'הוא היה סבור שהסופרים יעניקו לעם את המבט ההיסטורי...'

עמוד:3

ואגב , בתקופה ההיא גם התברר לי , לאט לאט , עיוורונו של בן גוריון או חירשותו לספרות . 'ספרות יפה' לא אמרה לו שום דבר ( מחוץ לספרות נעוריו כאהבת ציון או הרומנים של המאה הי"ט , ( ספרות לא היתה בתפריט שלו . חוץ מאשר כשהיה בסיפורים ובשירים משהו פוליטי : קריאה כגון 'לעזרת העם , ' כאשר שימשו כשופר , כאמצעי גיוס , או כמעידים בעדות חיה על המעשים הגדולים . מבין הסופרים והמשוררים , שדיבר עליהם , כגון ביאליק או אלתרמן , הדגיש תמיד את האידיאולוגיה ואת הרטוריקה המגייסת שלהם , אבל גם לאלה לא התייחס הרבה כי לא הבין בהם הרבה . הם לא היו כתפריט יומו . אני מצטער . לבו לא ענה להם . יש האומרים שהיה לו גם איזה עיוורון בבני אדם , ולפעמים טעה וקירב אליו אנשים לא ראויים או ריחק אנשים ראויים , עד שכעבור זמן היתה לו מחשבה חדשה , חשבון שני , על יחסו אליהם ועל יחסם אליו . אבל את יחסו לספרות אני ראיתי . ואזכיר כאן מן הניסיון המועט שלי . כשיצא ספרי ימי ציקלג קרא בן גוריון את הספר ( אני מעולם לא שלחתי אליו את ספרי . כשם שלא שלחתי ספרים ל'גדולי העולם ; ' לא רציתי לחייב אותם . ( הוא קרא מרצונו את הספר . ויום אחד , בכנסת , שלח אלי פתק : 'הגעתי עד עמוד מאה שבעים ומשהו' ( היתה אז איזו תחרות מי הצליח לקרוא יותר . ( ... אני מצטער , הפתק הזה נעלם ממני , אולי תמצאו אותו פה בארכיון . 'אבל אני רוצה להגיד לך , ' כתב שם , 'כי החיילים שבמציאות יותר יפים מאלה שאתר , מתאר אותם ' ... ( ואני יודע שהוא האמין בזה בכל לבו - אל זה עוד אחזור מיד - ההערצה שלו , כמעט עד ביטול עצמו , אל הנוער לא ידעה גבול . אולי מפני שרבים כל כך מתו צעירים והוא היה זה ששלחם לקרב . ( ... ? זמן רב ייחסו לבן גוריון השפעה מאגית על בני שיחו . ורבים חשבו שבבואו אל הנוער יתפוס אותם ו ם בלבם ויםחוף אותם לעבר היעדים הגדולים . לא כך היה בשיח מונס . רבים נאספו ורבים שמעו את המשפט הראשון : 'נוער , קריירה או שליחות ' ? אלא שאחר כך הוסיף ודיבר עוד שעתיים ולא נשמע מהם דבר , המולה כללית , רמקול עלוב , רוח נגדית , ריחוק לבבות - וזה היה מעמד קומי טרגי ביותר . ומה שהוא חשב על הנוער לא הוכח במציאות . הוא האמין שהנוער הוא כוח ממשי . הוא לא נתן לעצמו לראות שיש בנוער גם אופי אחר . הוא לא נתן לעצמו להבחין , הוא לא הרשה שיגיעו לתודעתו עדויות סותרות שאומרות : יש בעיות . הוא דחה אותם : אתם לא רואים טוב , אתם מסתכלים במבט קטן ואתם קטנוניים , ואילו אם תביטו במבט גדול , במבט היסטורי תראו שהנוער הזה לא היה עוד כמוהו , ולא יהיה כמוהו , ועוד תיווכחו וכר . ' אין קץ לסופרלטיבים שהעניק לנוער , לצעירים שהעולם עודנו לפניהם . ושגורלם לא יהיה כגורל משה שלא נכנס לארץ הנבחרת - אלא הם יבואו והם יעשו אותה לארץ המובחרת . בעיניו סופר , עד כמה שהבינותי , היה שופר . שופר לגיוס , שופר להתריע , שופר להלהיב , שופר לניצחון . בוודאי , רבים כמוהו חושבים שזה אמנם מה שעושה הסופר . ובעוד שבעיני הסופר - הסיפורים והשירים נעשים לשם עצמם , בעיני בן גוריון , כמו בעיני כל בני דורו , סופר הוא מי שיוצר תעמולה עקיפה , מגייסת , כשהוא מנצל את כוח הרטוריקה שלו , שמקשיבים לה רבים , ושדרכה אפשר להעביר דברים , כדי שישכנעו את האנשים לטוב , ליפה , לצודק , לבונה , לציוניות , לסוציאליזם ולמה לא ,

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר