|
|
עמוד:157
איסור זה אלא גדר להגנה ולשמירה , אך אינו איסור מהותי ; שהרי דווקא חכמי ישראל וגדוליו בכל הדורות הכירו ולמדו באופן שיטתי אמונות אחרות , התמודדו עמן ולפעמים אף אימצו מהן רעיונות : "חכמה בגויים תאמין" ( איכה רבה ב . ( חופש הביטוי בד בבד עם חופש המחשבה יש בתורה גם חופש ביטוי רחב ביותר . אין איסור לבקר ולהביע דעות , אלא אם הן פוגעות בזולת או בסדר הציבורי . דיבורים של פגיעה בזולת כדוגמת קללות , רכילות , לשון הרע ואונאת דברים נאסרו בשל הפגיעה בכבוד האדם הנפגע מכך , אך אין איסור לומר דברי ביקורת באופן שאינו פוגע , גם על גדולי האומה . התנ"ך אינו נמנע מלהציג ביטויים חריפים מאוד של פולמוס וביקורת אף על אלוהים עצמו מפיהם של צדיקים דווקא : מתפילת אברהם על סדום ועד ביקורתו החריפה מאוד של איוב . עם זאת הסתה והדחה לעבודה זרה אסורות ונענשות בחומרה . ביקורת השלטון עיון שטחי בסיפורי התורה עלול להביא לידי המסקנה המוטעית שביקורת על המנהיגות הדתית והמדינית אסורה : המרגלים שחלקו על ההיגיון שבכיבוש הארץ 194 מצוות לא תעשה " לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ( במדבר טו , לט ) היא חובה אישית ופרטית , שהחברה אינה יכולה לשלוט בה או להעניש עליה כל עוד אין היא מיתרגמת לעברות מעשיות . בהקשר זה יש לדון בשאלת הלגיטימיות של צנזורה מצד אחד , והגבולות הלגיטימיים של הפרסום והשיווק מן הצד האחר . ניסיונה של החברה לשלוט שליטה מלאה במראה העיניים ובהרהורי הלב הוצג בספרו של ג'ורג' אורוול 1984 כאחת משאיפותיו של השלטון הטוטליטרי . שאיפה זאת היא אחת מסכנותיה של המודרניות החילונית לא פחות מהחברה הדתית המסורתית , ובעידן תקשורת ההמונים היא עלולה להופיע גם בחברות ובמשטרים ליברליים למדי . ראו פרק י : " חופש הדיבור" ופרק יא : " חופש הדעה" בספרו של חיים כהן זכויות אדם במקרא ובתלמוד ( כהן , תשמ"ט , ( וכן במאמרו " על חופש הדעה והדבור במסורת ישראל" ( כהן , תשנ"ב . ( עוד ראו : אביעד הכהן , " המשפט העברי וחירות הביטוי : על עקרונות חופש הביטוי ומגבלותיו במשפט העברי" ( הכהן , תשס"ה , ( I ובמאמרו המקיף שלאחר מכן ( הכהן . ( 2007 195 דברים יג , ז–יב . רמב"ם , ספר המצוות , לא תעשה טו ; הלכות עבודה זרה ה .
|
|