|
|
עמוד:323
הדעה — שעליה נסמכו בפרק הקודם כדי להתיר ולעודד את טיפוח הגוף כחלק מעבודת ה' ונתפסה כעמדה אנושית נגד מידת הקדושה התובעת התנזרות מערכי הגוף — נהפכת כאן לעמדה המייצגת את ממד הקדושה ונוגדת את העמדה האנושית , המבקשת לבטל את ההבדלים בין בני אדם ולכבד את בעלי המוגבלויות ככל האדם . הבעיה מוכרת גם בחברה הכללית , שמצד אחד מייקרת ומחשיבה עד מאוד את היופי ואת המראה הגופני , ומן הצד האחר דורשת באדיקות יחס שוויוני לבעלי מום ובעלי מוגבלויות . יש לומר שאכן " אלו ואלו דברי אלוהים חיים : " הן העמדה הרואה ביפי הגוף ובתפארתו טעם לשבח , והן העמדה המבקשת למקד את המבט האנושי בערכו הרוחני והשכלי של האדם ולא במצבו הגופני , יש להן אחיזה בנפש האדם ובעולם הערכים שלו , ועל כן הצהרות כוללניות אינן יכולות להציע פתרון למתח הקבוע והמתמיד , אלא רק הכרעות מעשיות המאזנות באופן ראוי בין שתי המגמות . חירש : שינוי במעמד האישי על פי דיני המשנה והתלמוד החרש אילם נחשב חסר דעת , פטור מן המצוות ואינו יכול להוציא אחרים במצוות כמו הקטן והלקוי בשכלו . מכיוון שכך לא יכול היה החירש אילם להשתתף באופן פעיל ברוב העשייה החברתית , הכלכלית והדתית בחברה : לא לקדש או לגרש אישה , לא לחלוץ ולא לייבם , לקנות או למכור , ולכן גם לא יכול היה להיות שותף בפעילות הכלכלית בכלל . מעמדם של בקהילותיהם" ( שהם שטיינר , תשס"ח . ( I על היחס לבעלי מוגבלויות בימי הביניים ראו בחיבורו היחס החברתי לאדם החריג בחברה היהודית באירופה בימי הביניים ( שהם שטיינר , תשס"ב ;( וכן בספרו חריגים בעל כרחם : משוגעים ומצורעים בחברה היהודית באירופה בימי הביניים ( שהם שטיינר , תשס"ח . ( II בעניין כוהן בעל מום בזמננו ראו שולחן ערוך , אבן העזר ה , א , בדין כוהן שמומו באברי הזרע ופסול מלבוא לקהל ; בדברי הבית שמואל וחלקת מחוקק , שם , סעיף קטן א , וראו תשובתו החד משמעית של המשנה הלכות ( רבי מנשה קליין , אדמו"ר מאונגוואר , ניו יורק וירושלים , המאה העשרים ) נגד חכם אחד ששגה לטעון שכוהן בעל מום יצא מכלל דיני כהונה . עוד ראו התייחסויות לנושא בעת החדשה במאמרים שנלקטו בקובץ שערכו שלמה נס וצביה שיף , אהבת האדם וכבוד הבריות ( נס ושיף , . ( 2006
|
|