|
|
עמוד:119
בין החומר שנלמד לבין הנסיון האישי . כתוצאה מזה אין התודעה מתרחבת כראוי , וביחוד יכולת ההפשטה " ... > שם . ( 99 : לפחות חלק מן ההשפעות השליליות שפרנקנשטיין מייחס לעוני נראות לקורא כדומות עד מאוד לתופעות המוכרות מהווי החיים של המשפחה הבורגנית המבוססת ; למשל , משפחה שבה אף אחד משני ההורים אינו מקדיש מזמנו לילדים . האם ייתכנו , אם כן , "עזובים" מבוססים ? פרנקנשטיין מודע לסתירה הפוטנציאלית , וממציא לה פתרון פשוט : "בן משפחה בורגנית שחנוכו לקוי , " הוא אומר , "צפוי יותר לסכנת נכרתה מאשר לסכנת עזובה" ( שם . ( 92 : מדוע ? "ה'דרך אל העזובה , "' הוא אומר , "שונה במהותה מן ' הדרך אל הנברוזה . ' במקרה הראשון סימן ההיכר הוא דלות התוכן של האני הזהותי עם יצריו , במקרה השני — חולשת האני הנובעת מסכסוך בין האני לבין המצפון" ( שם . ( 107 : השאלה , אם כן , היא מדוע אצל משפחות בורגניות אין יחס ההורים מוביל ל"דלות התוכן של האני . " בספרו הראשון אין פרנקנשטיין מציע תשובה מניחה את הדעת לשאלה זו . בספר מאוחר יותר , החיצון - בעיה חברתית , חזר לנושא ואף הרחיב בתיאור האווירה השלילית בחלק מן המשפחות הבורגניות . הוא דיבר על הורים בורגניים "הנשארים מרוחקים מתודעת הילד , זרים , לא ידועים , מכיוון שהם רואים בתפקידם כהורים משהו שאפשר להעבירו למישהו אחר ללא מעורבות אישית . וכך לומד הילד הגדל בתנאי השפע לחיות בלי הוריו . יתרה מזו : מכיוון שההורים ' קונים' את החינוך , ומחירו קובע בעיניהם את ערכו , מחנכי הילד מתחלפים לעיתים קרובות , ואין לו אפשרות להתקשר אפילו עם תחליפי ההורים" ( פרנקנשטיין , 1983 . . ( in התוצאה — אינטליגנציה פגומה ? לאו דווקא : ... " הילד הזה לא יתנסה ... בחווית הקביעות והקירבה ... אולם , מצד שני , יהיו חייו מלאי גירויים וזירוזים . סתירה פנימית זו היא המסבירה את העובדה שהילד אומנם ילמד את כללי ההבחנה , ההמשגה וההפשטה ויקלוט את תוכני למידתו הרבים , אולם הוא יעשה זאת ללא מעורבות אישית ורגשית" ( שם . ( 111 : בתנאי עוני , לעומת זאת , אותו מצב עצמו — כאשר הילד מטופל , לדוגמא , על ידי שכנה , או דודה , או סבתא — מביא , למרבית הפלא , לתוצאות שונות . ילד עני שהוריו אינם מתפנים להתייחס אליו , "בדידותו אינה מתבטלת אף בכך , שאנשים רבים ושונים מקבלים על עצמם — פה ושם — תפקידי חינוך חלקיים ; כי התערבויותיהם מקריות לא פחות מכל יתר האירועים שבחייו ; אין הן מיוחסות זו לזו , ואין הן מיוחסות לילד לפי צרכיו האובייקטיביים . לכן נוכל לומר , כי דווקא ריבוי זה של מבוגרים המתערבים בחיי הילד
|
|