|
|
עמוד:24
מכל רשת אחרת , מפלגתית או דתית , נכשלו במאבקם לזכות בהכרה מצד הוועד הלאומי , הכרה שהיתה מזכה אותם בחלק מן התקציב . כתוצאה מכך היה עליהם לממן בעצמם את חינוך ילדיהם ; אלא שמצבם הכלכלי הרעוע היקשה עליהם לקיים רשת חינוך עצמאית , ובסופו של דבר נאלצו להכנס לזרם "המזרחי" — שבמשך שנים חתר לפרוש עליהם את חסותו , בין השאר באמצעות מאבק נגד הענקת תקציבים של ההסתדרות הציונית לבתי ספר תימניים ( צוריאלי , 1987 : פרק . ( 'ה אחת התוצאות של דחיקתם של הספרדים , התימנים ומזרחים אחרים לשולי מערכת החינוך היישובית היתה מספר גדול של ילדים שלא ביקרו כלל בבית ספר , או שנשרו במהלך לימודיהם . הבעיה היתה חמורה במיוחד בירושלים , בה היה ריכוז גבוה במיוחד של מזרחים . מחקר משנת 1941 מצא כי רבע מגילאי בית הספר היסודי בעיר הם "חסרי חינוך ; " בקרב הבנות הגיע שיעור "חסרות החינוך" לשליש ( ר' פלד , . ( 118 : 1982 מערכת החינוך הערבית נסיון ראשון להקים רשת חינוך מערבית בקרב הערבים נעשה עוד בשנות ה 30 של המאה התשע עשרה , בתקופה בה היתה ארץ ישראל נתונה תחת שלטונו של איברהים פחה , בנו של מוחמד עלי , השליט המצרי שעמד בראש מאמץ מודרניזציה נרחב בארצו . איברהים פחה הניח יסודות לרשת בתי ספר יסודיים , ועשה זאת על פי הדוגמא של צרפת —שם , כזכור , הונהג חינוך יסודי לראשונה ב ; 1830 אלא שהנסיון ארך שש שנים בלבד , עד לנסיגת הכוחות המצריים ב 1840 ( אנטוניוס , . ( 41-40 : 1946 כארבעים שנה מאוחר יותר החלו השלטונות התורכיים להקים במרכזים העירוניים הגדולים בתי ספר מודרניים , במסגרת החלטתה של האליטה העות'מאנית לסגל דפוסי מדינה וחברה מערביים ( לואיס , . ( 147-146 : 1983 כך הוקמה רשת שכללה בתי ספר יסודיים ותיכוניים תחת ניהול מרכזי של משרד החינוך באיסנטבול . החינוך היה חינם , ולפחות באופן תיאורטי , חובה ; אלא שבפועל היתה תחולתו מצומצמת ביותר , וזאת בייחוד במחוזות הערביים של האימפריה : בארץ ישראל היו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה 95 בתי ספר ממשלתיים יסודיים , ושלושה תיכוניים , עם סך כולל של 8 , 248 תלמידים ( מתוכם 1 , 480 תלמידות . ( הלימודים התנהלו בשפה התורכית . מרבית בתי הספר פעלו בערים הגדולות ( טיבאווי , . ( 20-19 : 1956 כמו במערב אירופה , כך גם באימפריה העות'מאנית היו בתי הספר הממשלתיים החדשים צריכים לכבוש להם את מקומם , נוכח ההתנגדות של חוגים
|
|