|
|
עמוד:6
בעקבות התערוכה זמן אמת" במוזיאון ישראל " או : על הקושי לראות את האמת של הזמן * קציעה עלון זמן אמת : אמנות בישראל 2008 - 1998 מוזיאון ישראל , ירושלים | אפריל - אוגוסט 1 2008 אוצרים : אמיתי מנדלסון ואפרת נתן | במסגרת פרויקט "שישים שנות אמנות בישראל" * במסגרת תערוכות העשור המוצגות במוזיאונים השונים ברחבי הארץ לרגל שנת ה 60 למדינה , מוצגת במוזיאון ישראל בירושלים ( בביתן וייסברוד שאינו נתון בשיפוצים ! התערוכה זמן אמת , הבוחנת את העשור שבין 1998 . 2008-ל בתערוכה בחרו האוצרים להתמקד באלמנטים של קטסטרופה , באימה ובחזונות אפוקליפטיים : "עבודות רבות [ ... ] מבטאות תחושת חרדה מפני אסון בממדי ענק , ולצדה כמיהה למילוט אל מחוזות רחוקים , " כותב אמית מנדלסון , אחד משני האוצרים ( האמנ ת אפרת נתן היא הצלע האוצרותית האחרתו . התערוכה עצמה מציגה מגוון של עבודות מצוינות , כמעט כולן מוכרות היטב לבקיאים בשדה האמנות הישראלי . הנרטיב שאותו בוחרת התערוכה לשרטט ולתחום , הוא הנרטיב ההגמוני , הקאנוני . דומה כ את ההשראה העיקרית לבחירה התמאטית סיפקה תערוכתה של סיגלית לנדאו , The Country ( גלריה אלון שגב , . ( 2002 אכן , אין ספק כי "קו פרשת המים" בעשור זה היה אירוע נפילת מגדלי התאומים בספטמבר . 2001 בכך הסתיים "עשור הזהב" של העולם המערבי שהחל עם נפילת הגוש הקומוניסטי בראשית שנות ה . 90 הספר , שסימל אולי יותר מכול את עשור שנות ה , 90 היה ספרו של פרנסיס פוקו מה , קץ ההיסטוריה , אולם התקפת הטרור הרצחנית פוגגה כל רצון לניסיון תיאורטי להמשגת האוטופיה . "הצו הפטריוטי למלחמה בטרור" בארצות הברית העניק למדינה סמכויות בלתי מוגבלות , ומדינות רבות הפכו למנוהלות , במידה זו או אחרת , תחת "תקנות לשעת חירום , " בדומה לישראל . הפילוסוף האיטלקי , ג'ורגייו אגמבן , ציץ כ מצב החירום הפך זה מכבר לשגרה , שאינה מקוממת כמעט אף אחד , פרט לקומץ פעילי זכויות ארם הנתפשים כהזויים , וכי הוא הוא המגדיר הנוכח ביותר של רוח התקופה . ( Zeitgeist ) גם בישראל הייתה תפאורת העשור האחרון קטלנית במיוחד : טרור משתולל , מלחמות , אינתיפאדה , התנתקות , קסאמים , חיסולים ממוקדים . אירוע מדמם רודף אירוע מדמם . אולם , כותב מנדלסון , "מעטות הן היצירות המקומיות של האמנים המרכזיים בשנים אלה שהגיבו במישרין למציאות זו . " דומה כי אכן "המחאה המחלחלת" או "הצעקה הכבושה" מהוות מאפיין מובהק של יצירות האמנות הכלולות בתערוכה , ומעניין לעקוב אחר אופני התחפרות ה"פוליטי" במרקם האסתטי : אדמה מבוקעת ביצירתו של גל וינשטיין , הומלסיות בתצלומיו של עד נס , אבנים קשורות לידיים אצל נלי אגסי . במקביל לתערוכתה של לנדאו ב , 2002 הוצגה בגלריה דביר תערוכתו של האמן יגאל נזרי , חיים צומחים . שתי האופציות הוויזואליות סימנו התבוננות מהופכת במרקם של חורבן : זו של לנדאו מתוך גודש ומלאות עד קבס , וזו של נזרי - באפנות אסתטית נזירית ומוקפדת , מקולפת עד לשלד ולגלעין , המצביעה באכזריות נטולת חמלה על המפגש המורעל שבין תפישת עולם אוריינטליסטית לבין האוריינט הממשי . ברצוני ליטול תערוכה זו דווקא כנקודת מוצא לנרטיב אלטרנטיבי , הטומן בחובו סיפור אחר של העשור האחרון , מגולל את סיפורם של ה"אחרים , " ומתנהל על צירים של אתניות מסומנת , שחורות ולובן , צבע עור וזהות . בעיניי המהלך הגדול של העשור 2008-1998 החל בתערוכה אחותי : אמנ ות מזרחיות בי שראל , שאצרה האמנית שולה קשת בבית האמנים בירושלים ובניהולה של מתי צדקא < בשנת : 2000 תערוכה פורצת דרך , שלמרבה הצער אינה מוזכרת כלל ברשימה הקטלוגית הכרונולוגית של "מבחר תערוכות ואירועי אמנות , " המצויה בסוף הקטלוג זמן אמת . תערוכתה של קשת , שזכתה לבולטות תקשורתית ולהדהוד ציבורי גדול , החדירה לשדה האמנות הישראלי מושגים , כגון " אוריינטליזם" ו"פוסט קולוניאליזם , " ודיברה , כמעט לראשונה , על "אמנות מזרחית" ועל "אסתטיקה מזרחית . " חורש לאחר פתיחת התערוכה אחותי , חן שיש , אני סירה שוקעת , , 2008 אקריליק על בד Khcn Sliish . I ' m a Sinking Bom , 2 ( 1118 , acrylic on canvas
|
|