|
|
עמוד:63
עגלה ערופה — אחריות ציבורית לערך החיים נוסף על איסור ההריגה , במזיד ובשוגג , מצוות " עגלה ערופה" מוסיפה גם אחריות של החברה לחיי אדם : כי ימצא חלל באדמה אשר ה' א להיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נ › דע מי הכה › [ ... ] והיה העיר הקרבה אל החלל ולקח › זקני העיר ההוא [ ... ] וענ › ואמר › ידינ › לא שפכ › את הדם הזה ועינינ › לא רא : › כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם ( דברים כא , א-ט . ( פרשת עגלה ערופה עוסקת באדם שנמצא הרוג בשדה , מחוץ לעיר . התורה מצווה על זקני העיר לקיים טקס שבו מקריבים עגלה , עורפים את ראשה , אומרים את פסוקי ההתנצלות " ידינו לא שפכו את הדם" ומבקשים כפרה . מצווה זו מעידה על אחריותה של החברה לשלומו ולביטחונו של כל יחיד ויחיד בה . זקני העיר אינם חשודים ברצח , אבל הם אחראים לאווירה הציבורית ולאופן ההתנהגות כלפי האורחים בעירם . כאשר נרצח אדם בסביבות העיר הם נדרשים אפוא לקיים טקס כפרה , שכן בכך הם , כנציגי העיר , מבטאים את אחריותו של הציבור כולו לשלומם ולטובתם של כל היחידים בו , לרבות האורחים הבאים מן החוץ . סביר להניח שהטקס הוא הביטוי הסמלי של תהליך חינוכי רחב יותר שנועד לעורר את תושבי העיר לרגישות ולערנות למתרחש בחברה . ועל ידי עיבודם של הצווים המקראיים בספרות חז"ל למנגנון משפטי המונע כמעט לחלוטין את גאולת הדם . להרחבה ראו אנציקלופדיה מקראית , הערך " גאולת דם ; " ומאמרו של איתמר ורהפטיג , "גואל הדם" ( ורהפטיג , תש"ן . ( 54 שאלת מידת האחריות למותו של הזולת נדונה בפרק השני של מסכת מכות בהקשר של רוצח בשגגה . גם משבטלו ערי המקלט , נותרה משמעות לדיון זה לכל הפחות במידת האשמה וחובת הכפרה המוטלת על מצפונו של מסבב המוות . השאלה נדונה בפירוט רב בהקשר של תיקוני התשובה הנדרשים מן הרוצח במסגרת תיקוני התשובה במסורת חסידי אשכנז ( לעיל הערה . ( 51 לדיון בן זמננו על מדרגות במידת האחריות למותו של הזולת ראו שו"ת משנה הלכות ( רבי מנשה קליין , אדמו"ר מאונגוואר , ניו יורק וירושלים , המאה העשרים , ( חלק ו , סימן שטו .
|
|