|
|
עמוד:יב
החברה המודרנית . השלבים הראשונים של הסוציולוגיה שמלפני המארפסיזם של האוטופיסטים ועד לשלב האב 1 לוציוניסטי ועד בכלל , אופייניים לגישה זו . ומכמה בחינות אפשר לומר שכל שלב בהתפתחות השיטתית של הסוציולוגיה בא דרך העלאה חדשה של 'בעיה' או 'סתירה' של המציאות החברתית . חיבוריהם של דירקהיים , מאכס ובר ואחרים מעידים ברור על כך . וניתן להניח שבמידה מסוימת יימשך וילך מצב זה תמיד וההפראה ההדדית תהא כדרך ' הטבע . אלא שבתוך תהליך זה של הפראה הדדית נתערב בזמן האחרון צד של מתח כפול , שהיקשה את המזיגה של התורות הראשונות . מתח זה היה , כאמור , כפול : מצד אחד הביאה התגברות הסיסטימאטיזציה המדעית התפחות ניכרת בפיתוח האבטונומי של הבעיות מתוך השיטה המדעית גופה ! ומצד שני , בגלל התמורות העמוקות שחלו במבנה החברתי , נעשה המיזוג של הדיאגנוזה והפרוגנוזה מפוקפק וקשה יותר . מבחינה זו נעשו חייו ומפעלו של מאכס ובר נקודת המפנה המכרעת . הפרוגנוזה עלולה היתה לפגום בשנינותה ועמקותה השיטתית של הדיאגנוזה . בחקירותיו הראשונות של מאנהיים קיים היה מתח כפול זה , והוא היה בלי ספק אחד הגורמים המפרים של חקירתו , והוא שקבע את מקומו בשורה הראשונה של הסוציולוגים . במידה מסוימת נמצא מתח זה גם בספר האחרון , אך כאן בספר 'אופטימי' זה , נחלש הרבה . ודאי , עדיין ספר זה הוא בגדר פיתוח הגיוני של הראשונים , שקדמו לו , אבל פיתוח הגיוני זה אינו היחיד שאפשר . אך דווקא משום כך מהווה הספר עדות גדולה , וטראגית במקצת , לגבולות האפשרות של פירוק המתח האמור . האוניברסיטה העירית , ירושלים ש . נ . אייזנשטדט
|
|