|
|
עמוד:12
בפרטי מנהגו המודע אין ה"פרימיטיבי , " האדם הארכאי , מכיר מעשים שלא נעשו ולא נחוו קודם לכן על ידי אחר , אחר שאינו אדם . כל מה שהוא עושה כבר נעשה . חייו הם חזרה בלתי פוסקת על מחוות אשר נעשו לראשונה על ידי אחרים . חזרה מודעת זו על תבניות מופתיות קבועות מראש חושפת אונטולוגיה מקורית . התוצר של הטבע והאובייקט שנוצר הודות למיומנותו של האדם אינם מוצאים את ממשותם ואת זהותם אלא בה במידה שהם מהווים חלק ממציאות טרנסצנדנטית . המעשה זוכה במשמעות , ב מ מ ש ו ת , אך ורק במידה שהוא חזרה על מעשה בראשיתי . קבוצות של נתונים שלוקטו בתרבויות שונות יעזרו לנו להכיר טוב יותר את המבנה של האונטולוגיה הארכאית הזאת . חיפשנו בראש ובראשונה דוגמאות שיש בהן להעיד , בצורה הברורה ביותר , על מנגנון החשיבה המסורתית ; במלים אחרות , עובדות שיעזרו לנו להבין כיצד ומדוע הפך דבר מסוים לממשי בעיני האדם בחברות הקדם מודרניות . חשוב להבין מראש את המנגנון הזה , כדי שנוכל לבחון בהמשך את בעיית הקיום האנושי וההיסטוריה על רקע הגישה הרוחנית הארכאית . חילקנו את הממצאים לכמה פרקים מקיפים : . 1 נתונים המוכיחים כי מבחינתו של האדם הארכאי הממשות היא פונקציה של חיקוי ארכיטיפ שמימי . . 2 נתונים המוכיחים כיצד מוענקת ממשות על ידי השתתפות ב"סימבוליזם של המרכז : " הערים , המקדשים והבתים נעשים ממשיים על ידי כך שהם מזוהים עם "מרכז העולם . " . 3 לבסוף , פולחנים ומעשים חילוניים משמעותיים , שהמשמעות הוענקה להם אך ורק משום שהם חוזרים במתכוון על מעשים מסוימים שנעשו בראשונה על ידי האלים , הגיבורים או האבות . עצם הצגתם של נתונים אלה די בה כדי לייסד את המחקר של התפיסה האונטולוגיה המשתמעת , שאנו ננסה לפענח בהמשך הדברים — פענוח שיתאפשר רק מכוח הצגה זו .
|
|