|
|
עמוד:305
פרק ז הזכות לנישואין במבחן בכלל הערכים האנושיים היסודיים , האוניברסליים , הנגזרים מפרשת הבריאה קיים הערך וקיימת הזכות של האיש והאישה לנישואין , להקמת משפחה ולהולדת ילדים . ערך זה אינו עולה תמיד בקנה אחד עם דרישות הקדושה . המגבלות חלות על איסורי עריות , על מקרים של פסולי חיתון או בעיות יוחסין כדוגמת איסור נישואי כוהן וגרושה . ההלכות הקפדניות של גיטין , ייבום וחליצה , החששות מפני טעויות באיסורי עריות בשוגג או במזיד — כל אלה יוצרות בעיות של עגינות ומכשולים אחרים בפני חופש הנישואין . פסיקת ההלכה אינה רשאית להתעלם מן הזכות האנושית הבסיסית לחיי אישות ולמימוש ערך הנישואין , ולכן אמורה להציע פתרונות המאזנים בין הערכים למיניהם — בכל מקרה ונושא לגופו . בפסקאות הבאות נבחן כמה דוגמאות אופייניות . בין "ודבק באשתו" ל"פרו ורבו" יש לזכור שבעצם הזכות לנישואין כלולים שני ערכים שאינם עולים בהכרח בקנה אחד . היבט אחד של הזכות לנישואין נגזר מהתיאור של בריאת האישה בפרק ב בבראשית : " לא טוב היות האדם לבדו , אעשה לו עזר כנגדו , " " ודבק באשתו והיו לבשר אחד . " פסוקים אלה הם ביטוי לערכה של הזוגיות והאינטימיות . לצד זה קיים גם הערך של " פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" כמשימה שהוטלה על המין האנושי , ולמימושה נדרשים נישואין . באופן אידאלי שני ערכים אלו עולים בקנה אחד ומשלימים זה את זה . ואולם במקרה של עקרות יש התנגשות בין שני הערכים . בשולחן ערוך נפסק שלאחר עשר שנים של עקרות חובה להתגרש בהנחה שבנישואין שניים הבעיה עשויה להיפתר . הרמ"א חלק על השולחן 337 יש לזכור שמימות התלמוד ועד ימי השולחן ערוך ואחריו לא ניתן היה לבדוק רפואית מי ומה הם הגורמים לעקרות , ולכן הפתרון היחיד שבא בחשבון היה נישואין אחרים , שבהם יכול היה לפחות אחד מבני הזוג להיפקד בזרע של קיימא .
|
|