר לטיפול היא לא זו הפסיכואנליטית האישית , אלא זו החינוכית סוציאלית . בראש המאמץ הטיפולי צריך לעמוד המורה , והמשימה שפרנקנשטיין הטיל עליו לא היתה קלה כלל וכלל : המורה צריך "לכוון את כוחות המציאות" כך שתלמידיו יוכלו לצאת ממצב העזובה . עליו לשנות את
|
|