'כלל ישראל' במבחן ההיסטוריה

עמוד:4

מהו המצב כיום , לאחר השואה , לנוכח קיומה של מדינת ישראל ובעיצומו של תהליך האינטגרציה הכללית של היהודים בארצות המערב החופשיות ? כדי לרדת לשורשי מהותו של 'הכלל היהודי' בימינו אלה מן הראוי לבחון אותו במושגים הסוציולוגיים והתרבותיים שתפסו מקום מרכזי במחשבה ובהיסטוריוגרפיה של ימינו , ולעמתם עם ההנחה הרעיונית המסורתית המכירה בקיומם של היהודים כ'עם עולם . ' מנקודת המבט הדובנוביסטית , דומה שאפשר לומר ללא היסוס כי היהודים הקדימו כמה התפתחויות גלובליות המאפיינות את החברה המודרנית . הם היו המובילים ביצירתה של התפוצה המודרנית העל לאומית ( Transnational Diaspora ) והעל מדינתית . אמנם מדינת אם משלהם לא היתה להם , אך בין התפוצות היהודיות בארצות השונות התקיימה מערכת יחסים מגוונת . לאחר קום המדינה היה הקשר בין מדינת ישראל לבין תפוצות ישראל לדוגמה מובהקת של קשרים בין מיעוטים אתניים למדינתם הלאומית . היהודים הצליחו לקיים מסגרת קולקטיבית רב תרבותית בדרגת גיוון ששום אומה אחרת לא הגיעה אליה . אולי מפני שהרב תרבותיות היתה ליהודים מציאות חברתית אובייקטיבית , ובה בעת התקיימה בהם התחושה של 'כלל ישראל' כתודעה קולקטיבית סובייקטיבית בעלת גוונים אידאולוגיים . שתי תופעות אלה הביאו ליצירת מעין קונפדרציה וולונטרית של קהילות ומרכזים יהודיים שהיו קשורים זה לזה בקשרים בתחום העזרה הכלכלית , הסיוע המדיני וההשפעות התרבותיות . על בסיס זה נבנה הכלל היהודי 'המדומייך - אם נשתמש בפרפרזה להגדרה הנפוצה של בנדיקט אנדרסון בדבר 'קהילות מדומיינות' imagined Communities ) -לא דמיוניות אלא מדומיינות . ( מבחינה זו , לנוכח הפלורליזם הרבגוני שאפיין את ההוויה הקולקטיבית היהודית בעולם , הרי היהודים ב'דמיונם , ' כלומר בתודעתם , הפכו את עצמם ל'כלל ישראל . ' מובן ש'קהילה' זו כלל לא היתה דמיונית או בלתי מציאותית , ממש כפי ש'קהילות מדומיינות' של לאומים אחרים היו מציאותיות בהחלט . הקהילה היהודית המדומיינת צצה על רקע מציאות היסטורית , פוליטית , כלכלית ותרבותית ייחודית . עם זאת , בהיותה גלובלית - בגלל פיזורם של היהודים - לא היה לה אותו בסיס טריטוריאלי , כלכלי ותרבותי משותף שהיה לעמים אחרים אשר בנו את זהותם הלאומית . לכן , התודעה הקולקטיבית המדומיינת האמיתית של היהודים היתה חזקה יותר ממקבילותיה אצל עמים אחרים . יוצא מכאן כי ככל שגברו והעמיקו השינויים החיצוניים והפנימיים שהתחוללו בחברה היהודית במאה השנים האחרונות , ובייחוד לאחר השואה , כן עלתה חשיבות התופעה הקולקטיבית של 'כלל ישראל . ' על רקע זר , הועמד 'כלל ישראל' בעבר , ובמיוחד בהווה , במבחן השפעתן של שתי מגמות התפתחות שונות : האחת צנטריפוגלית , השואפת ל'דה קונסטרוקציה' היסטורית שלו , והשנייה צנטריפטלית , הנאבקת בדרכים שונות לחוק את קיומו על בסיס התנאים החדשים והמשתנים תדיר . המגמה הצנטריפוגלית היא בעלת אופי אוניברסליםטי מובהק מבחינת מכלול הערכים והעקרונות הרעיוניים שלה . היא שוללת כל ייחוד לאומי ואפילו אתני יהודי . היא מכירה בלגיטימיות של הדת היהודית המקשרת בין מאמיניה בעולם , אך שוללת כל קשר לאומי ביניהם . מבחינתה , היהודים בכל מקום בעולם , לרבות במדינת ישראל , הם אזרחים שווי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא