|
|
עמוד:80
אונס ההיתר ליטול את חייו של אדם מתרחב לא רק למקרה שהוא מסכן חייו של אחר , אלא גם במקרה של אונס לעברת עריות . התורה משווה אונס לרצח מבחינת חומרת העברה כלפי הזולת , ולכן מותר ואף חובה להציל מפני אונס בנפשו של הרודף : ואם בשדה ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה › מת האיש אשר שכב עמה לבד : › ולנער לא תעשה דבר אין לנער חטא מות כי כאשר יק › ם איש על רעה › › רצח › נפש כן הדבר הזה : כי בשדה מצאה צעקה הנער המארשה ואין מ › שיע לה ( דברים כב , כה-כז . ( אחד הרודף אחר חבירו להרגו , או רודף אחר נערה מאורסה לאונסה , שנאמר : כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה , והרי הוא אומר " צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה , " הא יש לה מושיע מושיעה בכל דבר שיכול להושיעה ואפילו בהריגת הרודף . והוא הדין לשאר כל העריות ( רמב"ם , הלכות רוצח ושמירת הנפש א , י . ( ההשוואה של אונס לרצח מוסברת בשני אופנים . היבט אחד הוא שהפגיעה באישה דומה לרצח , וההיבט האחר הוא שייתכן שהאישה תנסה לעמוד על נפשה והאונס ייהפך לרצח . כל אנס הוא במובן מסוים " גנב הבא במחתרת" ולכן מותר להצילה בנפשו . ( בלס , תשס"ז , ( דן ביחס שבין דין הבא במחתרת לדין רודף , ובזכות ההגנה העצמית במשפט העברי והכללי . 75 המשנה מבחינה בין הרודף אחרי הנערה המאורסה ואחרי הזכר , שמצילים אותם גם במחיר הריגתו , ובין הרודף אחרי בהמה לרבעה , מחלל שבת ועובד עבודה זרה , שאין מצילים אותו בנפשו . משמע , שאין רשות להרוג אדם כדי למנעו מעברה , אלא רק כאשר הוא פוגע בזולת . עם זאת המשנה לא מנתה את הרודף אחרי פנויה או אחרי אשתו המותרת לו לאנסה , ומשמע שאין היתר להרוג כדי למנוע אונס במקום שאין בו עברת עריות חמורה . אך מדברי הרדב"ז עולה שמצילים בנפשו גם מפני הרודף
|
|