|
|
עמוד:128
לא יבוזו לגנב כפי שהוסבר בפרק הקודם , העוני הוא חרפה ופגם מהותי בכבוד האדם . התנגשות בין ערך הכבוד ובין ערך הקניין מתרחשת כאשר זכות הקניין מופרת בדרך של גנבה ממש או קרוב אליה על מנת להתמודד עם חרפת הרעב : לא יב › ז › לגנב כי יגנ › ב למלא נפש › כי ירעב : ונמצא , ישלם שבעתים ; את כל ה › ן בית › יתן ( משלי ו , ל-לא . ( הפסוק בספר משלי מציג את הדו ערכיות של היחס אל הגנב הרעב . מצד אחד " לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו" מביע מידה מסוימת של סלחנות או סובלנות כלפי הרעב . עם זאת הוא מזהירו כי כאשר ייתפס ישלם שבעתיים , ולא ימחלו לו . רב אמר לרב כהנא תלמידו : " פשוט נבלה בשוק וטול שכר , ואל תאמר כהן אני ואדם גדול אני , ובזוי הדבר בעיני" ( פסחים קיג ע"א . מתורגם לעברית . ( לא רק שאין לעני רשות לגנוב , אלא אפילו ההצטרכות לבריות יש בה גנאי ועדיף לעסוק בכל מלאכה , אפילו היא בזויה , מאשר לרדת לקלון של הצדקה , או חמור ממנה , לעברת הגנבה . נראה שבמושג הקלון שבעוני גופו יש מתח פנימי . הפסוק במשלי אינו קובע שמותר לגנוב , אבל מבין לנפשו של הגנב הרעב , להבדיל מן הגנב המושחת , הגונב כדי להעשיר ולהרבות מותרות . ואולם בסופו של דבר גם הגנבה היותר מובנת , זו שמקורה בחרפת רעב , אינה לגיטימית . סופו של הגנב שייתפס ואז " ישלם שבעתיים . " אין בתורה תמיכה ברעיון של רובין הוד הגוזל מן העשירים ונותן לעניים . יתר על כן , אין אפילו תמיכה בסוציאליזם גס , הנוטל מן העשירים את ממונם כדי לחלקו בשווה עם העניים . עם זאת גם קפיטליזם קיצוני אין לו מקום . מצוות צדקה ודיניה של קהילת הרווחה הם ויתור הכרחי על זכות הקניין , שנועד לאפשר את זכות הקיום בכבוד של כל אחד ואחד מן הציבור . לשם כך מוטלת על הפרט חובת הצדקה , ועל הציבור חובה להטיל מסים ולגבותם , מתוך הפרה של "זכות הקניין , " לשם מימוש הערך של "כבוד האדם . " 156 עוד על התפיסה הכלכלית שאפשר ללמוד מתוך דיני הצדקה במשפט העברי ראו אצל פורת , תשס"ב . ועוד ראו מאמרים בקובץ בעריכתם של איתמר ברנר ואהרן אוריאל לביא , על הכלכלה ועל המחיה : יהדות חברה וכלכלה ( ברנר ולביא , תשס"ט . ( עיינו
|
|