|
|
עמוד:99
עם העברים הנצים במצרים ש"אפילו המרים יד על חברו נקרא רשע" ( סנהדרין נח ע"ב . ( בתלמוד נחלקו חכמים אם מותר לאדם לחבול בעצמו . הרמב"ם פסק שהאיסור הוא בין לחבול באחרים ובין לחבול בעצמו , ויש אומרים שאסור לו אפילו לצער את עצמו . פגיעה פיזית באדם , גם אם אינה גורמת לו סבל גופני , אלא רק בושה , אסורה ומחייבת תשלום פיצוי על הבושת שנגרמה לו . בכלל המעשים הללו המשנה מונה את " תוקע באוזנו , " סטירה , צרימה באוזן , תלישת › ער , יריקה ופריעת ראש האישה . גם הכאה קלה בגב היד , ואפילו באמצעות דף נייר , תיחשב פגיעה בכבודו של אדם בנסיבות מסוימות . מובן מאליו שמעשים של הטרדה מינית , מילולית או פיזית , נכללים באיסור הפגיעה בכבוד האדם . האיסור להכות ולחבול בזולת קיים גם באופן עצמאי בלי הנימוק של הבושה הנגרמת , וקיים גם במקום שאינו גורם בושת למוכה . יתר על כן , האיסור לחבול בגוף האדם מוטל על האדם גם בנוגע לגופו שלו , שכן כבודם של האדם וגופו אינו נובע רק מדעתו ומרגשותיו אלא מהיותו צלם אלוהים . האחריות לשמור על כבודו של צלם אלוהים היא אפוא חובה המכוונת גם כלפי גופו שלו . עם זה מקובל לפסוק שאדם רשאי לחבול בעצמו כאשר הוא מפיק מכך תועלת כגון 101 על חובל בעצמו ראו בבא קמא צא ע"ב . על איסור הכאה ואיסור חבלה : משנה , בבא קמא ח , ו ; סנהדרין נח ע"ב , ומקבילות ; רמב"ם , הלכות חובל ומזיק ה , ב ; שולחן ערוך , חושן משפט תכ , א . 102 משנה , בבא קמא ח , ו 103 תוספתא , בבא קמא ט , לא . 104 אף שבהלכה יש יסודות מוצקים להניח עליהם את איסור ההטרדה — בהלכות נזיקין , מדין בושת וכנגזרת של מושג הכבוד — במחשבה המשפטית המודרנית התפיסה שהטרדה מינית אסורה בשל פגיעה בזכויות היסוד של כבוד האדם וחירותו נחשבת חידוש משנות השישים בארצות הברית . אף שגם קודם לכן היו איסורים וחקיקה בהקשר זה , לא יוחסה לה עוצמה דומה כל עוד לא פותחה בכלים משפטיים הולמים . ראו מאמרה של אורית קמיר , “ Dignity , Respect and Equality in Sexual Harassment . ( Kamir , 2003 ) Law : Israel’s New Legislation"
|
|