|
|
עמוד:10
החקלאות היתה פרשה מיוחדת במינה . אמנם השלטונות נטלו חלק פעיל בהתיישבות יהודית בדרום רוסיה , אבל הטיפול המסורבל והלא עקיב מצד השלטון המרכזי , הגס והעויין מצד השלטון המקומי , חוסר הכשרת מועמדים , התמיכה הזעומה , שינויי האקלים , חוסר רנטאביליות של החקלאות האכסטנסיבית בתנאים גיאופיסיים לא נוחים , ולבסוף , התפתחות הערים , אשר משכו כוח אדם , כל אלה היו בלמים שבעטיים לא הוכחדו המאמצים בהקמת ענף זה בהצלחה יתירה . כוחה של העילית המשכילית לפעול פעולה של ממש היה מוגבל מעיקרו . האדמיניסטראציה של השלטון לא שיתפה את המשכילים בתוכניותיה , ובמשטר האוטוקראטי בתקופת ניקולאי הראשון היתה פעילות ציבורית עצמאית בלתי אפשרית . כל יוזמה היתה טעונה היתר השלטונות , שלא היה ניתן או שהיה מתמשך ללא קץ . המשכילים רק השלו את עצמם , שהשלטון הוא נאור ודורש את טובת היהודים ושתוכניותיהם זהות לתוכניות הממשלה . הגישה לשלטון היתה קשה ; בעיניו לא המשכיל היה היהודי 'המתוקן' כי אם המומר , וכד לא זכו המשכילים לגיבוי השלטונות בתוכניותיהם . אף האינטליגנציה הרוסית לא באה במגע עם המשכילים מפאת הריחוק הגיאוגראפי , השוני בדת , ברובד , בשפה ואף בהשקפות פוליטיות . היא הסתייגה מהשלטון ופרשה מן הפעילות האדמיניסטראטיבית , בו בזמן שהמשכילים ביקשו את תמיכתו וחלמו על בגדי שרד . עם הציבור המסורתי , כאמור , היו המשכילים מסוכסכים ונרדפים על צווארם . המשכילים היו אפוא מבודדים מכל הצדדים . לבסוף , גם באידיאולוגיה עצמה נתגלו חולשות . המשכילים בשאיפתם לקרם ולשפר את מצבם הכלכלי והאזרחי העמידו למעשה את המשימה על טובת הנאה חומרית . אף שעיגנו את רעיון הפרודוקטיביזאציה במסורת והסתמכו על דברי חז"ל , לא משד את הציבור המסורתי . הם האדירו את המלאכה והחקלאות , ולגבי עצמם יצאו ידי חובת הטפה בלבד . בתנועת ההשכלה חסרו מנהיגים כאריזמאטיים , אשר יגשימו בעצמם את תורתם וישמשו מופת ודוגמה אישית לתלמידיהם . המשכילים שאפו להתאים את המבנה הכלכלי של העם היהודי לדרישות הנוצרים ולמטרותיהם שהיו , לדעתם , גם לטובת היהודים . אד משנוכחו לדעת את אי ההתאמה שבין המדיניות המוצהרת של השלטונות לבין תוכניותיהם , או את שינוי המדיניות לגבי התמורות הפרופסיונאליות של היהודים , צפוי היה לרעיון הפר 1 דוקטיביזאציה משבר פנימי . סימניו ניכרים בהדגשת הנימוקים הכלכליים הכרוכים במלאכה ובחקלאות והדחקת הטעמים האידיאולוגיים . בתקופה הנדונה טרם הגיעה האידיאולוגיה לידי משבר . התנועה היתה אופטימית לגבי סיכוייה להגיע לידי הישגים . אד רמזים ראשונים המבשרים את שינוי הערכים מצויים כבר פה ושם בספרות . האכזבה התחילה לגבי האדמיניסטראציה המקומית ועברה בתקופת המשבר לאי אמון בכוונותיו של השלטון המרכזי .
|
|