|
|
עמוד:10
להמשיך : די אפעל תשוקה מכוונת את עצמה , מכנסת עצמה . אין התשוקה יכולה לחמוק מן האוטו-ארוטיות המהותית של עצמה . מזמנת התנגדות , התשוקה . בונה . להתמוגג ולא להתפוגג , לא להירגע , פסיון אינסופי . התשוקה מיתרגמת לידי פעילות בעלת תוקף אתי על-ידי רתימתה לרצון-לתשוקה והשענתה עליו . הרצון-לתשוקה הוא , בדומה לרצון לעוצמה , היחידה הריבונית של החיים : אם ישנה יחידה ריבונית של חיים , הרי היא הרצון-לתשוקה , שכן בעוד דחף המוות הוא , כפי שכתב פרויד , "עקרון הנירוואנה , " דהיינו השאיפה לחזור למצב נטול תשוקה , למנוחה מוחלטת , הרי שהרצון-לתשוקה הוא מה שמסמן את כיוונם של החיים . החיים מכוננים את כוחם כרצון-לתשוקה על בסיס דחף המוות , וכך מתכונן המתח הראשוני בין מנוחה לפעולה . כיוון שהמנוחה שאליה מכוון דחף-המוות היא מנוחה אינסופית , גם התשוקה החיונית המכוננת על בסיסו של דחף המוות היא אינסופית בטיבה , ממומשת כל העת , אך אלנה מוגשמת . מתאפשר , אם כן , כי הפסיון , מסלול העינויים של ישו בדרכו אל הצלב , הוא גם "passion 'n של הגוף המתענג . בדרכה של התשוקה נמנים הכאב , הסבל , העונג והגאולה כאחד . מנקודת מבטה של התשוקה , כל מתח מזמן את המשך התנועה , ולכן הנו הכרחי ומהותי . לקדש את המתח , לשאת אותו , לנוע עמו - זהו הציווי הקטגורי של התשוקה : גירוי ופריקת-גירוי , גירוי שאינו נסתם , מצב של עוררות , ערנות , קשב . תשוקה : טליות ואל 1 סופיות התשוקה יכולה להיות מובנת מתוך הקשריה אל מה שאינו כלול באני , שכן אין בנמצא תשוקה , אלא בבחינת הנחת אי-מספיקותו העצמית של האני הבודד והמוגבל וסופיותו . קשר זה של היחיד אל מה שחורג ממנו , שניתן , לפיכך , להמשיגו כ"אחר , " יכול להיות מובן בשני אופנים : התשוקה אל המימוש של האני המוגבל בשלם , והתשוקה אל אי-המימוש האינסופי של האני ביחסו עם האינסופי לחלוטין . הבה נעמוד על מספר תצורות יסוד בהבנתה המודרנית של התשוקה : בעיבורה של הרומנטיקה , בסביבות , 1800 הגל ( Hegel ) ושלינג ( Schelling ) ראו בהופעת התשוקה ממד המכנס בתום את הליכי-ההכרה העצמית ואת היחס בין היחיד ( הפרטיקולרי ) לבין הכולל ( האוניברסלי , ( הוא החי השלם , האורגניזם בבסיסה של כל תשוקה , אומרים הגל ושלקנג , עומד הדחף של ההכרה האינדיבידואלית להכיר את עצמה באמצעות שיקופה בשלם-כולל ומוחלט ( הגל ) או באמצעות העמדתה מנגד לשלם ( שלינג . ( ככזו , התשוקה זוכה למקומה בלב מגוון הפעילויות האנושיות : היא בעלת קשר אל ההכרה ואל ההוויה , ויסודה של כל תשוקה בצורך להכרה-עצמית של ההוויה . תשוקה כזו היא תשוקה אוראלית : היא עומדת על התאווה לאכול ולהיאכל . האכילה וההכרה באות , אם כן , יחדיו כשמדובר בתשוקה . במסגרת רומנטית זו כל תשוקה אל מושא פרטיקולרי תהיה בעלת ממד מהותי של השאיפה לבוא לידי ביטוי כשלם . הוגי המחצית השנייה של המאה , 19-ה סורן קירקגור , ( Kierkegaard ) פרידריך ניטשה ( Nietszche ) וזיגמונד פרויד , ( Freud ) שיחררו את התשוקה ממעגליות ההכרה המבוססת על יצירת הזיקה בין החלק לבין השלם . קירקגור שיחרר את התשוקה מקשרה ההדוק להכרה , והצמידה אל התחום החושי , האסתטי תשוקתו של המפתה אצל קירקגור נעה כל-כולה בתוך רצף תחבירי של שזירות חושיות שאין בהן לקיחת אחריות על ההכרה , אלא הצצות חטופות אליה ; פרידריך ניטשה הציב את התשוקה כיסוד המניע של העל-אדם , וביטויו המפורסם - "הרצון לעוצמה" הוא גרסתו של ניטשה לתשוקה . הרצון לעוצמה הוא גאולת המקרה , מאור הפנים של האדם העליון לעברה liana Hamawi , Diptych , 2001 , oil on canvas , Collection Amos Schocken
|
|