נסרין מזאוי

עמוד:10

נסרין מזאוי נושא : תצלומי גברים ^^^ p ^ v ^^ בני 30-20 הנראים כ " מחבלים , " ובמקרה הטוב כסתם "ערבים . " איך ערבים ? על פי צורה / ביגוד / מבט / סטיגמה . גלגולים : הכול התחיל מאותה הערה טיפשית ששמעתי מאלף איש והפריעה לי בפעם האלף ואחת : וואלה , את מה זה לא נראית ערבייה . " !! עלתה בי השאלה : איך נראה ערבי ? התחלתי לחקור את העניין ולחפש אינפורמציה מדעית , גנטית , חברתית , דתית או תרבותית שתענה לי על השאלה . חילקתי שאלונים , ביצעתי סקרים וקיבלתי תשובות : ערבי הוא אדם ( במקרה הטוב , ( כהה עור , שעיר , מסריח ומפחיד . הלכתי עם הסקרים לחפש אנשים העונים לסטיגמות של החברה הישראלית יהודית . שיחקתי משחק קטן , ועשיתי קצת בלבול . בחרתי לי עשרה אנשים : יהודים , ערבים , גברים ונשים . ניסיתי להוכיח משהו , ולהביא את החברה למצב > ty 1 p : 1 שכולנו בני אדם , וכולנו נראים אותו דבר . כל "ערבי" יכול להיות אחד מאתנו , דומה לנו ונראה כמונו . לקחתי את האנשים האלה , את הערבוביה הזאת . הכנסתי אותם למקלחת , "ניקיתי" אותם מאינפורמציה חומרית ( מבגדים , מתכשיטים , מאיפור ומתסרוקת , ( וצילמתי אותם באור אלוהי , נקי מצללים . יצרתי פורטרטים ענקיים שאפשר לטייל בהם ולשאול מחדש את השאלה : " איך נראה ערבי . " העבודה הוצגה על שלושה קירות שיצרו צורת ח ; ועליהם ניתלו תמונות היהודים והערבים , כולם נראים ערבים לפי סטיגמות החברה . העבודה הרתיעה את הצופים בשל הפרטים החזקים ובשל המבט הישיר והאטום של המצולמים הנקי אף הוא מאינפורמציה והחיתוך האגרסיבי בחזה המדגיש אלימות וקור מסוימים . השנה הסתיימה , והנושא הוסיף להציק לי . המשכתי לשאול שאלות ולחפש תשובות . בתחילת השנה , במסגרת קורס תיאורטי בצילום עכשווי בהנחיית ראובן קופרמן , יצא לי להכיר שיטת צילום שהשתמשו בה בצרפת במאה ה 19 בעקבות המהפכה התעשייתית . בתקופה זו חדרו פושעים ונוכלים רבים מן הכפרים אל הערים . המשטרה צילמה פורטרטים של פושעים , בתחילה על מנת לזהות אותם , ובהמשך התפתח הרעיון לעשות חשיפה אחת לכל הנגטיבים כדי להגיע לתווי פנים משותפים היוצרים את "הפורטרט החדש" שעל פיו יזוהו פושעים . בעקבותיו בילו חפים מפשע רבים את שארית ימיהם בכלא ... השיעור הזה החזיר אותי לפרויקט שלי , והתחלתי לחשוב על ה"מחבלים . " חיפשתי תצלומים של מחבלים , וניסיתי ליצור את " הפורטרט החדש" ולתפוס את המחבלים באותה שיטה צרפתית קדומה . חזרתי למחקרים שלי , והתחלתי שוב לשאול שאלות ולנסות לענות עליהן . עשיתי סלקציה ובחרתי אנשים הנראים דומים לפרמטרים שאליהם הגעתי . הזמנתי אותם להצטלם , הכנסתי אותם למקלחת , הלבשתי אותם באור אלוהי נקי , וניסיתי להוציא את הטוב שבהם . ניסיתי לגרום למצב של הזדהות . רציתי שהפעם הצופה ירגיש בנוח עם ה " מחבל" התלוי על הקיר , אבל ה"מחבלים" עדיין היו כמו אותם מצולמים מלפני שנה , אטומי מבט , נקיים מאינפורמציה , חזקים ומפחידים . אלמנטים טכניים : כל הצילומים התבצעו בסטודיו בצורה עקבית ואחידה : 4 פלאשים לרקע - לשרוף את הרקע ולקבל לבן נקי . 2 פלאשים למצולם - בוקסים קרובים מאוד לפני המצולם המנקים אותם מצללים . מצלמה טכנית - 5 * 4 כדי לקבל חדות מקסימלית גם בפרטים הכי קטנים . עדשה - 1 20 כדי לתחום את המצולם באזור קטן ולקבל תקריב פנים . הדפסות ידניות ולא דיגיטליות - משום שאני עובדת עם חומר אנושי שאין למחשב שום לגיטימציה לטפל בו . הדפסות גדולות , 1 . 20 / 1 מי - כדי לתת לצופה להתבונן ולטייל בפניו של המצולם , אפילו "להוציא לו שחורים" אם בא לו ... אינני מבקשת דבר מהמצולמים אחרי המקלחת , כלום - פרט למבט ישיר אל תוך העדשה . אלמנטים תוכניים : העבודה עוסקת בזהות שלי . אני מחפשת את הזהות שלי דרך המצולמים ודרך הצופים , שתי קבוצות מנוגדות שלשתיהן אני משתייכת . אני רוצה לנקות את ה"מחבלים" מסטיגמות ולמעשה אני מנקה את עצמי מעצם העובדה שאני באה "משם" ומשתייכת "אליהם , " בוגרים 2004 ויצ"ו now

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא