|
|
עמוד:84
כאמור לעיל , גם אין חובה על האדם עצמו לסכן את חייו למען הצלת חברו , אף כי מותר לו לעשות זאת . הדיונים הפנים הלכתיים המתקיימים בנושא זה סובבים סביב שני מוקדים : מה מידת המחויבות המוסרית של אדם לתרום מגופו — החל בתרומת דם וכלה בתרומת איברים — לזולתו בהתחשב גם במידת קרבתו ואחריותו כלפי הזולת , בהנחה שהתביעה המוסרית עולה כשמדובר בקרוב משפחה מדרגת קרבה גבוהה יותר ; וכן מה מידת הרשות הניתנת לאדם המבקש לתרום לעשות זאת , ועד כמה הוא רשאי להסתכן בכך . פגיעה בחיים למען איכות החיים בסעיפים הקודמים עסקנו בהתנגשות שבין הצלת חייו של אדם אחד ובין הצלה של חיי זולתו . בפרק זה נבחן מצבים הנוגעים להתנגשות בין ערך החיים ובין ערך " איכות החיים" של האדם עצמו . בין החיים ובין המוות מצויים מצבי חיים שבהם האדם מעיד על עצמו "טוב מותי מחיי" ( יונה ד , ג . ( התאבדות במקורות חז"ל ובספרות העוקבת להם יש התנגדות חריפה להתאבדות , בשל ההנחה שהבעלות או האחריות על החיים אינה נתונה בידיו של האדם , אף לא על חייו שלו . ובמילים אחרות — ערך החיים גובר על ערך החירות האישית : המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו ואין מספידין אותו , אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים ( רמב"ם , הלכות אבל א , יא . ( 81 ראו מאמרו של מיכאל ויגודה " תרומת איברים מן החי והמסחר בהם" ( ויגודה , ;( 2003 מאמרו של הרב חיים דוד הלוי , " השתלת איברים מן החי ומן המת בהלכה" ( הלוי , ;( 1983 ועוד ראו שו"ת דברי יציב ( ר' יקותיאל הלברשטם , אדמו"ר מצאנז קלויזנבורג , פולין , ארצות הברית וישראל , המאה העשרים , ( חושן משפט עט . בדיונו המקיף בשאלה אם חובה לתרום דם להצלת חולה בעל סוג דם נדיר הדיון מסתעף לדיון כללי בחובה לסכן את חייו כדי להציל את חברו . ראו גם את מאמרו של הרב שאול ישראלי " תרומת איברים מאדם חי" ( ישראלי , . ( 1996
|
|