|
|
עמוד:225
בעקבות מאמרו של ריש לקיש מובא מאמר של רבי יוחנן המקביל לאיסור שמירת השבת גם את האיסור לעסוק בתורה : ואמר רבי יוחנן : נוכרי שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר " תורה צוה לנו משה מורשה" — לנו מורשה ולא להם ( סנהדרין נט , ע"א . ( גם פשט לשונו של רבי יוחנן אינו אוסר על הגוי לקיים מצוות , אבל מכאן כבר אפשר להסיק שהתורה כולה , ולא רק לימודה , מיוחדת לעם ישראל ולא לאומות העולם . מכאן גזר הרמב"ם הלכה כללית בעניין מקומן של אומות העולם בכל הנוגע לתורה ולמצוות : גוי [ כך נוסח כתב היד , בדפוס : " עכו"ם [ " שעסק בתורה חייב מיתה , לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד , וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול , אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה , ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו , כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן , אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות , או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע , ואם עסק בתורה , או שבת , או חדש דבר , מכין אותו ועונשין אותו , ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג . בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר , אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה , ואם הביא עולה מקבלין ממנו , נתן צדקה מקבלין ממנו , ויראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל , הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו , אבל העכו"ם שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם ( רמב"ם , הלכות מלכים י , ט-י . ( ראיית השבת כתרומתה הברוכה של היהדות לעולם ראו בין השאר בספרו של אברהם יהושע השל , השבת ( השל , . ( 2004
|
|