|
|
עמוד:12
מפי משה רבעו , ואילו במורה נבוכים , ובייחוד בחלק השלישי בפרקים המוקדשים לטעמי המצוות , נראה הרמב"ם כמתעלם לעתים קרובות מההלכה התלמודית ומנמק את המצוות לפי הוראתן הפשטנית , כפי שהיא משתקפת מהתורה שבכתב בלבד . ניגוד בולט ביותר נמצא לכאורה בין שני הספרים ביחסם לעבודת בית המקדש ולקרבנות : במשנה תורה מקדיש הרמב"ם שני חלקים מארבעה עשר חלקי הספר לעבודה זו , פוסק בה בכל פרטיה ודקדוקיה ומכריז עליה בשמם של חז"ל , ש'בשביל עבודת הקרבנות העולם עומד' וגם צופה לחידושה לימות המשיח , ואילו במורה נבוכים חלק ג , פרק לב ( לפי מניין הפרקים הנ"ל , ( אין הוא רואה בה אלא צורך הכרחי שהיה בימיו של משה רבינו , שלא היה יכול לייסד את דת האמת , הדת המתכוונת לחנך את האדם לשלמותו השכלית , ללא קרבנות , והיה הדבר בימי משה כאילו התכוון מישהו 'בזמננו זה' — דהיינו בימיו של הרמב"ם — לייסד דת חדשה ללא תפילה וללא צומות .- ' שתי תשובות קוטביות ניתנו לה לדו פרצופיות זו של הרמב"ם , והן מיוצגות במידה מכרעת על ידי דובריהם של שני החוגים השונים הללו העוסקים בכתביו ובמשנתו , דוברים שהרמב"ם מתגלה להם בעיקר באחד משני הפנים הנזכרים אלא שיש להם גם מושג מה מהפן האחר . את התשובה האחת ניתן לכנות התשובה החרדית , ואת האחרת — התשובה הביקורתית . התשובה החרדית לדו פרצופיות זו של הרמב '' ם רואה אותו , בראש ובראשונה , כבעל המשנה תורה , ואילו את מורה נבוכים היא תופשת כספר של דרוש אפולוגטי המכוון ל'נבוכים , ' דהיינו — לפי הבנתם — לאנשים שיש להם משבר קשה וחמור באמונתם התמימה . לסוג זה של אנשים כתב הרמב"ם את ספרו ה'פילוסופי . ' בהתחשב עם מצבם הנפשי הבלתי בריא , ראה הרמב"ם לנחוץ גם לבסס ולהצדיק את היהדות מבחינה פילוסופית , מבלי שהוא עצמו ייחס לביסוס זה תוקף של אמת . בהתאם למצבם זה של ה'נבוכים' הרשה הרמב"ם לעצמו לפרש את סיפורי הנפלאות של כתבי הקודש , וכן לנמק את המצוות , ובייחוד של עבודת המקדש והקרבנות , לא כפי אמונתו שלו אלא כפי מושגיהם של 'הנבוכים . ' בעלי תשובה זו נוהגים לבסס אותה על איגרתו של הרמב"ם לרבי יהונתן הכהן מלונל , שבה הרמב"ם העיד על עצמו שמלכתחילה לא עסק בחכמות הגויים אלא 'להיותן לה' — כלומר לחכמת התורה — 'לרקחות ולטבחות ולאופות — להראות העמים 2 הלכות מעילה ח , ח ( בסוף . ( 3 ראה : הלכות מלכים ומלחמותיהם יא . א . 4 ראה : דלאלה אלחאירין , מהדורת ש' מונק , חלק שלישי , פריס תרכ"ו , ע"א למעלה , ובתרגומו של די שמואל אבן תיכון , מהדורת יי אבן שמואל , ירושלים תשמ"ב , עמי תפו , סוף הפיסקה הראשונה .
|
|