על המדינאי הרצאה בטקס קבלת פרס בן-גוריון, 18.1.1998

עמוד:5

3 היו השוגונים ( משושלת - ( Tokugawa למעשה האחרון ביניהם - שסייעו למהפכה הגדולה ביפן החדשה , באמצע המאה הקודמת , ( 1860 ) שהחזירה את השלטון לקיסר , בהציגם אותה תחת המסווה של 'החזרת עטרה ליושנה . ' כאמור , יש להבחין בין מדינאות לבין פוליטיקה מן השורה . למדינאי , כמו לרופא , צריכה להיות דעה וידיעה - לא רק על הדיאגנוזה אלא גם על התרופה הדרושה . מעבר לכך , מדינאי אינו פקיד או עובד מן השורה . נזקקים לא רק לקולו אלא בעיקר להצגת דעתו ומעבר לכך ליכולתו להוביל את תוכניתו . עם זאת , הוא רשאי , כאמור , להציג דעתו או תוכניתו באופן ובשיטה המגבירים את הסיכוי לקבלתם ; שהרי , גם השליט הטוטליטרי בדרך כלל אינו כה עליון ונישא עד שהוא יכול לוותר על הפעלת אמנות השכנוע , שהיא חלק מן הטקטיקה של המדינאי . אחת מן הבעיות הקשות בדמוקרטיה היא הנשיאה באחריות של המדינאי כלפי הציבור . המדינאי , ביחסיו עם העם , אינו עורך דין הטוען בפני בית המשפט ותו לא . הוא גם אחראי בעת בחינת מעשיו , מחדליו ומחשבותיו לתוצאות הנובעות מהם . אם הוא נכנע ללחץ ונוקט קו פלוני למרות שהוא , לפי מיטב שיקולו , בלתי נבון או מעורר פקפוק , הוא נושא באחריות להצגה מוטעית של האפשרויות הפתוחות . מזכירים למשל מדינאי אנגלי בכיר שהסתיר ספקותיו בדבר הסיכוי המעשי להטיל על גרמניה תשלום פיצויים על מעשיה במלחמת העולם הראשונה , וזאת רק מאחר שסבר כי הבעת דעה כאמור תיתקל בהתנגדות ובביקורת . התריסו כלפיו , לאחר מכן , כי אינו יכול לטעון שפעל ביושר אינטלקטואלי . אם אכן ידע טוב יותר מאחרים מה צפוי , חייב היה לומר זאת גלויות , ואם אמר את היפוכו של דבר , הרי היתה בכך החמרה של המשמעות ולא מסקנה לקולא בכל הנוגע לאחריותו . מה עוד ניתן לצפות ממדינאי ? יש בו בדרך כלל שאיפה לחיזוק ולהגברת הכוח של המסגרת המדינית , אשר בה הוא פועל , וגם אמונה ביכולת העצמית להגשים זאת . יש אנקדוטה , המסופרת על ידי ההיסטוריון היווני תוקידידס , הקשורה לתמיסטוקלס 1 : winxn ( Themistocles ) בהיות זה האחרון בחצר מלכות פרס הוצע לו לנגן בנבל . הוא השיב כי איננו יודע לנגן על כלי מיתר , אולם הוא יכול להפוך עיירה קטנה לעיר גדולה . במסגרת מלאכת החיזוק והגברת הכוח של המסגרת המדינית מצפים מהמדינאי גם להגברת הצמיחה הכלכלית . עושרה של מדינה ושגשוגה הם אמת מידה לכושר מדיני . הדוגמה לכך היא ראייתו הנבונה של יוסף במצרים - יוסף המשביר - שהתכונן לשבע השנים הרזות . המדינאי בדרך כלל אינו השרת , השותף או אף האדון של הכוחות הכלכליים במדינה , אולם עליו להיות מקורב לבעיות הכלכלה של מדינתו . Yoshinobu ( 1837-1913 ) . 3

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר