|
|
עמוד:11
במבט ראשון , אין כאן אלא ביטוי עברי קדמון לתפיסה פסימית ( או ריאליסטית ) של טבע האדם ולתפיסה מכשירית ( אינסטרומנטלית ) של הפוליטיקה , כשם שנמצא לימים בכתבים שיטתיים של הוגים פוליטיים באירופה . ואולם במבט חודר יותר מתגלה כאן גם אמירה מפתיעה על הזיקה בין תאולוגיה לפוליטיקה . הלוא דבר הוא : המקרא מסר את הכוח המגונן מפני הטורפים בידי ההשגחה האלוהית , והנה בא המאמר התלמודי ונתן אותו בידי המלכות האנושית ; לעומת דברי ההודיה של משורר תהילים – " לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו [ ... ] ברוך ה' שלא נתננו 7 טרף לשניהם" – קם רבי חנינא סגן הכוהנים וייחס את אותו תפקיד עצמו 8 למשטר המדיני ולמורא שהוא מטיל על הבריות . ההשגחה המטאפיזית נזקקת אפוא לקיומו המרתיע של הכוח הפיזי . מלכות שמים מפקידה בידי מלכות אדם את האחריות לסדר החברתי ולשלום הבריות ; וכפי שהדגישו פרשנים רבים במרוצת הדורות , הדברים אינם אמורים רק במלכות ישראל אלא גם במלכות של אומות העולם . גם זו האחרונה ראויה שנתפלל לשלומה ונכיר לה תודה על 9 שהיא מגנה על החיים . הנה כי כן , ההשקפה הריאליסטית אינה נעצרת בשדה הפוליטי אלא מתפשטת גם אל תחומו של השדה התאולוגי : ברוך ה' שלא נתננו 10 טרף לשיניהם , באמצעות כוח ההרתעה שנתן בידי השלטון . מהלך זה ממחיש יפה ציר מרכזי אחד של ההגות הפוליטית היהודית . לפי ציר זה – או לפי קו מחשבה זה – החיים המדיניים נדרשים לאדם בראש ובראשונה מחמת יצרו הרע ומחמת טבעו האלים . הם לא נועדו לרומם את החיים אלא רק לאפשר את עצם קיומם ולהבטיח את מהלכם התקין בתוך זירה אנושית פרועה . הפוליטיקה פועלת אפוא בתחום הכורח המעשי ולא בתחום המימוש האידאלי ; היא מכוונת כלפי המישור ההיסטורי ולא כלפי המישור האוטופי . לפיכך גם ההקבלה הנזכרת בין מלכות אדם למלכות שמים לא נועדה להגביה את קומתה של הראשונה או להטיל עליה מטלות נעלות ; אדרבה , היא אמורה לבטא עמדה ריאליסטית כלפי שתי המלכויות כאחת וכלפי היחסים הנרקמים ביניהן במציאות האקטואלית .
|
|