|
|
עמוד:9
לפרש את הבעת פניה . משועממת ? משועשעת ? משלימה עם מנת חלקה ? מהרהרת במשמעות החיים ? או שמא היא סתם ריקנית ? לדעתי , היא מוקדו האמיתי של הציור . אי-הנוחות שאני חש לנוכח ציורו של אדואר מאנה ארוחת הבוקר על הדשא , " טמונה במסר מדוע היא עירומה ? לא מפאת החום , שכן הגברים לבושים בבגדים חמים למדיי ועם זאת הם נראים נינוחים . אין זו תמונה ארוטית ; איש מגיבורי הציור אינו מגלה עניין מיני באף אחת או אחד אחר המתואר בו . האישה אינה מנסה לפתות אף לא אחד מן הגברים , ולא כל שכן את האישה האחרת . אין כל מתח מ ^ י בציור . אין מתח כלשהו בתמונה , ובכל זאת נוכחותה ומבטה גורמים לי אי-שקט . הפירוש הטוב ביותר שביכולתי להציע הוא לדמיין כי היא מסתכלת לעברו של צופה בלתי נראה , כמו מנסה להסביר כי כל הרעיון הזה בוודאי אינו שלה . למרות מה שנראה בתמונה , כלום לא קרה וכלום אינו קורה . "כל זה , " היא מנסה להגיד , "רגיל לגמרי , בנלי ואפילו משעמם משהו ; " כאילו רומזת כי היא שם לא מכיוון שרצתה בכך , אלא משום שזה מה שציפו ממנה , והיא , מצדה , לא רצתה לפגוע ברגשות האחרים . ובכל זאת , מדוע העירום ? הרי את כל זאת ניתן היה לבטא גם בלבוש מלא !? מאנה עבד על הרעיון לציור זה משנת . 1862 הקומפוזיציה והנושא הם מעין דו-שיח עם הקלאסיקה : עם ציור שהיה תלוי בלובר בימיו של מאנה , "קונצרט בטבע" של ג י יורג י יונה ( ציור שייתכן שהושלם על-ידי טיציאן ) ועם תחריט מעמדתו האבודה של רפאל , המתארת את אלי הנהרות . "ארוחת הבוקר על הדשא" הוגשה לסלון בשנת , 1863 וכצפוי - נדחתה . היא עוררה מהומה רבתי ב"סלון הדחויים האלטרנטיבי . עשרים שנה מאוחר יותר הופיעה בסיפורו של אמיל זולה "יצירת מופת , " ועמדה במוקד ויכוח נוקב בסוגיית האמנות הגברים בציור הם אחיו של מאנה , גוסטאב , וגיסו לעתיד , פרדיננד לנהוף . הגברת העירומה היא ויקטורין מרנט ששימשה למאנה כמודל . לציור זה של מאנה נודעה השפעה רבה , והדיו ניכרים ביצירותיהם של אמנים אחרים . שנתיים לאחר הסלון של 1863 הציג מונה עבודה גדולת-ממדים תחת אותו שם . הרקע , שבו נראים חורשה אפלולית וקרחת יער המוכתמת בפיסות אור , דומה , ודומות גם דמויות הצעירים והצעירות המתהלכים או יושבים על הדשא . כבציורו של מאנה , גם אצל מונה הגברים משוחחים UP ! לבין עצמם ( וגם הנשים משוחחות זו עם זו . ( כבעבודתו של מאנה , גם כאן כולם לבושים בקפידה , אך בכך מסתיימים קווי הדמיון בין שתי היצירות . אצל מונה כולם לבושים . גופה העירום של ויקטורין מרנט המואר היטב על-ידי מקור אור מוזר הבא מכיוון הצופה , נעדר אצל מונה . ציורו של מונה הוא ציור שנושאו הציור - משחק גומלין אימפרסיוניסטי בין אור לחושך בתרחיש שבו יצאה סדנת האמן אל הטבע . הרגע שהונצח הוא של פי ^ 7 יק סתמי כאלפי אחרים . פל סינאי מרסה , אימפרסיוניסט הונגרי , צייר אף הוא "ארוחת צהרים על הדשא" בשנת , 1873 והנרי בו הקנדי יצר עוד "ארוחת בוקר על הדשא" בשנת . 