|
|
עמוד:240
הדקדוק ביוחסין נותר ערך חשוב בכל הדורות , וקיים גם כיום . הוא משפיע מאוד על קיומם של פערים חברתיים במדינת ישראל , על קשיי הקליטה של מעגלי העולים בתקופות שונות , על השתלבותן החברתית של קבוצות עולים ועל היחסים בין העדות בישראל . למרות הרצון הכן להגיע לידי השתלבות , שיתוף ואחדות מלאים במדינת קיבוץ הגלויות , לא בנקל אפשר להיפטר מן המסורות הבדלניות והיחסניות הטבועות בשורש הקיום היהודי מאות דורות . מעגלי הקדושה — כוהנים כנגד פגומי היחס מופיע חוסר השוויון גם בקוטב האחר , של המיוחסים שבעדה , הכוהנים : וקדשת › כי את לחם א להיך ה › א מקריב קדש יהיה לך כי קד › ש אני ה' מקדשכם ( ויקרא כא , ח . ( התואר קדוש ניתן לבני אדם בעם ישראל בלבד . אמנם " כל העדה כולם קדושים" כמו שקבע קרח , אבל שלא כדבריו , בתוך עם ישראל יש מדרגות של קדושה . שבט לוי נבחר לשרת במקדש , ומתוכם נבחרו הכוהנים לקדושה יתרה . משום כך הוטלו עליהם חובות ומגבלות וניתנו להם זכויות מסוימות . הם לא זכו לקבל נחלה בארץ ישראל כשאר השבטים , וכנגד זאת הם זכאים לקבל תרומות ומעשרות מן היבול של הישראלים , נוחלי הארץ . המגבלות על הכוהנים נוגעות גם לתחום הנישואין והאישות , והן קיימות עד היום , אף שהכוהנים אינם משרתים עוד במקדש . ההתנגשות בין זכויות היסוד של הנישואין ובין איסורי הכהונה היא דוגמה אופיינית לצמצום הזכויות הנוצר על ידי מושג הקדושה גם כלפי פרטים , כך שקדושת הכהונה מערערת על ערך השוויון אפילו בתוך עם ישראל . הזכויות היתרות המוקנות לכוהנים וגם החובות המוטלות עליהם אינן נתונות לבחירתם ומגבילות את חופש העיסוק , שכן הם נדרשים להיות פנויים לעבודת המקדש והחינוך ; את חופש התנועה , באשר עליהם להימנע מלהיכנס למקום שיש בו טומאה , ובכלל זה לצאת מן הארץ ! ואת חופש הנישואין שלהם , למשל באיסור החל עליהם לשאת גרושות .
|
|