|
|
עמוד:48
נבחן עתה דוגמאות של מגבלות המצמצמות את הזכויות . לכל אחת מן הזכויות יש מגבלות האופייניות לה כפי שהן כבר מופיעות בפרשת הבריאה עצמה . הגבלת הזכויות : בין האדם לבורא ובריאתו ראינו לעיל שהצו החיובי הראשון שהוטל על האדם הוא " פרו ורבו [ ... ] רדו [ ... ] וכבשוה . " בגן עדן הוטל על האדם גם הצו השלילי הראשון , האיסורי , בבחינת " מצוות לא תעשה : " ויצו ה' א להים על האדם לאמר : מכל עץ הגן אכל תאכל › מעץ הדעת ט › ב ורע לא תאכל ממנ › ( בראשית ב , טז-יז . ( זה הצו האלוהי הראשון הניתן לאדם בתורה . הצו מכונן ממד ראשוני ובסיסי של גבולות לזכויות וליכולות של האדם . הוא מגדיר לאדם שביחסיו עם האלוהים ועם העולם יש ממד של הכרה במה שנשגב ממנו . פרשת הבריאה מניחה קיומו של בורא המגביל את האדם , והאדם כפוף לו למרות העוצמה הכבירה שניתנה בידיו . על ידי שלילת הזכות לאכול מכל עץ הגן נוצר מקום בתודעת האדם לקיומה של בריאה , שהוא חלק ממנה . אף אם הוא שליט עליה , אין זו שליטה רודנית בלתי מוגבלת , אלא שלטון הכפוף למה שלמעלה ממנו . צו זה עדיין אינו נובע מהמגבלות שהוטלו כדי שלא לפגוע בזכויות הזולת , הוא גם לא נועד להגן על הבריאה מפני האדם , שהרי עץ אינו נפגע מכך שאוכלים מפריו . צו זה מכונן את הענווה , את הצניעות ואת ההכרה של האדם בגבולותיו . לעובדה ולשומרה — האחריות לבריאה מיד עם בריאתו הוטל על האדם תפקיד מחייב בכל הנוגע לשאר הבריאה : ויקחה' א להים את האדם וינחה › בגן עדן לעבדה › לשמרה ( בראשית ב , טו . ( חז"ל הפיקו מפסוק זה ומפסוקים דומים לו את מידת האחריות של האדם לבריאה , שמקורה בכוח השלטון שניתן לו בעולם :
|
|