|
|
עמוד:311
יעשו דרך בקשה [ ינסו לפייס ביניהם , [ " נטולה אני מן היהודים" יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים [ יפר את נדרה בחלק הנוגע לו , ותהיה מותרת לחיות אתו , והנדר יחול רק בנוגע לשאר היהודים ] ( משנה , נדרים יא , יב . ( המשנה מכילה שני חלקים , משנה " ראשונה" ומשנה " אחרונה , " המשקפים שתי מגמות מנוגדות . המשנה הראשונה מקנה לאישה זכות לדרוש גירושין ולכופם על הבעל בשלוש עילות עיקריות : בטענה שנאסרה לו , בטענה שהוא אינו מתפקד כראוי בתחום האישות , או בדרך של נדר האוסרת את עצמה עליו . חלקה השני של המשנה משקף " משנה אחרונה , " תקנה של חכמים שביטלה את ההלכה הקדומה . תקנה זו נועדה למנוע את הזכות הרחבה של הנשים לתביעת גירושין . הסיבה לכך , המפורשת במשנה עצמה , היא החשש שנשים ישתמשו בתירוצים הללו כדי לפרק נישואין בנקל . שימורה של ה"משנה הראשונה" אינו נועד לתיעוד היסטורי בלבד , אלא הוא מצביע על היסוד הקדום בהלכה , שגם אם נדחה למעשה , עדיין יש לו קיום בתודעה וגם בצירופי מקרים מעשיים . קדושת חיי הנישואין והרצון לייצבם הם גורם חשוב בדיני המשפחה ובמגבלות המוטלות על אחד מבני הזוג המבקש להתגרש . כדרך שצמצמו את זכות האישה לתבוע גירושין , כך צמצמו גם את זכותו של הבעל לכפות גירושין על אשתו ( שולחן ערוך , אבן העזר קיט , ו . ( אי הסימטריה בין האיש לאישה בדיני הגירושין מקורה גם היא בעולם הקדושה ולא בעולם הזכויות . כאשר האישה יוזמת תביעת גירושין , קדושת הנישואין מטה את הכף לכיוון החשש " שמא עיניה נתנה באחר" ושמא הגט שייתן הבעל לא יהיה תקף כי לא יינתן ברצון הבעל . עם זה ההתחשבות בכבודה של האישה ובצערה מטים את הכף לאפשרות של כפיית הגט על הבעל , מכיוון שהאישה אינה " כשבויה שתבעל לשנאוי לה" ( רמב"ם , הלכות אישות יד , ח . ( מתוך כך יש מצבים שבהם כופים על הבעל לגרש את אשתו ועוקפים את בעיית ההסכמה שלו בדרך של " כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" או על ידי הפקעת הקידושין . 343 אם זינתה תחתיו ברצון , נאסרה לו — אבל אז אינה נוטלת כתובתה . אם נאנסה — לא נאסרה לו . לכן מפרשים את המשנה במקרה של אשת כוהן , שגם אם נאנסה נאסרה לבעלה ( כך פירש הרמב"ם בפירוש המשנה , וכך פירש ר' עובדיה מברטנורא . (
|
|