|
|
עמוד:77
והרודף למסור ממון חבירו ביד אנס , השוו חכמים לרודף אחרי גופו להרגו [ ... ] כיון שנפל ביד אנסין , אין מרחמין עליו . נוטלין [ האנסים ] היום מקצתו ( של ממון האדם , ( ולמחר כולו , ולבסוף מוסרין אותו והורגין אותו , אולי יודה שיש לו ממון יותר . הילכך הוה ליה רודף [ לפיכך הרי הוא רודף , [ וניתן להצילו בנפשו ( שו"ת הרא"ש , כלל יז , סימן א . ( בקהילות ישראל בגולה החשיבו את מי שמלשין על יחידים או על הקהילה לפני השלטון , ולו בענייני ממון בלבד , לרודף . החילו עליו את היתר ההריגה מכיוון שההנחה הייתה שהמסירה עלולה להתגלגל מגרימת נזק ממוני לאיום ממשי על חייו של הנמסר או על הקהילה כולה . קהילות ובתי דין הפעילו את דין מוסר הן במקומות שבהם לא הייתה סמכות שיפוט אוטונומית הן בהיעדר סמכות לבית הדין לשפוט בדיני מיתה , שכן הלכה זו אינה שייכת לדיני עונשין , אלא להלכות הצלה הנתונות בידי כל אחד ואחד . מניעת ההלשנה , לעתים אפילו על ידי הריגת המוסר , דינה כהצלת נרדף מידי רודפו . כמו בדין רודף , גם בדין מוסר נעשה שימוש שגוי ופסול . ראשית , במקרה שקהילה משתמשת בדין מוסר כדי לסלק מתוכה חברים סוררים גם אם אינם מסכנים בפועל את חיי היחידים או את הכלל . שנית , כאשר בדרך ההשאלה וכמליצה רטורית גרדא משתמשים במונח זה בנוגע לכל אדם המשתף פעולה עם השלטון , גם אם מדובר בשלטון לגיטימי . במקום שיש בו משטר מתוקן , הלשנה על עברת מס או פנייה לשלטונות נגד שכן העובר על חוקי הבנייה אינה מציבה את המלשין במעמד של מוסר ואינה מתירה את דמו . לשאלה אם עצם ההלשנה ראויה או מגונה אין משמעות בהקשר זה . ייתכן שבנסיבות מסוימות תיחשב ההלשנה בלתי ראויה , אך היא אינה הופכת את המלשין למוסר , ואין היא מתירה את דמו . 72 שו"ת ריב"ש ( ר' יצחק בר ששת , צפון אפריקה , המאה הארבע עשרה , ( סימן רלח . וראו תשובת מנחת יצחק ( הרב יצחק יעקב וייס , רומניה , אנגליה וירושלים , המאה העשרים ) הדן בשאלה אם מותר למסור לשלטונות אדם הנוהג בחוסר אחריות ומסכן את הציבור .
|
|