|
|
עמוד:2
שאני באמת . הם חשבו שאני מייצג דברים אחרים לגמרי . כששמו אותי ברשימה חשבו שצדו להם באיש אחד שלושה ארבעה אנשים בבת אחת : צעיר , חייל , סופר , מחנך , ועוד כהנה . הם לא ידעו שהם תפסו טיפוס אינדיבידואליסט ! אחד , בלתי שייך לשום קבוצה , בגלל טבעו הפגום , מן הסתם , שלא הולך לשום בית קפה , שלא מעורב ולא נפגש עם אף אחד מן האנשים שמדברים בהם , שהוא חולה בושה , התכנסות עצמית ומין עכבר ספרים , שספרים אצלו באים קודם לאנשים . הם חשבו שתפסו להם טיפוס קל תנועה ומרובה קשרים , מלהיב נוער ומושך אנשים , ושהוא ידבר ויחנך ויתרום ויוסיף - וכן הלאה וכן הלאה . אלא שעבר די הרבה זמן עד שידעו איזה מיקח טעות עשו . הם כולם היו שקועים אז בעבודתם ובעסקיהם והוא היה 'אאוטסיידר , ' זר , חיצוני , ושונה מהם . כל כך שונה , שני דורות לפחות היו מבדילים בינו ובין האנשים . לא דיברתי בשפתם , לא חשבתי כמותם , מן הבדיחות שלהם לא צחקתי . נדמה לי שבשנים הראשונות בכלל לא הוצאתי מלה מפי , ורק התהלכתי בעקבות ההרצפלדים למיניהם , כל אלה מבני המעלה , מן העלייה השנייה והשלישית , שלא ידעתי מה עושים אתם , לא היה לי מדריך איך ללכת אתם . הם היו בעיני מוזרים למדי , די מבדחים , אע"פ שאסור היה להגיד שהם בדיחה . לא הבינותי את היידיש שלהם , ואת מארג היחסים שלהם , ויחד עם זה , זו היתה תקופה שבה הם עשו את הדברים , וגם דברים גדולים . ראיתי את הדברים האלה , ואת האנשים האלה , ובתוכם כמובן גם את בן גוריון , מרחוק . לא נדחקתי אליו , לא הייתי ' מאנשי שלומו , ' וכשלא קראו לי - לא באתי . הריחוק הזה הלך ונמשך עד לתקופת ' הפרשה . ' וגם בימי 'הפרשה' בתחילה הייתי מבחוץ ולא ידעתי כלל מי צודק כאן בריבו , ומה בדיוק קרה כאן . אבל כשהתברר לי , נכנסתי בכל רמ"ח ושס"ה . אני חושב שמבני כל הדורות ההם אולי אני האחרון שנשאר עם ההכרה שבן גוריון אכן צדק בריבו . נשארתי כמין מוהיקני אחרון במלחמה אבודה . ראיתי אז שיש פר , עניין עקרוני , ועל זה אני רוצה לדבר . כידוע , כל אדם ואדם תמיד הוא גם קצת עיוור למשהו וקצת חירש . וכשהוא אדם גדול עיוורונו וחירשותו נעשים לעתים מסוכנים . גם בספקטרום של ראייתו הגדולה של בן גוריון היו כתמים שחורים שהוא לא הבחין בהם . ואת החירשות והעיוורון הזה ניצלו יריביו הפוליטיים , אלה שחשבו שהוא מלך , ומלך עקרונית לא יכול להיות הצודק . או מלך או צודק . ושהוא באותו הרגע כבר לא היה מלך , לא ראו רבים , וכך הוא נשאר צודק אבל לא מלך . חשבו שהוא , מכוח מעמדו , מכוח מעשיו , מכוח הכריזמה העצומה שהיתה לו - הולך לעשות כעת דבר בלתי צודק , ושאינו אלא רק מתעמר באמת ובמשפט כשהוא תובע מהם לעשות משפט אמת - עמד אז לפניהם אדם במדרון , וגם הכריזמה שלו היתה הולכת ונגמרת . והם לא האמינו לו שהעניין שלו היה באמת התביעה לצדק , ואז , דווקא ברגע הזה , נקשרו פתאום בינינו קשרים , דווקא כשהיה מלך נרדף , המלך ליר הבודד , בודד בין חבריו . התחלתי להכיר אותו אז יותר מקרוב , התחלתי להתעניין בו מקרוב . אבל גם אז - לא יותר מדי . לא נדחקתי אליו , לא הייתי קרוב מדי , ורק כשהזמינו אותי באתי , ורק לפעמים , אבל נדמה לי שבחושים מחודדים ראיתי אז דברים שאחרים אולי לא שמו לב אליהם .
|
|