|
|
עמוד:171
איסור ברכת השם קיימת דרישה שלא לקלל את אלוהי ישראל . על מקומה של דת ישראל ואלוהי ישראל אין אנו דנים בהקשר זה , והיא תידון בשער הבא בהרחבה . את הדרישה לא לקלל את אלוהים אפשר להסביר כדרישה של כבוד וסובלנות בסיסית כלפי דעותיו ואמונותיו של הזולת . ארבע המצוות המוסריות ארבע המצוות המוסריות שייכות למוסר הטבעי שתואר בפרקים הקודמים . הן כוללות איסור רציחה , איסור ניאוף , איסור גזל ואיסור אכילת איבר מן החי . מקורם של איסורים אלה בתפיסת הזכויות הבסיסיות של סיפור הבריאה . איסור רציחה מקורו בזכות החיים ובהיות האדם נברא בצלם אלוהים , איסור ניאוף מקורו בערך היסוד של הנישואין וכינון המשפחה , איסור הגזל מקורו בזכות הקניין , ואיסור אכילת איבר מן החי יכול להתפרש כהיבט של חובת האחריות של האדם כלפי שאר הנבראים . כל אחת משלוש המצוות הראשונות מקבילה ליותר ממצווה אחת מתוך התרי"ג . בתוך " לא תנאף" כלולה רשימה של העריות האסורות , שכל אחת מהן נמנית בפני עצמה במניין התרי"ג . באיסור הגזל כלולה מערכת משפטית ענפה , ובאיסור הרציחה נכללים כל פרטי המשנה של איסור זה . אף על פי שבכך אנו מגדילים מאוד את היקף המצוות הכלולות בשבע מצוות בני נח , אין בכך כדי לעולם בשורה שמעבר להשגה האנושית הטבעית . על כך נרחיב בחלקים הבאים של חיבורנו . 217 הרב יהודה עמיטל סבור שהתפתחות תרבותית של העולם בתחום המוסר הטבעי מחייבת את עם ישראל , גם אם קיבלו עליהם מעבר לז' מצוות . המצוות של עם ישראל הן קומה נוספת על גבי הקומה הבסיסית של המוסריות האנושית , המחייבת גם את ישראל , עוד קודם לחיוב המצוות ( עמיטל , תשס"ב . ( נראה שמכיוון שהגויים אינם נדרשים להאמין באלוהים , המושג " צלם אלוהים" אינו יכול להתפרש כפשוטו . ואמנם בלאו הכי הוא אינו מתפרש כפשוטו , שהרי גם מאמיני הייחוד אינם מקבלים שיש לו צלם ודמות . האם ייתכן לכונן מערכת של עקרונות חוקיים ומשפטיים על בסיס המושג " צלם אלוהים" בהיעדר אמונה באלוהים עצמו ? שאלה זו חורגת ממסגרת הדיון כאן ועוד חזון למועד .
|
|