|
|
עמוד:1
להעפיל עם הסלע אל ראש ההר ולדרדר אותו בחזרה : ראשית ההיסטוריוגרפיה של החינוך בישראל רחל אלבוים דרור מאמר זה מוקדש לדיון ביקורתי בחקר תולדות החינוך העברי בארץ , המהווה ענף של חקר ההיסטוריה של היישוב והמדינה . הוא יחולק לשלושה פרקים : ראשית יוצגו המושגים שבעזרתם ננתח את התופעה הנדונה ; בהמשך תוצג סקירה ביקורתית של השלבים השונים בהתפתחות חקר ההיסטוריה של החינוך ; ולבסוף יוצעו כמה הנחות למחקר עתידי . ההיסטוריונים של החינוך בארץ ביקשו לשרת את המהפכה הציונית , שעמה הזדהו בכל מאודם , ובה בעת שאפו לכתוב היסטוריה אובייקטיבית . יצירת עבר לצורכי ההווה ולשם עיצוב העתיד היא תופעה שכיחה בשלבי גיבושה וביסוסה של תודעה לאומית ובולטת בתנועות לאומיות מודרניות . במאמר זה אבקש לבחון , בין השאר , כיצד השפיעה הזדהותם האידאולוגית של חוקרי ההיסטוריה של החינוך על כתביהם , ומה היתה מידת המודעות שלהם להשפעה זו . אין תמה בכך שגם ההיסטוריונים שהעמידו עצמם לשירות המהפכה הציונית האמינו באובייקטיביות של עבודתם ; שהרי האובייקטיביות היא האתוס המקצועי של חוקרים ואנשי מדע - הכוהנים המשרתים בקודש בעולם מחולן ומביאים את בשורת האמת שגילו . מושג האובייקטיביות על היבטיו השונים ואשליית האובייקטיביות על תעתועיה מהווים אפוא נושאים מרכזיים בדיון שלנו , ולליבונם נפנה כעת . א אף שהשימוש באובייקטיביות כאבן בוחן חד משמעית נפוץ ביותר , הרי הגדרותיה והמשמעויות שנתלו בה השתנו מתקופה היסטורית אחת לרעותה ומתחום ידע אחד למשנהו . אמנם רק במאה ה 19 החל המושג 'אובייקטיביות' לשמש במשמעותו הפילוסופית העכשווית , על פי הגדרותיו של קנט , אך הדיונים בנושא התנהלו תחת הגות
|
|