פרק ט שוויון במבחן: מדרג חברתי

עמוד:322

דכתיב : " קרוב ה' לנשברי לב" ( תהלים לד , יט , ( " הרופא לשבורי לב" ( תהלים קמז , ג , ( " ואת דכא ושפל רוח" " להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" ( ישעיה נז , טו , ( " לב נשבר ונדכה" ( ויקרא רבה ז , ב . ( הדרשה מצביעה על קונפליקט בין שני ערכים . בעולם ההייררכי של ה"קדושה" בעלי מום נחשבים נחותים לעומת בעלי שלמות גופנית . " בעל מום" פסול לעבודה במקדש , כשם שאין ראוי להגיש לפני הא ל מנחה שאינה שלמה . הדבר קשור עם תפיסת גוף האדם כצלם אלוהים . כנגד זאת עמדת צלם אלוהים , הרואה באישיות את עיקרו של האדם ומחשיבה את מעלתו של האדם בשל תכונותיו הרוחניות , מתקשה לקבל את פסילת בעלי המום לעבודת המקדש , ותוהה — הלוא הבורא מעוניין בלבו של האדם ולא ביפי תוארו . המפרשים התחבטו בשאלת הסתירה הרעיונית והציעו מגוון של פתרונות . בשדה ההלכה לא נדרשו לשאלות מעשיות בתחום הקורבנות מאז חרב בית המקדש , אבל השאלה מצאה מקום בהקשרים אחרים כגון בהלכות תפילה ונשיאת כפיים בבית הכנסת . רש"י הורה שכוהן בעל מום עולה לדוכן , זכאי לכל הזכויות וחייב בכל החובות של כוהן רגיל ( שו"ת רש"י , קע . ( בעל המגן אברהם נזקק לדרשה בוויקרא רבה בהסבירו מדוע בעל מום כשר וראוי לשמש שליח ציבור : " מי שנפלו זרועותיו מותר להיות ש"ץ , שדרך הקב"ה להשתמש בכלים שבורים , כדאמר במדרש" ( מגן אברהם לשולחן ערוך , אורח חיים נג , ח . ( לעומת זאת הוא מציע " ויראו שלא יהיה ש"ץ טיפש , " זו מסקנתו מההנחה שהערך החשוב אינו שלמות הגוף אלא רוחו ותבונתו של האדם . בהמשך דבריו הוא מצטט את דברי הזוהר : " אבל בזוהר אמור עמ' קע"ג איתא דהא דהקב"ה משתמש בכלים שבורים היינו דכא ושפל רוח , אבל מי שיש בו מום הוא פגום . עיין שם שהאריך בזה , ולכן כהן בעל מום פסול לעבודה ואם כן גם בש"ץ יש ליזהר . " 352 פסק המגן אברהם ( ר' אברהם גומבינר , פולין , המאה השבע עשרה ) בדבר כוהן בעל מום כשליח ציבור , על פי המהרש"ל בחולין ותשובת המהר"ם מרוטנבורג ( גרמניה , המאה השלוש עשרה . ( התשובה נדפסה בשו"ת מהר"ם ( דפוס קרימונה , רמט . ( לאחרונה נמצא נוסח שלם של תשובה זו בכתב יד , ואפרים שהם שטיינר דן בו בהרחבה במאמרו "בין המנהיג לחריג : גישתם של מנהיגים יהודים באשכנז בימי הביניים לחריגים

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר