|
|
עמוד:109
היזק ראייה — פגיעה בפרטיות בתלמוד יש מחלוקת אם " היזק ראיה שמו היזק" ( בבא בתרא ב ע"ב–ג ע"א , ( כלומר אם יש להחשיב את ההסתכלות לתוך הרשות הפרטית של הזולת כנזק בפני עצמו , המחייב התייחסות משפטית , כגון הזכות לדרוש מן השכנים להציב מחיצה להצנעה בחצר . גם הסוברים שאינו היזק מודים שאין להתיר מצבים שבהם אדם יכול לצפות באופן קבוע לתוך רשותו של חברו , בוודאי כשהוא עושה זאת בלי שחברו ידע זאת ויוכל להסתתר מפניו . יש אומרים שאסור לאדם לעמוד ולהציץ אל חצר חברו ולתוך ביתו אפילו אם הוא עומד ברשות הרבים והפתח פתוח . ויש המחמירים אף יותר : שלא יעמוד בשדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה או בכרם חבירו בשעה שהוא מלא ענבים , ושלא יתן בו עין הרע . ומכאן שלא יראה אדם בממון חבירו בשעה שעושה משא ומתן שלא יבא לידי חימוד או קינאה או עין הרע ( דרשות מהר"ח , אור זרוע , סימן ג . ( הטעמים המורחבים של האיסור מתייחסים לנזיקין מתחומים שונים , אבל נראה שהגרעין היסודי של הלכות היזק ראייה הוא זה שהסביר רבי יוחנן : צנעת הפרט כזכות יסודית של כבוד האדם . רכילות מובן מאליו שאם יש היזק בראייה ולאדם יש זכות טבעית להצניע את עצמו ואת מעשיו , יש לו גם זכות למנוע פרסום מעשיו ברבים אם אינו חפץ בכך . את איסור הרכילות אפשר לראות כתולדה של הזכות הבסיסית לצנעת הפרט , אם כי חכמים , בעקבות המקרא , הסמיכו את איסור הרכילות גם לזכות הבסיסית לחיים : 124 שולחן ערוך , חושן משפט קנד , ג ; סמ"ע ( ספר מאירת עיניים , ( סעיף יד ; נתיבות המשפט ( ר' יעקב לורברבוים , פולין , המאה התשע עשרה , ( סעיף יח . 125 אליהו ליפשיץ , " היזק הראיה וצנעת הפרט : הזכות לפרטיות במשפט העברי ובמשפט המדינה" ( ליפשיץ , 'א תשס"א . (
|
|