|
|
עמוד:14
כתוב באמהרית חוה ראוכר נשים יהודיות אתיופיות מרכיבות את גוף העבודות האחרון שלי . העבודה האחרונה , כתוב באמהרית , הוצגה בתערוכה "הוי ארצי מולדתי " 2007 בבית האמנים בתל אביב . העבודה מספרת את סיפורה של חיה , אישה אתיופית , המוצבת במרכז עבודת טריפטיכון ולצדה שתי בנותיה . חיה ובנותיה מצוירות מתוך התבוננות . הן ישבו מולי בסטודיו . נוצר קשר עין וקשר של שיחה ושל דיבור . מאחורי דמותה המצוירת של חיה מופיע טקסס באמהרית שאותו כתבה ישירות על הבד . הטקסט הוא סיפור התלאות שעברה בדרכה ארצה . עבודות מוקדמות יותר שיצרתי עסקו בנשים אתיופיות צעירות "בלונדיניות . " נשים הנמצאות במעבר שבין מזרח למערב . גם הן צוירו מתוך התבוננות , והאסוציאציה שהעלו בי היו של נשים מקראיות מחד גיסא ושל פסלי נשים מצריות קדומות מאידך גיסא . למרגלותיהן ציירתי דמויות קטנות , ציטטות מתוך רישומי התנ " ך של גוסטב דורה , הצייר הצרפתי בן המאה ה 19 שהתפרסם בציורי התנ " ך שלו רווי' הדרמה והרומנטיקה , דמויות שאותן הפכתי גם לפסלים . חיה היא אישה אמיצה שברחה ממסורת של דיכוי נשים , וכך היא כותבת ; " אחותי הקטנה התחתנה בגיל שבע . באו מהכפר השכן לקחת אותה לבעלה . אבי לא רצה לתת אותה . הייתה קטנה , רצה שתמשיך ללמוד . דודה שלי , אחותו , אמרה : לא טוב לאישה ללמוד הרבה . תלמד הרבה , תהיה זונה . שתתחתן , תלך לבעלה , ותביא ילדים . אבי שמע לה . לקחו אותה על הגב . הייתה קטנה , ולא יכלה ללכת הרבה . היא בכתה , לא רצתה לעזוב . הייתה בורחת וחוזרת הביתה . אח שלי ורודה שלי היו כועסים עליה , צועקים ומרביצים לה , תלכי חזרה לבעל שלך . המשפחה של בעלה נתנו שלוש שנים אחריות לא לגעת בילדה . בגיל 10 ברחה , חזרה הביתה עם מכה בראש וסימן כחול גדול על המצח . לא רצתה לישון אתו , כי הייתה קסנה . בגיל 12 נכנסה להיריון והיה שקט , הפסיקה לברוח . ילדה בן , ואחר כך ילדה תאומות - כשהיו בנות חצי שנה מתו , אחת אחרי השנייה , ואחר כך ילדה עוד בן שמת בגיל . 4 אחותי סבלה הרבה , קיבלה מחלת לב . הייתה חולה מאוד , ואבא ואמא שלי היו מתפללים כל הזמן שלא תמות . התגרשה מבעלה , וחזרה הביתה . אימא ואבא שלי כל הזמן היו מצטערים . אם הייתה נשארת תלמידה ולא מתחתנת בגיל , 7 לא הייתה חולה כל כך . בגיל 25 מתה אחותי הקטנה . התחתנתי בכוח , והבאתי עוד ילדה . הוא היה גבר מבוגר מאוד עם ילדים . איש טוב ומכובד , לא ביקש ממני לרחוץ לו הרגל ולנשק אותה . באתיופיה אישה צריכה לתת כבוד לגבר , להשפיל עיניים , לעשות מה שהוא אומר , לא לדבר עם אף אחד אחר , לשרת אותו ולרחוץ לו הרגל כשהוא חוזר הביתה . מי שהיה נכנס לבית ומדבר אתי , היה כועס , וזה היה קשה . רציתי לעלות לארץ ישראל . בא הדוד שלי ואמר : תעשי בשכל , הוא לא "תן לך ללכת . אבא שלך יעלה לארץ ישראל , ואת תישארי לבד . תעזבי אותו . את בהיריון ארבעה חודשים , תלכי עם אבא שלך . הלכתי לאריס אבבה עם אבא שלי . הייתי בחודש התשיעי . אבא שלי היה צריך לעלות לארץ ישראל , ויתר על התור שלו , חיכה שאלד . הייתה לידה קשה . 13 ימים אחר כך עלה לארץ ישראל . אני נשארתי לבד עם תינוקת וילדה קטנה . לא נתנו לצעירים לעלות , רק לזקנים . שנתיים קשות עברו עלי באדיס אבבה . ב 1991 באו ולקחו אותנו במטוס . סוף סוף הגעתי לארץ ישראל , נישקתי האדמה , התפללתי ושמחתי . לא הבאתי בעל , ברוך השם ? " . מאיכות היצירה ומרודות המסר שהיא מבקשת להעביר , אך לא כך הוא הדבר במקרה של תער 1 כה זו . בנוסף לאיכותן , הצליחו העבודות לעורר שאלות מעניינות לגבי מידת קיומה של הדדיות בין תפישתו הפולי 0 ית של היוצר לבין הפרשנות שנותן הצופה לעבודה . ארוד מהמבקרים בתערוכה היה האמן דוד ריב , המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית - שתערוכתו נפתחה בבית האמנים בירושלים במקביל לתערוכה שאצר בר חמא . ריב ציין שחלק מהעבודות ב '' הו ארצי מולדתי " 2007 הן כאלה שהוא עצמו יכול היה ליצור , ותהה מה בדיוק משייך אותן לצר האחר של המפה הפוליסית . ואכן , מן העבודות בתערוכה עולה רגישות חברתית רבה . גם מימין וגם משמאל מבקשים האמנים למחות על מצבים קיימים או להתריע כנגדם . וכאן , במקום זה , נפגשים שני קצוות הקשת הפוליסית וסוגרים מעגל . ? י \ 1 קב ח 0 ץ , ^ ' קבלת , , 1949 תצלום 0 ניה 0 רמיננר , מעיל 2007 , DIJTM
|
|