1905 שני הציורים הללו אינם אלא הצצות קטנות אל החיים היומיומיים הטובים , ונעדרת מהם מידת העוצמה והדרמה שביצירת המופת של מאנה . מדוע חוללה עבודתו של מאנה מהומה כה גדולה ? עירום , ובמיוחד עירום נשי , היה נפוץ מאז הרנסנס . אפילו באווירה הצדקנית של המאות 17-ה וה18- העירום היה מותר כל עוד הולבש בהקשר הולם , דוגמת תמונות מן המיתולוגיה . תחת מסווה מעין זה עבודות פורנוגרפיות-למחצה , כגון הצעירות העירומות המתפתלות על הבד של בוגרו , או תיאורי העירום המשדרים מסרים חד-משמעיים של קבנל , זכו לפרסום , לפופולריות ואפילו לכבוד . הולדת ונוס" של קבנל נקנתה על-ידי הקיסר נפוליאון השלישי בשנת 1863 בסכום כמעט דמיוני , 40 , 000 פרנק ! טולוז-לוטרק ודגה ציירו נשים עירומות ועירומות-למחצה בסיטואציות מפוקפקות . ברם , את עבודותיהם ניתן היה להסביר בקלות יחסית במונחים של ביקורת חברתית . רק רנואר צייר בלי סוף את מערומיהן הוורדרדים של תלמידות בית ספר שמנמנות מתוך הערצה גלויה לקסמן המיני ההתייחסות הסלחנית אליו נבעה מן העובדה שהציורים חשפו את חולשתו , ואולי אף את התמכרותו לחמוקי הגוף הנשי . בתקופה מאוחרת יותר נתנו האמנות הפוסט-אימפרסיוניסטית והמודרנית מרחב רב יותר לעירום לא רק עירום נשי , אלא גם עירום גברי . לא עוד רמיזה למין , אלא הצגת המעשה עצמו ללא כחל וסרק , כביצירותיהם של קלימט , פיקאסו , דאלי או בירדסלי . למרות הבוטות של הפוזות והאיטיות האמנותיות המשובחות , יצירות אלה טורדות את מנוחתנו רק לעתים רחוקות . לא כך לגבי היצירה של , ninn וההבדל טמון בגישתו המוסרית של האמן . חלק מן היצירות הבוטות הללו מהוות עמדה חברתית ; חלקן מבטאות את התמרדותו של היחיד כנגד כבלי החברה ומוסריותה הכפויה . ויקטורין של מאנה , לעומת זאת , למרות העירום המוצק שלה אלנה מסמלת ביקורת , המלצה אישית או מסר הזדהות . היא פשוט שם , לכאורה מחוץ להקשר וללא מסר מוסרי כלשהו . היעדר המוסר המתבטא במבטה יותר מאשר בקווי חמוקיה , הוא המטריד כל-כך . זהו היעדר מבט מוסרי המעלה על הדעת יצירה אחרת של מאנה "אולימפית . " בתקופה מאוחרת יותר ניתן לזהות תטנה דומה באחדים מתחריטיו של פיקאסו או בציורי העירום הענקיים והאכזריים של לוסיין פרויד . עבורי זוהי תזטרת נוקבת כי ה 71 וח ש 17 ו מתובזרן על-ידי ע ^ ו , מוחו וידו של אמן היו 2 ק nn לתוך הגוף . הגוף המשמי ^ ו כבלי גרידא , Vw ipy מ . 7 # ד P ,, J אך ב מוחו . הגליתו להנחית את דמותה הי 5 הגייה של ויקטוכוך ולהופכה להרבה יותר מסתם תרגיל בעירום נשי , ? Opposite : Edouard Manet , Le Dejeuner sur I'herbe , 1863 Left : Claude Monet , Le Dejeuner sur I'herbe , 1866 ( detail )
|
|