|
|
עמוד:13
תורות אלה , שטענו לסמכות דתית "על פי מעלת הדיבור או החוכמה" ( קורינתים , 1 ב' , ( 1 גרסו כי החוכמה האלוהית היא שנתגלתה דרך ישוע ונמסרה על ידיו ליחידים נבחרים : חלקן אף היו מקורבות ליהדות ושללו את אלוהותו של ישוע . כאמור לעיל , הבשורה על פי תומא נכנסת תחת ההגדרה של "גנוסיס '' במובן הרחב יותר . קיים בה רובד רדיקלי ברור של "דרך הרעת , " במשולב עם רדיקליזם מוסרי שאולי יועד גם לקהל הדיוטות שתמך ב"נבחרים . '' הבשורה על פי תומא מכוונת עצמה לאליטה של בודדים פרושים מן היישוב , הדוחים את האידיאלים של כלל הציבור , ונמנעים ככל הניתן מאינטראקציה חברתית ( אמרות 49 , 42 ועור . ( הדראמה הרליגיוזית מצטמצמת ביחיד , ופועלת בשני מישורים ; ברמה העקרונית - בין אדם לאלוהות - קיימים היודע , הידע , והנודע ; ברמה הפונקציונאלית - בדרד להשגת אותה דעת - קיימים התלמיד , המלמד והלימוד . למוטו המרכזי של "הברית החדשה" - הצליבה והקימה מן המתים - אין כאן כל זכר , ומאפייניו הקאנוניים של ישוע כדמות אפוקליפטית , היסטורית ומתקנת עולם במלכות שרי - נעדרים לגמרי מהטקסט שלפנינו . ישוע מופיע בבשורה על פי תומא לא כדמות אסכטולוגית בעיקרה , אלא כמורה החוכמה הנצחית וכהתגלמותה עלי אדמות ; מורה קדוש שדבריו כשלעצמם מכוונים את השומע להתוודעות עצמית , וצופנים בתוכם גאולה . התרגומ הבשורה על פי תומא כבר תורגמה לשפות רבות ( אנגלית , צרפתית , גרמנית , ספרדית , איטלקית ועור . ( התרגום העברי שלהלן מבוסס על היוונית וכן על הנוסח הקופטי על פי תרגומיהם של לייטון ולמבדין לאנגלית . * אף שהיסטורית הלשון המתבקשת לאמרות הבשורה על פי תומא היא לשון המשנה , בחרתי ללכת בעקבות מגמתם המקראית של תרגומי הברית החדשה לעברית ; אפשר שבכף אובד משהו מן העממיות הקולחת שבדיבור המשנאי , אר בלשון המקראית מודגש קשרן של האמרות למסורת ספרות החוכמה של התנ"ר , ומשווה להן מידה של חגיגיות , שאף היא במקומה . אני מקווה , שמשהו ממקורו השמי של הטקסט יתהדהד בתרגום העברי , וכי גם יופיין הספרותי המיוחד של האמרות לא ייפקד מעין הקורא . - טקסט ! H . Attridge בתיך 7 B . Layton ( ed ) " Nag Hammadi Codex" vol . I n 2 תדגים ! M . Robinson T . O . Lambdin * The Nag Hammadi Library * Leiden 1977 B . Layton " The Gnostic Scriptures * , N . Y . 1987
|
|